אין לי הגדרה אחרת למה שחשתי הערב חוץ מאשר "ניתוח בלי הרדמה". מצד אחד אני חייב לעבור את הניתוח, מצד שני הרופאים גילו שאני אלרגי לחומר ההרדמה ואם אשתמש בו - אמות. אז קשרו אותי חזק למיטה והתחילו בניתוח - אבל בלי החומר הרדמה ובלי משככי כאבים. אוי, כמה שזה כואב.

לפני 285 ימים הבנתי שאני לא יכול יותר לצרוך תאווה כי אם אמשיך לצרוך תאווה - פשוט אמות. אבל התאווה היתה החומר הרדמה שלי, משככך הכאבים ומה לא. כל פעם שהיתה לי בעיה ולא ידעתי איך להתמודד איתה, פשוט רצתי לתאווה וצרכתי בכמויות גדלות והולכות את אותו סם שעירפל את חושיי וסיפק לי את הבריחה מכל אותם מצבים. אבל אז גיליתי שאני אלרגי לתאווה ואם אמשיך לצורך את התאווה היא תהרוג אותי אז הפסקתי. התכנית סיפקרה לי מיד את התחליף לאותו סם רעיל, בדמות קשר עם אלוקים. מאז לא רציתי ליפול אפילו פעם אחת, פשוט בגלל שלא היה לי יותר צורך בכך. במקום להשתמש בחיקוי עלוב ומסוכן, היה לי את המקור, זמין תמיד, פועל תמיד. אלוקים עשה עבורי את מה שלא יכולתי לעשות בעצמי.

אבל הלילה זה היה שונה. שעה קלה אחרי יומיים של חג (בחו"ל) דפיקה בדלת וחבר שקבעתי איתו, הגיע ללמוד איתי. הבעיה היחידה היתה שאני שכחתי מכך והיו לי תוכניות אחרות. בלית ברירה התיישבתי ללמוד, ומשום מקום זה הגיע. פתאום רציתי לצרוך תאווה. רציתי למות. לא היה שום דבר באוויר, לא ראיתי שום מראה מגרה, לא נזכרתי בשום נפילה - כלום כלום. ממש משום מקום זה הגיע. הרגשתי את הפרפר הראשון בתוך הבטן, אותו פרפר שיהפוך במהירות לדוב ענק שיתפוס אותי ולא יניח לי להימלט עד שאעשה את רצונו.

שני דברים ידעתי די מיד. הראשון הוא שאני לא יכול להשתמש בתאווה ולא משנה כמה אני רוצה אותה. אני פשוט לא יכול למות כעת. זה לא היה פשוט בכלל, כיון שהיה לי זמן פנוי, תירוץ מן המוכן לאשתי וגם את הכסף בכיס הנדרש לבצע את מה שחלף לי בראש. אבל למרות הכל זה לא בא בחשבון. הדבר השני שהיה די ברור לי, הוא הסיבה להרגשה הנוראית. אני מנותק. כבר שלושה שבועות לא השתתפתי בפגישה חיה (שבוע אחד זה היה בצום גדליה, ובשני זה היה ביום כיפור), וגם הקבוצות הטלפוניות לא התנהלו כסדרן עם כל השבתות וחגים שתוקפים אותנו.

אבל זה הכניס אותי למלכוד מטורף. כי הרגשתי ריק והיו לי דברים בחיים שהיה קשה לי לקבל, אך לא היתה לי שום דרך להתמודד איתם. עברתי ניתוח אבל לא היה שום משכך כאבים. התאווה מסוכנת לי מידי, ואילו עם אלוקים אני לא מצליח ליצור קשר. ברגע הזה הבנתי את מה שכתוב בספר הלבן על כך שהבעיה היא לא להפסיק אלא איך לא להתחיל מחדש. חוויתי בדיוק את הסיפור שמופיע בסוף הספר הגדול על כך ש AA לימד אותה להתמודד עם הפכחות. הבעיה שלי היא איך לחיות חיים רגילים, עם עליות וירידות, בלי תאווה. הבעיה שלי היא לא איך להפסיק, אלא מה לעשות כאשר מגיע מצב בו אני צריך תאווה, איך אני חי בלעדיה?

חסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - הלימוד עם החבר הסתיים ומיד עשיתי את מה שאני כבר מתוכנת לעשות, למרות שאני לא רוצה. ממש לא רציתי לעשות את זה, אבל ירדתי על הברכיים והתחננתי לה' שיקח ממני את התאווה הזאת וישאיר אותי בחיים. חסד כפול - לגמרי לא מובן מאליו - התקשר אליי חבר מהתוכנית ושוחחנו שיחה ארוכה. ביחד נזכרנו שיש מי שמנהל את העולם, ויכולתי להתפלל אליו ולבקש ממנו לעזור לי.

