לא נראה לי כל כך מתאים להפוך את השרשור כאן לדיון בנושא, אבל בקצרה בכל זאת:

ברור שאני לא יכול להסתכל על אישה לשם תאווה. נקודה. בשביל זה אני לא צריך מדריך. אבל מה שכן, זה ממש לא נכון שאם אני לא מסתכל אני לא מתאווה. הרבה מאוד פעמים ניסיתי לא להסתכל ועדיין אני מתאווה כי אני מכור לכך והרצון מגיע מבפנים. האישה מבחוץ היא רק התירוץ שלי להתאוות.

לכן, אם אני עובד לפי הצעדים, אני לא נמנע משום מקום שיש בו תאווה. זה פשוט לא יעזור. אני יכול להישאר לבד בחדר ועדיין להתאוות בדיוק כמו באותו זמן שאני מול מחשב או ברחוב. התאווה היא בראש שלי ויש לי מספיק חומר (הרבה יותר ממה שאני מסוגל לראות בכמה שעות מול מחשב).

אבל - וזה הדבר החשוב - לפני שאני יוצא לכל מקום שיש בו תאווה אני צריך לשאול את עצמי למה אני יוצא לשם. האם זה בגלל שאני מבקש להתקרב לתאווה ולהינות מכך או שיש לי סיבה טובה ואמיתית להיות שם. אם אני כנה ויודע שאני לא הולך לשם עבור תאווה, נותר לי לבדוק דבר נוסף: האם אני על קרקע רוחנית מוצקה? דהיינו, האם אני מסוגל להיות שם ולא להסתכל ולא להתאוות?

זה ממש לא מסתדר בקנה אחד עם המדריך.
במדריך כתוב שזה ההתחלה של הכל, בבחינה שאי אפשר להישמר מלהשתמש אם הגירוי בראשך, ואם שומרים מראייה אין את הגירוי בראשך, אין תמונה.
כמו שאי אפשר להישמר כשגולשים באתרים עם פרסומות לא צנועות למשל.

אני לא מכיר את המדריך ולא את כותביו, אבל אני כן מכיר את הספר הגדול ובעיקר את עצמי.

במשך שנים ניסיתי פשוט לא להסתכל - זה לא עבד. הורדתי משקפיים ועשיתי כל מה ששייך כדי לא לראות ועדיין התאוותי בלי סוף ונפלתי.

היום ברור לי שאני לא יכול להסתכל על נשים כי זה רעל עבורי אבל אני גם יודע שזה לא יציל אותי. לכן אין לי בעיה להיות בכל מקום שיש בו תאווה אם אני באמת לא מחפש תאווה ואכן נמצא על קרקע רוחנית מוצקה. במקרה כזה, אני יכול להיות במקום הכי פרוץ ולא להסתכל.

אני בהחלט מסכים שאם אתה מסוגל לא להסתכל המדריך לא דיבר עליך בקטע הזה
אני גם מרגיש כמוך שאני יכול לא להסתכל, אבל כיוון שאני בתחילת הדרך עם GYE אני לא רוצה ליפול לייאוש לכן אני ממש באובססיה בקטע הזה, במיוחד כשאני רואה שזה מה שמביא לי את השינוי (שמירת העיניים בכללי)
טוב שהמדריך והספר שלך הסתדרו ולא הרבינו מחלוקות "בישראל"

זהו שזה בדיוק הפוך. אני לא מסוגל להפסיק להסתכל. נקודה. יתירה מכך, גם אם אפסיק להסתכל - זה לא יעזור כי אמשיך להתאוות, וזה גם אם אהיה במקום הכי נקי וקדוש. יש לי בראש מספיק חומר לתאווה למשך שנים ארוכות.

לכן אין לי ברירה אלא להכנע ולתת לאלוקים לעבוד עבורי. כאשר הוא עובד - אז גם אם אני נמצא במקום הכי מלוכלך - הוא נותן לי להמשיך להישאר נקי ולא לראות.

אני חושב שהשארתי רושם מוטעה - בכלל לא פשוט לי לשמור על העיניים ברחוב, אני פשוט כרגע בהתלהבות של תחילת המהלך שלי ע"פ המדריך, ואני מסוגל לכוף את יצרי.
אני אמנם מסכים שהרבה פעמים הלכלוך בראש הוא אינסופי, אבל אם לא רואים תמונה הרבה הרבה הרבה יותר קל להיות נקי, ואני לא אומר מעצמי, ישנו המדריך. אני מבין שאתה טוען שישנן דרגות בדבר, אבל אני חושב שזה מצמצם יותר מכל דבר, מהרגשה, ומעצם זה שהמדריך לא חילק.

סוד הכניעה,
עם כל מה שיש לנו חומר בראש, ולא משנה כמה, אין ספק שיש הבדל בין זה למשהו חדש שאני רואה היום!
וההוכחה לכך היא, שאם אני מתחיל להתאוות עכשו - אם יש אינטרנט בהישג ידי, הסיכויים שאפול הם פי 100 (יותר נכון 100 אחוז) מאשר אם אנסה ליפול רק על ידי הזכרונות, שאז אני צריך רמה חזקה יותר של תאווה או רצון לבריחה וריגוש וכו'.
יותר קשה להסתדר ע"י הזכרונות מאשר הדברים היותר חיים ומוחשיים.
זה עפ"י נסיוני.

