נשבע לכם שמאז שנכנסתי לפורום אני מבין לראשונה שכנראה אני מכור

אבל מאז שגליתי אין לי את היכולת להתמודד

האם אני עד כדי  כך חלש???

מומו היקר
טבעי שקשה לאדם לספר, להחשף.
במיוחד למכורים, שהרי המחלה שלנו אוהבת חושך.
ברוך ה', אתה נמצא כאן וזה כבר מקום טוב להתחיל ממנו.

גם אני חששתי בהתחלה להיחשף, להתקשר לחברים.
כמה חודשים רק קראתי בפורום.
עד שבשלב מסויים הרגשתי שאני לא יכול יותר לסבול.
הבנתי שהדרך היחידה שלי לצאת מזה היא להחשף, והתחלתי לעשות את זה.

עצתי לך,אם חפץ חיים אתה, שלא לחכות.
קשה לך לדבר - תכתוב.
קשה לך לכתוב בפומבי - כתוב בהודעות פרטיות.
תתחיל להתקשר לקבוצות הטלפוניות, רק ע"מ להקשיב. (הרבה עושים את זה)
תשמע אנשים משתפים, תלמד את השיח, ובעז"ה תצבור כוחות עד שתוכל להתקדם הלאה.

ה' יהיה בעזרך.

מומו היקר תישאר איתנו,
למען חייך,
ותגיע להחלטה נחושה להיות בקשר עם החברים,
קרא בפורום, ותלמד על עצמך,
תבין שאף אחד לא יכול להתמודד עם זה לבד,
כולנו צריכים את העזרה שאתה צריך,
תן לעצמך להיעזר, ולהבין איך לצאת מזה.

כולנו איתך,
היה נחוש.

שלום לך וברוך הבא, אתה לא צריך להישבע, אנחנו מאמינים לך. כל אחד מאיתנו חווה את זה בצורה שלו. אני לא יודע עד כמה אתצה חלש, אני יודע שהתאווה חזקה. מאוד. פשוט חסר לנו כח (אונים) מולה. זו הסיבה שאנחנו צריכים את הכח העליון. הכי חזק כדי שילחם בשבילנו.

כל הרעיון הוא להיות קרובים אל הכח העליון, שם לא נחוש בעוצמה של התאווה. בגלל שאנחנו אנשים מיוחדים אנחנו צריכים לעשות פעולות ספציפיות שאמורות להשאיר אותנו צמודים לכח העליון. אצלי זה עובד. יום שלושה חודשים ושבע שנים. אני מאמין שזה יכול 'לתפוס' גם אצלך.

בהצלחה.

נ.ב. יהודה, כיף לראות את ניתנתך, עלה והצלח.

תודה (לא יכולתי להתאפק)

מה?

אנשים יקרים
המון תודה לכם

בתקווה שאעלה על דרך המלך...

מומו היקר!
גם אני חששתי מאוד בהתחלה, [אני די חדש פה]
זה מפחיד, זה מלחיץ,
להציג את עצמי בקבוצה עלה לי בגימגום מביך ורעידות ברגליים, אבל ב"ה אני התחזקתי מאז והתאווה דווקא נחלשה, אז אולי הרעידות הגימגום וכל התחושות הם בעצם של התאווה שנלחמת על השליטה בנו?

אני חי חיים טובים יותר היום ולמרות כל הקשיים בהתחלה, זה שווה כל שקל!
בהצלחה!

שלום לך מומו יקירי.

בתור אדם מכור אוכל לומר לך שאני הייתי בטוח שאני בריא לגמרי ונלחמתי ע"כ. הרבה וויכוחים בפורום הזה עד שהאסימון נפל. ואתה כבר הגעת למסקנה זאת? נפלא! השאלה היא מה עושים עם זה? ממשיכים לסבול? או שמחפשים פתרון?