ברוכים הבאים, אורח

שיתוף האישה, דילמה לא פשוטה.
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: שיתוף האישה, דילמה לא פשוטה. 1075 צפיות

שיתוף האישה, דילמה לא פשוטה. לפני 9 שנים, 1 חודש #14486

בעקבות עליית נושא הסיפור לאשה את כל סודותינו מן העבר בדרך להחלמה היום במפגש הטלפוני, אני מוצא לנכון לכתוב את זווית ראייתי מניסיון אישי דל.

משפט חכם אומר שכל המילים שייכות לנו עד שהוצאנו אותם מפינו. פעמים רבות בחיי ראיתי כיצד מילים שהוצאתי מפי פעלו בצורה שהייתי מאד רוצה לשנות, אך היה כבר מאוחר מדי.

שמעתי את התובנה שאומרת כי עומק המחלה היא עד היכן שמגיעים סודותינו. אני מבין גם שבסיס מחלת התאווה יושב על ההסתרה ודו הפרצופיות. ראיתי ואני רואה די ברור שהדיבור והוצאת כל השלדים מהארון יוצרים קתרזיס ומקום לצמיחה מחודשת ורעננה.

אבל, כפי שגם קראתי בספרים הגדול והלבן יש צורך לנהוג בזהירות בכל הנוגע לכך. באופן אישי אוכל לומר שלאחר היסוסים רבים החלטתי לשים את כל הדברים על השולחן ביני לבין אשתי, טוב אולי אינני הדוגמא המתאימה ביותר, מכיוון שלא הייתי מעולם עם מישהו אחר לא נשים ולא גברים. אבל פעלתי די והותר על התאווה בתחומים אחרים, וגם זה דבר שאינו מרנין לב אישה. יש נשים שאצלם מתפרשת אוננות כבגידה, במובן זה שאינן מצליחות להבין מדוע הם לא ספקו את הנדרש שבשל כך היה צורך ל"השלמת הכנסה".  אני חייב לציין כי מצד אחד היא קבלה את הדברים בצורה הרבה יותר טובה ממה שדמיינתי, אבל יש משהו של החמצה ואובדן התום ביחסים שהיו עד עכשיו.

אני מניח שרבים מרימים גבה ביחס למושג "תום" בהקשר לנסיבות. אבל כן בהחלט שזו תחושה שקשה לי אתה. אני מגלה פתאום אצלה תובנות חדשות ביחס לעניינים מסוימים. זה יכול להיות רצון כן ודאגה לכך שאולי אני לא גלוי מספיק אתה בקשר ל"צרכים" שלי איתה שיתכן ובכך שאני חוסך בכך אפול אולי שוב. או בהסתכלות של "בעיתיות" כלשהי בכל הקשור לנושאים אלו. אף פעם לא הייתה אידיליה מוחלטת בעניין, אבל אף פעם גם לא הוכרז באופן רשמי על תסבוכים בתחום.

אהיה אתכם כנה יותר. קשה לי עם  חשיפת "ה"חולשה שלי בפני מי שהכי קרוב אלי ביום יום. זה קשה לי, ואני מניח שזה גם קשה לה (למרות שהיא לא אמרה לי את זה מעולם) איזו אישה שמחה לשמוע ביום בהיר אחד שבמשך שנים ניהל בעלה רומן עם עצמו או עם אחרות? לגלות פתאום עוד חלום שלה קורס בקול רעש גדול, ועל כך שבעלה מסובך עם דברים שכאלה?

ברור שככל שההחלמה חזקה יותר כך גם גודלת תחושת השמחה שלה על הדרך החדשה, ואני מניח גם שהגילוי עוזר לה להבין יותר מדי דברים שהיו עד עכשיו והיא לא ידעה לתת להם את הפירוש הנכון. אבל אני שואל את עצמי כל הזמן למה זה כל כך חשוב וקריטי? אם הגילוי הוא כדי לפתוח את הכול ולא להשאיר סודות, למה אם כן לא לגשת לכל ידידי ומכרי ולספר להם בשמחה ובששון על עברי המפואר. לשלוח מכתבים בדיוור ישיר לכל מי שמופיע ברשימת ההזמנות המשפחתית שלי ולספר לו. ואם לא צריך לספר לכולם, אז למה לא מספיק לספר למשל לספונסר או מישהו אחר?



