בספר הלבן מופיע שלנו המכורים אסור להיות עכב"ר שזה ראשי תיבות של עייף, כועס, בודד, רעב.
זמן רב אני מהרהר מה בדיוק קורה לי כשאני עייף, ביחס לתאווה.
בבוקר הושענא רבה, לאחר לילה שלם שהייתי ער, היתה לי ההזדמנות...
חלק גדול מהמחלה שלי הוא התת המודע.
אם המחלה שלי כולה היתה רק במודע, מן הסתם שהדרך להתמודדות איתה היתה קלה יותר, הבעיה שפעמים רבות אני רוצה לנסוע לטבריה "רק בשביל להתפלל בקבר של רבי מאיר בעל הנס" ובתת המודע רוחשת לה התאווה כאשר המטרה האמיתית היא לשוטט בכינרת... אני הולך לקניות "רק כדי להיות בעל טוב ולהקל מאשתי את העומס" כאשר המטרה האמיתית היא לפלרטט עם הקופאית וכו' וכו' כל זה מתרחש בתת המודע, סביר להניח שאם זה היה במודע היה לי יותר קל להרגיש ולהבין שאני חסר אונים.
התכנית הנפלאה למדה אותי להיות מודע לעצמי ולמעשים שלי, כך שלפני כל יציאה לסופר יש לי את ההזדמנות לשאול את עצמי בכנות מה מטרת ה'אדיבות' שלי ולהתקשר להתייעץ כשצריך.
אז מה קורה כשאני עייף??
כשאני עייף התת המודע חלש עד כבוי כמעט לגמרי וכאשר אני רוצה תאווה באיצטלא של דבר חיובי, אני לא נמצא שם כדי לחוש את התת המודע שלי שצווח בקול רם, את התאווה שמשתוקקת לקבל את שלה..... וממילא אני לא מבקש עזרה, וכאשר אני בפנים..... זה כבר מאוחר מידי...
אני משתדל מאד רק להיום לישון טוב ולאכול טוב.
תודה על הפורום הנפלא.

תודה על הפוסט החשוב, אותי לימדו שכשאני עייף ואינני יכול לשמור על עירנות, המודעות שלי נחלשת, ואז יש לדחפים ולאינסטינקטים החולים יותר מרווח מקום לפעולה, מהירות התגובה שלי מולם פוחתת ויש להם יותר עוצמה.

זה כמו טייפ או ווקמן (מה לעשות אני מהדור שהכיר את מה שהיה לפני האמפי למינהו)  שהבטריות שלו נחלשו, הרגעים האחרונים שבו הוא עובד נשמעים זיייייואואוףףףףף אחאאדאד גאדואואולללל

ומה עושים כשעייפים , אבל צריך לעבוד ?

דובי היקר, זו שאלה שאני מתלבט בה לא מעט, ובאמת בתקופה האחרונה אני ממש מקפיד לישון מוקדם ולישון טוב כי אני מבין שבזה תלוי החיים שלי....

מייק היקר
וכשעייפים ,  ולא מצליחים להרדם? 
מכיר תופעה כזאת?

שוכב במיטה מסטול , מת לישון ולא מצליח , לאן זה לוקח אותי , יודע?
                               

אני לא יודע לאן זה לוקח אותך, אותי אישית זה היה לוקח מידית לאונן....
היום אסירות תודה שלפני שאני הולך לאונן אני מרים טלפון לחבר שמזכיר לי שזה מעולם לא באמת עזר לי..... אבל ההתמודדות היא לא קלה, בעיקר בתקופה הראשונה של נדודי השינה כתוצאה ממה שלקחו לי את הסם שלי.... אני אישית גם הייתי מצטייד בערימת פיצוחים ובעיתונים ומשתדל לא לדחוק בעצמי לישון אלא לתת לשמורות עיני להיעצם בטבעיות מתי שיחליטו.....

אכן, עכב"ר זה מצב מסוכן מאד!