בועז, גם אני חשבתי ככה אבל זה הסתבר כלא נכון.

יש לי כיום מחשב עם אינטרנט פתוח ואין לי שום רצון ליפול. דוקא הפעם היחידה שרציתי ליפול היתה בלי שום קשר לשום מראה ולא קשורה לאינטרנט בכלל. בתהליך ההחלמה למדתי שהמחלה היא בראש שלי והנשים הם רק התירוץ.

אני חושב לחלק בין איך להתגבר על ההתמכרות לבין איך לצבור ימים נקיים.
כדי להתגבר על ההתמכרות אתה צודק, אנחנו לא מתגברים בזה שאנחנו שומרים את עינינו, אבל כמו שמבואר במדריך ע"י צבירת ימי נקיות ומציאת תחליף לתאווה הצורך הכימי והצורך הנפשי יורד וזו ה'התגברות', ואת החלק הזה של צבירת ימי נקיות עושים ע"י שמירת העיניים.
תגידו אם אתם מסכימים.
רק הערה אחרונה, ב'התגברות' אני לא מתכוון בדווקא להתגברות לגמרי, כי הבנתי שלא מרוצים מהמושג הזה כאן.

אני לא יודע מה הרווח של לצבור ימים נקיים, ולא רק זה אלא שאצלי זה היה אפילו דבר שלילי כי כל פעם ש"צברתי" יותר ימים נקיים, הלחץ הפנימי רק גבר וגרם לי ליפול חזק יותר. אז אני לא מתייחס לענין הזה בכלל אלא לענין של החלמה.

אגב, זה לא הנקודה שיש כאן מישהו שלא מרוצה ממושג כזה או אחר אלא שנכון לעכשיו, בעשרת החודשים שאני כאן, לא ראיתי אפילו אחד שהצליח "להתגבר" על ההתמכרות.

לא התכוונתי להסתייג, רק רציתי להבהיר שאני לא לוקח שום צד בעניין, ורק זו היתה מילה שרציתי להשתמש בה כדי להביע את כוונתי.
לגבי הנקיות, אני מרגיש את הלחץ הפנימי שאתה מדבר עליו, לא התכוונתי למנות או לצבור את הימים, רק התכוונתי להציג את נקודתי ששמירת העיניים כן עוזרת (עכ"פ לי ולעוד הרבה אנשים על פי המדריך) בגלל הנקודה הזאת של שינוי הדפוסי התנהגות על ידי הנקיות.

תראה, אני לא מכיר את כותבי המדריך אבל אני רוצה להאמין שמדובר על משהו אחר. למיטב הבנתי, אין כאן אף אחד שטוען שניתן באמת לשנות דפוסים של התמכרות (ואני מדגיש: התמכרות) על ידי כך שנפסיק לצרוך תאווה. זה פשוט לא עובד. לכן נראה לי שהמדריך מדבר על אנשים שאינם מכורים אלא מדובר על הרגל רע שאכן יכול להיחלש בעבודה מאומצת. לעומת זאת, אני כמכור, זה לא יעזור לי ורק יפריע לי. אני לא יכול לשנות את דפוסי ההתנהגות שלי על ידי הנקיות, זה לא עובד.

אז ל90 הימים אין שום משמעות בעבור המכורים?

אני מרשה לעצמי להיכנס לתוך הדו שיח שלכם כדי לענות לשאלה של manu ע"פ ניסיוני הדל.
היו לי לא מעט תקופות ארוכות של נקיות כפי שסיפרתי כבר בעבר.
לפני שנתיים סיימתי תקופה של חצי שנה של נקיות עם שמירת עיניים מעולה ובכל זאת נפלתי לא בגלל דברים שראיתי אלא בגלל שהתעורר מתוכי רצון להתאוות והייתי חסר אונים לחלוטין מולו.

ולבועז היקר,

יש משהו במה שאתה אומר אבל ברגע שהתאוה התחילה להתעורר גם אם לא תממש אותה מיד בגלל שאין לך את התנאים אבל בסופו של דבר היא כבר תביא אותך למצוא את האפשרויות. זה כמובן על פי הניסיון שלי.
למעשה במצב כזה גם אם לא תממש את התאווה אתה לא נמצא בהחלמה רק מחכה להזדמנות טובה.

לגבי התשעים יום, היו על זה כאן הרבה דיונים. אני באופן אישי לא נותן לזה שום משמעות. הסופנסר שלי טוען שישנה משמעות לתשעים יום אם הם תשעים יום של עבודה, אבל לא בגלל שאחר כך נהיה קל וכו' (כי זה לא קורה במציאות), אלא כיון שאחרי תשעים יום של השקעה, יש בכל זאת שינוי ביחס שלי לכל העסק.

זה נכון לא רק לגבי תשעים יום אלא גם לגבי כל מספר אחר. אני זכיתי ביום שישי לחגוג בחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - עשרה חודשים של נקיות, אבל ברור לי כשמש שאם אני לא עובד היום על הצעדים - אני נופל מיד, וזה לא עוזר לי כלום "הימים שצברתי".