דובר כאן כבר בעבר על השוני המהותי שבינינו לבין נשותינו. לא כל דבר שברור לנו למדי, ברור גם להן. ההסתכלות לפעמים שונה מן הקצה עד הקצה. יש צורך אמתי וכנה לבדוק מהיכן מגיע הרצון לפריקה, האם הוא משהו מתלהב ונסער, רצון להפגת ייסורי מצפון, התלהבות לשתף אחרים בחוויות רוחניות שלנו, או שזה משהו שבאמת חשוב להחלמה, אשר בלעדיו לא תהיה החלמה, ואז גם האישה תסבול. אם כך זהו תהליך קשה שהיא צריכה לעבור כדי לעזור לנו להירפא ולא איזו "חוויה מרגשת ומכוננת".

אולי לנו זו חוויה מסוימת, אבל לאשה? מה החוויה שבזה? צריך לבדוק האם איננו ממשיכים לדרוך על גוויות בדרך להחלמתנו. האם אנו לא מעדיפים את האינטרס האישי שלנו על חשבון מי שהולכת אתנו נאמנה לאורך כל הדרך ורק אנו יודעים מה היא כבר עברה אתנו. 

אין לי גם מושג כיצד היא השפעת הדברים לטווח ארוך יותר, ואולי גם לזה יש לתת את הדעת.

וסתם שאלה, כיצד היינו מגיבים אנו לו היה הסיפור הפוך? האם לא היה זה לפעמים נזק בלתי הפיך?

אני כותב את הדברים אך ורק בכדי ללבן את הדברים יחד ולא ח"ו כדי לרפות ידיים. אינני מתיימר לקבוע דברים, בוודאי שאינני עם ניסיון רב. אשמח לשמוע עוד תובנות ממי שוותיקים בדרך.

(המשך הפוסט תגובה שנכתבה לתגובות ושוחזרה)


ידידי המתנבאים כמעט בסגנון אחד,

אני מוכרח להודות שדבריכם כתמיד הם דברי טעם. גם אני מרגיש בכל יום שעובר, את המשמעות החזקה של האמת האחת בכל המישורים. מזמן כבר הבנתי שהמצווה החשובה ביותר לנו "אסירי התאווה" היא בדיקת חמץ. בדיקה בחורים ובסדקים עד היכן שהיד מגעת ואף יותר לשרש אחר שאור שבעיסה היכול להחמיץ את הכול. וחיפוש אחר מקומות נידחים אליהם חמקה התאווה.

לא מועיל כנראה ביטול ברוב, כדין חמץ בפסח, שאפילו באלף לא מתבטל. אם לא נשרש אחר כל הפינות הנסתרות שבאישיותנו מספיק פירור אחד כדי לעורר את השטן מרבצו ולחסל את הכול. זו אקסיומה ברורה לחלוטין, וכנראה שמי שמערער עליה הוא או אינו יודע מה הוא סח, או שהוא עדיין לפות בנכלוליה הערמומיים של התאווה.

בדרך אל אושר האמת, צריך אכן להסיר את כל המחיצות. אם יש מקצוע שאנחנו אלופים בו זהו הקמת מחיצות. לא זכור לי שהייתי מקצוען בגיל ילדות במשחק המחבואים, אבל לפי ההישגים המרשימים למדי שהשגתי במשך שנותי בתחום, כנראה שאם הייתה קטגוריה כזו במשחקים האולימפים הייתי מביא סוף סוף איזו מדליה של זהב למדינתנו האומללה בכל תחום שם...

אינני יכול לומר בוודאות היכן הוא המקום בו שיחקתי הטוב ביותר, אם בבית או בחוץ. מצד אחד בחוץ הרי קל יותר לשחק, שם גם החלשים בתחום המשחק די מצליחים לעשות זאת, כך שזו לא באמת חכמה גדולה. מאידך בבית שם בדרך כלל קשה לשחק הבאתי את המשחק לרמה של אומנות ממש. ברור שבהרבה מובנים לא הצלחתי להסתיר את ההשלכות של התאווה. זה כנראה ניכר עלי ועוד איך בכל פעם שהייתי נופל ועוטה על פני ארשת של יגון, כעס, תסכול, מרה שחורה ומה עוד. אבל בפועל זה לא נשמע לכם מעורר השתאות? להצליח להסתיר מאשתי שנים רבות את הקשר הישיר לכל מצבי הרוח שכמותם ותגובות מוזרות כל הזמן?