אשתף אותך בעניין קטן:
בליל הושענה רבה אחרי התהילים הייתי צריך לנהוג בנסיעה ארוכה(לא ארוכה במובנים של ארץ ישראל..) של 7 שעות.
הגעתי לייעד ב10 בבוקר ומיד היה לי הרבה עבודה לעשות, אח"ז הייתי צריך להתפלל, אח"ז עוד איזה עניין שלקח זמן, בקיצור לא היה לי שניה אחת לנוח עד כניסת החג.
בדקות שנותרו לי בין המקווה לכניסת החג כמעט קרסתי מעייפות והבנתי שאני במצב מאד מסוכן מצד התאווה(איפה שאני נמצא לא שייך ללכת לישון רק אחרי ההקפות) אז דבר ראשון הרמתי טלפון לדווח שאני חסר אונים. אח"ז הלכתי לאכול טוב, ומיד אח"ז לדבר ולשמוח עם אנשים אחרים ככה שלא יהיה מצב שאני לבד. בקיצור חוץ מהאות עי"ן של עכב"ר עשיתי הכל.
וכל רגע שהייתי לבד התחננתי לה' שיקח ממני את התאווה, כי אני מכיר את עצמי מספיק טוב לדעת שכזה מצב זה 100% נפילה.
וה' לא עזב אותי!!
ב"ה נשארתי נקי באותו יום, ואני עדיין נקי ומתפלל לה' שאשאר נקי עוד קצת.

מה שרציתי לומר מכל הסיפור הזה, שכמובן צריך להזהר עד הקצה הכי אחרון לא להגיע למצב של עכבר!
ואם קרה והוכרחתי לא לישון, או שאני בודד וכו'  אז צריך למסור את זה לה' ולהכנע אליו לגמרי! אין פתרון אחר!!

אכן לאחר ליל הוש"ר שמעתי מחברים רבים על מעידות וחלקם אפילו קשות, הספונסר שלי שהוא איש ירא שמיים הלך לישון בהוש"ר מהסיבה הזו......

אסירות תודה שראיתי עכשיו את הדיון הזה.
אני מאוד עייף ו'מושך את הזמן' במקום ללכת לישון.
לילה טוב

יפה. נקודה חשובה, דבוק...
בעיקר נכון להדגיש כי גם כשאנו עייפים - לא לתת לזה להמשיך לשאר ה'כבר', אם כבר...
יצא לי כמה פעמים אחרי ששמעתי על המושג של עכבר, ונפלתי, פתאום, אחרי, הכתה בי המחשבה, הנה אתה רואה - אתה עייף ורעב ובודד וכו'... ואז אני אומר לעצמי - דחילק, אז מה? מה עכשיו? כאילו, נכון, הגעתי למצב הזה ואני מגיע אליו בתדירות גבוה. אז מה? אפסיק לעבוד בלילות? אוכל כל דקה?
א. כן...
ב. לא לתת לזה להיערם ביחד.

אפרופו עכב'ר שמעתי בדיוק אתמול מסר מחבר aa שנקי 37 שנה, 
הוא אומר שם שבא לא נשכח שהיו חברים שישנו טוב מאוד היו רגועים הקיפו את עצמם באנשים ולא היו בודדים בכלל,אכלו טוב ובכל זאת שתו.. 
לעומת אנשים שעלו להתבודד לבד מתוך צומות,מצבי רוח שונים ובכל זאת נשארו מפוכחים, 

בספרות לא כתוב אם אתה עכב'ר תשמש ואם אתה רגוע שבע מוקף אנשים ישן טוב מובטח לך שאתה בן העוה"ב... 

הסיפור מתחיל ונגמר בחיבור רוחני! בחיים מחוברים, 
זה נכון גם לעניין הסינון (הנצרך מאוד לעניות דעתי אך בדומה לעכב'ר אי אפשר לתלות את ההחלמה בדבר חיצוני הנתון לשינוי כל הזמן) 

בעז"ה נזכה כולנו לחיות בחיבור לאלוקים רק להיום,ואם נהיה שם גם העכברוש הכי גדול ומגעיל לא יוכל לנתק אותנו!!