קיבלתי שיעור חשוב הלילה. שום דבר לא יעזור לי, גם לא 9.5 חודשי נקיות. אם אני לא מחובר כרגע עם הכח העליון שלי - אני נופל ומת.

אאוצ' איזה פוסט כואב כמעט חשבתי ש... ממש כססתי את הצפורנים ההרגשה כל כך מוכרת היא פשוט שם הדבר הזה מחכה לרגע של הסח הדעת ונושכת... זה הכי מפחיד אותי להתחיל בגמילה, השיממון הזה שהוא בגדר יסורי גהינם ממש.

וואה,  כתבת במדוייק מה המחלה הזו עושה, ומה הפתרון שלנו מולה. אני נדהם מחדש בכל פעם מהמהירות שאנו שוכחים את ההסטוריה ומשכתבים את ההווה, זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו.

תודה לך ואני מאחל לכולנו שנעשה את פעולות ההחלמה בזמן אמת גם אם לא נזכור שזה מה שאנו רוצים לעשות...

המשך חג שמח.

וואו!!

בהצלחה, ידידי.
אוהב אותך.

אותי זה ממש מפחיד!
אני חושש מהיום שזה יקרה לי ואין לי כמעט ספק שזה יקרה מניסיון העבר.
איך אני מתכונן כדי לפעול בצורה הנכונה בבוא העת?

תודה חברים על התגובות.

כנוע יקר, ברור שזה יקרה וזאת בדיוק הסיבה שאני בתכנית. אני יודע בוודאות שהמחלה לא הולכת לשום מקום והיא כאן כדי להישאר ולכן אני צריך ללמוד איך להגיב נכון. הספונסר שלי לימד אותי שהצעדים זה אבני דומינו כאשר כל צעד מוביל בהכרח לצעד הבא. לכן אני מתרגל כל יום את הפעולות של הצעדים (בעיקר אחד עד שלוש) כדי שבשעת התקפת הטירוף של התאווה - אפעל על אוטומט.

לכנוע היקר,  אני מבין את הפחד שלך, אבל יש עוד צורה להסתכל על הפוסט החשוב הזה: היום זה קרה לך? לא. תשמח. למה לך להטריד את עצמך במשהו שלא בטוח שיגיע מחר? זו אחת הרעות החולות של המחלה - להוריד ת'מצברוח היום על מה שאולי יתרחש מחר...

הספונסר שלי לימד אותי שאם אעשה היום את הפעולות אהיה נקי. סוד לימד את כולנו שיעור חשוב מאוד - גם כשהראש 'מסתובב', אם עושים את הפעולות נשארים נקיים. אני קיבלתי המון כח מהפוסט הזה.

לא חייבים להשתמש. אף פעם.

תודה לכם סוד ואסירותודה.
אסירותודה, להוריד את המצב רוח לא אבל להתכונן כן כי במוקדם או במאוחר זה יקרה כנראה.

בס"ד
לסוד הכניעה המדהים כל כך!
הווידויים שלך "הורגים אותי"
הכנות הבילתי מתפשרת עושה כאן בפורום משהו מיוחד...
יישר כחך המשך כך!
אתמול בלילה שמעתי רעיון יפה שמתאים לכאן
"אם תרצה לספר לאלוקים בדיחה...
תספר לו על התוכניות שלך" -  ...

סוד הכניעה, אם חס וחלילה הגרוע מכל היה קורה והיית "מת", נראה לי שהיה אסור לך לספר לנו זאת כאן בפורום. מכיון שהיית מייאש את כולם.
יש פריוילגיות שאין לך....

למיטב ידיעתי - אדם מת לא יכול לדבר.

לעצם הענין. התחייבתי כאן לכנות, פתיחות ונכונות. אחד הדברים שהתחייבתי הוא שאם אפול - אספר על כך לאשתי ולקבוצה.

בס"ד
לסוד היקר!
כולנו תפילה שלא תיפול
בזכות הסיעתא דשמיא שתקבל על פעולך
בזכות רעייתך היקרה לך
בזכות החברים בזכות הפורום
בזכות הקבוצה
בזכות הספונסר שלך
בזכות אלו שהיית ספונסר שלהם
בזכות...
בזכות...
בזכות...
אם ארצה למנותם ולפרטם יכלה הזמן והמה (הזכויות) לא יכלו...
מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון!

להקפיץ