למעשה אני הרי כן סיפרתי לאשתי, ובמחשבה שניה כנראה שהקושי האמיתי הוא לא שלה אלא שלי. אני מרגיש כנראה כמו אדם הראשון לאחר החטא כאשר הוא קולט את עצמו ערום לגמרי לעין כל. פתאום אחרי שנים של סחיבת כיסויים על גבי כיסויים על גבי הכפוף והשחוח הורדתי את הכול. זה ממש לא נח לי אני לא יודע אנא להוליך את תחושותי. לא נח לי עם זה שאשתי יודעת עלי כמעט הכול...(אמרתי כמעט? מעניין למה...) פתאום אני מבין שאני משחק עם האגו שלי גם בבית. אתם יודעים מה כנראה שניפוץ האגו חשוב גם בזה, הרי אי אפשר להיכנע באמת מול מצבים של מתח וסתם כך ביום יום בבית בלי להשפיל (כן להשפיל) את האגו.

מן הסתם שאני חש כעת כאבי "פנטום" (כאבים של מי שהורידו לו יד או רגל והמח שולח עדיין גלים לאותו אזור למרות שהאבר כבר איננו...) התרגלתי לסחוב את הסודות עלי הם הפכו לחלק ממני, עמם מעצמי ובשר מבשרי והם כנראה חסרים לי...

יש לי עוד תובנה לא פשוטה.
אתם יודעים מה? אולי קשה לי עם הגילוי המוחלט מול אשתי כיוון שעכשיו כבר יהיה לי לא פשוט ליפול שוב לזרועות התאווה? היא הרי כבר יודעת והיא הרי כנראה תדע אם ח"ו זה יקרה שוב. פתאום אני מבין שסיפור הדברים כנראה הוא חלק מדרך האל חזור בעזרת ה' של היציאה מן התאווה. בסיפור הדברים הפסקתי את ההצגה. כעת הכל יהיה גלוי כנראה, כללי המשחק השתנו. תסכימו איתי ידידי שזה לא פשוט.

ביל הערמומי מ12  הצעדים ידע יפה יפה כיצד לחשק אותנו מול התאווה. אני מתחיל להאמין בכל מאודי בקונספירציה הכללית של SA.

ועכשיו קצת ברצינות, שאלתי את אשתי אתמול אחרי שכתבתי את מה שכתבתי, האם אכן זה עשה לה רע. היא אמרה שממש לא! היא אומרת לי מאז שזה היה חלק אחד מופלא שפותר לה מאות תשבצים... אז מן הסתם בבדיקה מעמיקה יותר כנראה שהקושי הוא באמת שלי יותר משלה ואני נאלץ להכנע גם בזה...

שבת שלום לכם אחים יקרים.
נערך לאחרונה: לפני 6 שנים, 10 חודשים על ידי .

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 9 שנים, 1 חודש #14492

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5817 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3428
שלום לך, אכן התלבטות לא פשוטה, כהקדמה אתפלל שיצאו הדברים מהלב ויכנסו אליו. כתבת כאן המון דברים, גם בין המילים והשורות, אשתדל לגעת בקצרה באופן כללי, אכתוב עלי, ואת נסיוני המועט עם אחרים, אם תרצה לשוחח עליך, תוכל לפנות אלי בפרטי. אם נראה לך שלא כתבתי לעניין, זה בסדר,  קורה לי לפעמים... אתה מוזמן להשליך את דברי לסל המיחזור הקרוב.

הדברים מורכבים מכיון שאנו אנשים מורכבים, והפכנו את בני ביתנו לכאלה מעצם קירבתם אלינו. בסוף הקריאה היום שמואל הקריא מהספר הגדול עמ' 70 למעלה: האלכוהליסט הוא כמו סופת טורנדו... אתה מוזמון לקרוא בעצמך... צריך להבין שזו מחלה רצינית.  יש לה זרועות רבות. מי שחושב שיוכל לפתור את עניני התאווה שלו בשיטת ה'זבנג' וגמרנו טועה.

אני זז קצת מהנושא כדי להבהיר מדוע אני לא עושה לעצמי הנחות: אינני ותיק באתר כמוך, אני עדיין לומד את הפורום מימיו הראשונים, לשם כך הלכתי לעמודים הראשונים, ונחרדתי, לא מעט ממי שהיה כאן בתחילת חיי הפורום התאייד. נגוז.  - אם תבדוק בפרופיל של החברים הראשונים תראה את תאריך הכניסה האחרונה... תבהל.

היכן הם? החלימו? קיבלו את התרופה וצעדו לעבר השקיעה?! (כנראה שכן...)

