שלום חברים.
אני רוצה לשתף תחושה שאני מחזיק כבר הרבה זמן אצלי, לא יודע אם יש פה אחרים שיזדהו איתי ואם כן אשמח לשמוע.
אקדים ואומר שברור לי שפה זה לא המקום לפתור את הבעיה אבל אני כן רוצה לשתף פה את החברים ולשמוע אם יש מישהו שההרגשה מוכרת לו.
שוחררתי ממילואים לפני חודשיים וחצי, לאחר ארבעה חודשים שהייתי מגוייס וחלק גדול מהם בלחימה בתוך שטח הרצועה.
אמנם שוחררתי ממילואים, אבל ממש לא מהתחושה שאנחנו במלחמה.
משמחת תורה אני בתודעה של מלחמה אפילו שכרגע אני בבית.
זה אומר שמבחינתי אני כל רגע יכול לקבל טלפון שמקפיץ אותי ליחידה ואני יכול למצוא את עצמי תוך יממה או שתיים לוחם מחוץ לשטח המדינה.
הנגזרת של זה, ופה החלק שאותו חשוב לי לשתף, היא שקשה לי מאד להתחייב. בין אם זה ללכת לעבוד, לצאת לדייטים או כל דבר. בין היתר המלחמה בתאווה.
ברור לי הדבר שאני לא רוצה ליפול ושאני רוצה לשמור על עצמי נקי, ואני גם מנסה ורואה הצלחות ברוך ה׳.
אבל זה לא תמיד ככה, לפעמים אני אומר לעצמי שאין למה להילחם כי בין כה וכה עוד יום-יומיים-שבוע-חודש אני מוצא את עצמי בעזה או בלבנון או איפה שזה לא יהיה. אז למה?
אשמח לשמוע תובנות.
תודה לכם.
אוסיף פה שאני מחפש טיפול ויש גם את המענה מצד הצבא ככה שאני מודע לזה שכתיבה בפורום לא תפתור חלק מהדברים שעליהם כתבתי אך בכל זאת אשמח לשמוע בנוגע לדברים שכן קשורים פה לפורום.
