www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=21937&hp=1&newsletter=04.10.2012

בס"ד
ד"ר פנחס, לא ידעתי שאתה פסיכיאטר...
לא, ברצינות...
(וגם לאדם יסודו)
נראה שהם מדברים שם על התמכרות לאינטרנט בכלל
  ולאו דווקא לתאווה, הלא כן?

אני חצי פסיכיאטר. כלומר פסיכי...
אכן, מדובר על התמכרות לאינטרנט בכלל. אבל התמכרות היא התמכרות היא התמכרות. התמכרות זה ב"גברא" לא ב"חפצא". כלומר לא מושא ההתמכרות גורם להתמכרות, אלא האדם המתמכר.
התועלת שאני מוצא בזה בשבילי היא שאני יכול לומר שאני מכור לאינטרנט כדי להבהיר לאנשים סביבי שאני עובר איזשהו קושי, בלי לפרט למה בדיוק באינטרנט אני מכור...

רעיון מעולה! מעוניין ליישם..

אמנם מדובר כאן על התמכרות לאינטרנט, שממש לא קשור להתמכרות לתאווה (אצלי למשל מגיל 5/6 נמשכתי למין, לפני שחלמתי בכלל מה זה אינטרנט) אבל קטע אחד בכתבה תפס אותי חזק, וזה יכול להיות תשובה להרבה מתלבטים בסוגיית ה:'התמכרות או סתם יצר הרע'?
הנה הקטע:

פרופ' רביד מחדד ואומר כי לא כל אדם שעובד מול הרשת יוגדר כמכור. הוא טוען: "כשאדם מתחיל לפגוע במרקם החיים הרגיל שלו לטובת האינטרנט, זה הופך להתמכרות. מדובר על אנשים שהזמן ותשומת הלב שהם מקדישים לרשת פוגעים ביחסי המשפחה, ביחסי אישות, בעבודה, בהכנסות וביחס לילדים. כשזה מתחיל לפגוע בדברים האלה, אז זה מתחיל להיות הפרעה".

ז"א, אם אני אחד שהתאווה פוגעת לי במרקם החיים הנורמלים שלי, מסתבר שאני מכור אליה, ולא עוד אחד שהיצר מתגבר עליו.

בס"ד
לדבוק בה' היקר!
האם זה עוד ראיה לחולה ולא חוטא?

אינני מתכוון לסתור מישהו מההודעות האחרונות, אבל אולי כך משתמע מהן, שלאנשים שמכורים לא היה לדבר מעולם מימד של חטא, זה נכון רק לאנשים בעלי נטיות קודמות חזקות שהוא מכור, אבל אלו ללא נטיה קודמת, אשר פיתחו אותה עם הזמן, לדעתי על כל פנים בפעם הראשונה ודאי שמדובר ב'חטא' וב'יצר הרע', רק השאלה מה המימד של הדבר מאוחר יותר, אם התמכרות או 'סתם יצר הרע'.

זה לא משנה מה הביא אותי לזה, האם זה היה משיכה בלתי מוסברת מגיל קטן, או שהבאתי את זה על עצמי.
הנקודה היא, האם עכשיו זה הורס לי את החיים הנורמטיביים ואני מנסה להפסיק בכל כוחי ולא מצליח. אם המצב הוא כזה הסבירות היא שאני מכור, וצריך להתייחס לזה כאל מחלה. ושוב כרגע לא נוגע בכלל איך הגעתי לזה.
כך נראה לענ"ד

הנקודה לענ"ד היא אחרת לגמרי. השאלה איננה האם הביצה קדמה לתרנגול או הפוך. הנקודה היא מה המשמעות של כך שאני חושב שאני חוטא או חולה.

בפועל, ממה שאני רואה מסביבי, הגישה של חוטא מחזירה אותנו שוב להשתמש בתאווה (ולחטוא...), ואילו הגישה של חולה גורמת לנו להפסיק את המעשים האלו.

אז איזו גישה עדיפה?

אני מסכים, אני מצטער שהזכרתי משהו שאנחנו לא אמורים לחשוב עליו ופוגע בנו, פשוט נמשכתי לאווירה הפילוסופית שהיתה בדיונים מסוימים כאן

בס"ד
זה ממש מדהים...
הנושא הזה כל כך נפיץ...
שאחרי שנכתבו עליו הררים של מאמרים פוסטים ומכתבים
עדיין כל איזכור מושך אותנו להגיב...(את אותם דברים שכתבנו כבר "מליון" פעם)
נראה לי שזה מעיד שמשהו לא שלם אצלנו בעניין הזה... :-\

מצאתי את עצמי. הר של עבודה לפני והתגובות פה יותר חשובות לי.
ובעבר - כשחזרתי הביתה חסר חשק ואשתי לא הבינה מה "עובר" עלי.....

בס"ד
אז אתה מכור לרשת
לפחות הרשת הזאת טובה

בוקר טוב.
בדקתי את העניין עם פסיכולוג.
יש בDSM קטגוריה שנקראת 'אבחנות שבדרך'. התמכרות למין הופכת להיות כזו.
בDSM חמש (לא DSM 4 המתוקן), אכן ההתמכרות למין תהיה קיימת סביב הקטגוריה 'התמכרות', כיום קיים סעיף חלקי שלה תחת הקטגוריה של 'הפרעות מיניות'.