זה עסק רציני. נדרשת גישה אחרת שונה. בכל תחומי החיים. המקום בו הגישה הכי מקובעת ומורכבת לשינוי הוא הבית, מול האישה. הפחד ממה שיקרה ל(אין)קשר שלנו (היא הרי לא מכירה באמת אותי עד הסוף...) הבושה מעצמי בכל פעם שאביט בה, שהיא תביט בי מביט ב...זו מראה נוקבת מדי. כל חויה ביננו תלווה מעתה באשמה... זו גם הסיבה שהחשיפה מולה קריטית לצמיחה.

ואנחנו, אינטליגנטים שכמותינו, אלופים למצוא את נקודת התורפה. יודעים הייטב היכן החוליה החלשה בשרשרת ולשם מחלתינו מכוונת. למה להציק לה. מה שאינה יודעת לא יפגע בה... אם זה היה הפוך...זה לא. נכון זה יכאב, וצריך לדעת לעשות זאת נכון. אבל נשאל את עצמנו בכנות. זאת האמת. אני לא מספר רק בגלל שאני לא רוצה לפגוע... אולי כדאי לתת לה להחליט מה היא רוצה לדעת ומה לא?

הספונסר שלי אומר שאני צריך להיות נכון לספר הכל, לשאול אותה לפני מה היא רוצה לדעת. ואם היא שואלת, לומר, דעי לך שזה עלול להכאיב, אם היא מעונינת. אספר. לא ניתן להתקרב לבן אדם שאתה כל כך מפחד ממנו. מי שרוצה החלמה מלאה, כדאי לו לקחת את 'הסיכון' שהיא תעזוב, אנחנו צריכים נשים שיודעות מי אנחנו ומוכנות לקבל אותנו כמו שאנחנו. המשפט המחמיר ביותר שלו הוא - שאין הבדל בין מי שמקיים יחסים עם אשתו והיא אינה יודעת מי הוא  לבין מי שנמצא עם יצאנית... גם היא לא יודעת מי הוא... (הוא סיפר לאשתו וסבל מכך, לפני כשנה היא נפטרה. הוא נקי 19.6 שנים ב S.A. ואומר שלמרות כל הכאב היה עושה את אותו הדבר)

אני מכיר אנשים שנשותיהם סיפרו להם את הדברים הפוך... זה כאב. אי אפשר להעריך את העוצמה, אבל הם גדלו מתוך הכאב הזה. לימדו אותי שמתוך גישה כזו ניתן לצמוח לספר לאישה על מחלת סרטן גם יבהיל ויפגע. זו מחלה.  בדיוק בשביל זה יש להן קבוצות S - A  NON.

נתתי לאשתי לקרוא את הפוסט שלך. גם את התשובה שכתבתי, היא סומכת את ידיה על כל מילה. היא אומרת שלמרות הכאב והצער, שמחה לדעת סוף סוף מה יש לי. היא לא אשמה בבעיות שלי (הן התחילו הרבה לפני שהכרנו) חשה שה' שמע את תפילותיה והגענו אל הפיתרון. בשורה התחתונה - היה שווה לה.

למרות שהדברים ארוכים. מקווה שהועלתי. 
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 9 שנים, 1 חודש #14493

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
כבר כתבתי את עמדתי כאן כמה פעמים, אז ברשותך פשוט אצטט שני קטעים שכתבתי בעבר. אני מדגיש ושב ומדגיש שעיקר מטרתי היא להבין שגם ל'לא לספר' יש מחיר, ושהוא הרבה יותר כואב ממה שנדמה לנו.
קטע ראשון
אני מכיר את עצמי. אני יודע בדיוק כמה המילה שלי היא מילה. כמה אני יכול לסמוך על עצמי, כמה דרדרתי את עצמי מהמקום בו הייתי רוצה להיות, וכמו שאתם מרגישים (כשאתם שוכחים את הצעד ה3) - זה הכל באשמתנו. הנה, בן אדם נורמלי לא היה כל כך מתרגש מסרט תיכוניסטים חביב, אבל אני...לא, אצלי זה הופך למאבק איתנים...ובכלל, מה זה הטירוף הזה שאני נכנס אליו בכל פעם, די! אני כבר מבוגר, עושה דברים, אב לילדים, יש לי אחריות, עבודה, משפחה. איך זה יכול להיות שזה מתפרץ עלי ככה, פתאום, בלי שום צידוק או סיבה? תגיד לי, אני פונה לעצמי בזעם ובועט בקיר בתסכול - מה נסגר איתך? אבל מה? מה? לעזאזל, מה?
אבל די, אסור לחשוב על זה יותר, צריך לעבוד, צריך להתגבר, אז אני סוגר את המחשבות האלה טוב טוב בקופסא, ופונה לאשתי, היא צריכה עזרה להשכיב את התינוק החמוד שלנו. היא לא יודעת מכל זה, עדיף שלא תדע, חס ושלום...
ואז פתאום היא אומרת לי 'אני אוהבת אותך', ואני מחייך אבל שואל את עצמי בפנים: באמת? ואם היא הייתה יודעת? לא, לא...אסור שתדע, אני משיב לעצמי, אם היא הייתה יודעת היא מי אני באמת, אז היא הייתה הולכת, או לכל הפחות שולחת אותי בפנים חמוצות לפתור כמה שיותר מהר את הבעיה הזאת ולחזור להיות נורמלי. אסור לספר לה.

רצף המחשבות הזה ליווה אותי עד לפני חצי שנה, כשהחלטתי לספר לאשתי. אינני רוצה לדון בפוסט זה בשאלה כיצד לספר, מהם ההכנות הנדרשות ואילו פרטים צריך לספר ואילו לחסוך. אני רוצה לשתף אתכם באחת התחושות העמוקות שיש לי סביב ההתמכרות הזו בתור נשוי -
כשלא סיפרתי, לא היה אף אחד בעולם, כולל אלוקים, שהייתי בטוח שהוא סומך עלי, שהוא אוהב אותי איך שאני. בלא לשים לב בניתי חומת קרח מסביב לליבי, כל גילויי האהבה של אשתי נהדפו רובד אחד החוצה, מכיוון שהיא לא יודעת באמת מה מסעיר אותי, מה מרגש אותי, מה גורם לי לבכות בתפילות, ואם היא לא יודעת את זה, היא לא מכירה אותי ולא רק שהיא לא מכירה, אם היא תכיר היא לא תאהב אותי, אז בעצם בעצם - לא משנה מה היא תגיד, וכמה היא תהיה נחמדה, במובן מסוים היא בחוץ. זו עובדה שאין להכחישה. היא נמצאת באותה קבוצה ביחד עם ההורים שלי, שחושבים שאני הכי מוצלח בעולם, והחברים שלי, שמקנאים בי שאני אברך שלומד ומצליח, ומבריק בשיעורים ובכלל לא מפנימים מה אני סוחב על הגב שלי, ועם שאר האנשים מסביב.
מצד שני, אולי באמת אני לא ראוי לאהבה שלה?

על השאלה הזו, לפחות במקרה שלי, זכיתי לאישה מדהימה, שבכל פעם שאני מוציא מהפה משפט כזה היא בוכה ומבהירה לי בצורות הכי עמוקות שיכולות להיות שזה חוסר האמון שלי בה שגורם לי לחשוב את זה, שבאמת, זה אני שחושב שאני לא ראוי לאהבה, אבל יש בי דברים נפלאים, לא רק בתחומים אחרים, גם בתחום הזה, בהתמודדות, בעצם היכולת לנסות ולחשוב ולפעול באצילות אל מול מצבי נפש כל כך קשים.
ואתם יודעים, זה נכון שאני יודע בראש שהקב"ה מחזיר לי את הנשמה 'בחמלה' ואומר לי את אותו המסר, אבל לשמוע את זה ממנה זה אחרת, וזה משנה הכל, ונותן לקשר שלנו כוח שלא היה בו לפני כן, וגם, אם אני מבין נכון את אחד ממניעי ההתמכרות שלי, לפחות, זה מבהיר לי, פעם אחר פעם, שאני לא לבד, שאני ראוי לאהבה, ושאני משמעותי לאנשים אחרים הרבה יותר ממה שאני מדמיין, ולאט לאט, זה משחרר ומרכך את המחשבות הנוראיות שהזכרתי בתחילת הפוסט, שאוחזות בנשמתי וקורעות אותה לגזרים פעם אחר פעם.
למחשבה.
נתן

קטע שני
1. נדמה לי שתמיד נשכחים בדיונים האלה כמה אמיתות יסוד.
הריהן לפניכם, איך שאני מבין אותם ואיך שאני חווה אותן על בשרי:
1. העובדה שאני לא יכול לשתף את אשתי היא חלק מהמחלה שלי והיא גובה מחיר עצום, כמעט בלתי נתפס, ממני וממנה. לא לשתף זה רע, זה נוראי, זה אחד הדברים הכי קשים שיש בהתמכרות הזו. להתרחק ממי שהכי קרובה אלי. אני נמצא איתי ביחסי מין, אלוקים, אני חושף לפניה את כל הגוף שלי, את כל ישותי, אבל את הדברים שמעסיקים אותי יותר מכל דבר אחר בחיים, אני לא משתף אותה. זה חולני. אין סיכוי שהיא לא מרגישה את זה. את הקרירות, את חוסר העניין, את העובדה שהיא כנראה לא מעניינת אותי, שהרי היא מרגישה שאני מחביא דברים בפנים, קריר, מרוחק, לא חושף, עצבני בלא סיבה, מסוגר, או להפך - נלהב, שמח, אבל לא משתף.

2. מי שלא משתף את אשתו מזיק לזוגיות שלו, לדעתי עד כמעט לרמה של ללכת לבית דין. החיים הכפולים האלה, בהם יש אותי איתה ויש אותי באמת, הופכים את כל הקשר ואת כל הבעות האהבה שלה למשהו שלא מגיע אלי. אני מרגיש שהיא לא אוהבת אותי, לא מבינה אותי, לא יודעת מי אני באמת, ומה באמת קשה לי, ואני מרחיק אותה ביד אחת, על מנת להגן עליה כביכול, אבל באמת מה שאני עושה זה מגן על עצמי מהדימוי שלי כמכור. להתייצב מול האמת - להסכים לאחות את השברים ולהגיד שאני מכור ולמרות זאת אני ראוי לאהבה, ואני מסכים לקבל את החיבוק שלה ואת העיניים המאמינות שלה, זה אני לא יכול. אז אני מרחיק ומדחיק, על מנת לא להזיק לה. אני לא יודע מי חשב על התירוץ העלוב הזה. להזיק לה? אלוקים ישמור ויציל, אתה מזיק לה בעצם העובדה שאתה לא מספר. אתה מפורר את הזוגיות שלך במו ידיך.

3. הכי חשוב: הדבר שאני הכי רוצה לעשות בעולם זה לספר לה, לשתף אותה, אני מבין כמה נזק אני מזיק לה בזה שהיא לא חלק מתהליך ההחלמה שלי, אבל לצערי העמוק, עליו אני בוכה בכל יום בתפילה לקב"ה, אני לא יכול. אני עדיין לא בשל לספר לה, ואם אספר לה באופן לא נכון, כשאני עדיין לא בתהליך החלמה משמעותי, כאשר עדיין איני יודע לדבר על הדברים באופן נכון ובונה, אני אהרוס הכל.
אז נכון, אני לא מספר, אבל אלוקים עדי, שזה אחד מהדברים שאני יותר מצטער עליהם בכל המחלה הזו...

4. אני חייב לומר שמעולם לא הרגשתי יותר שלם, יותר בהחלמה, ויותר אהוב  מאשר לאחר קריאת שלושה מכתבים שביקשתי מאשתי לכתוב לי: מכתב ל90 יום, מכתב לערב יום כיפורים האחרון, ומכתב ליום ההולדת שהיה קשור לעניין.
והדברים ארוכים (וכתובים מתוך כאב)...

נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 9 שנים, 1 חודש #14501

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
וואו, שלושה פוסטים ארוכים ומושקעים כאלו, מה אומר? אני חסר אונים מול העוצמה. בנושא הזה נראה שכל אחד יכול לכתוב כאן לנצח ואף פעם לא ייגמרו המילים. בכל אופן אשתדל לקצר ולגעת רק בנקודות המרכזיות.

השאלה שלי היא הפוכה: איך אני יכול לא לספר? מצידי הייתי יושב כעת עם אשתי ומספר לה במשך שבוע את כל מה שעבר עליי. זה לא שהיא לא יודעת בקווים כלליים מה עשיתי, אבל החסימה הזאת שאני לא יכול באמת לשתף אותה בה-כ-ל גובה ממני מחיר גבוה. הנה דוגמא פשוטה למה שהייתי רוצה. נסענו לטיול בעיר שבה עברתי את אחת ההתרסקויות המרשימות ביותר שהיו לי. כל היום באותה עיר רק רציתי לספר לה מה היה לי וכמה אני רחוק, וידעתי שהשיתוף הזה היה מחסל את אותם זכרונות. אבל לא יכולתי לספר כי לא יכולתי לפגוע בה והיא לא רוצה כעת לדעת את הפרטים, מספיק לה שהיא יודעת את הראשי פרקים.

אז במשך יום שלם סבלתי כי אני חולה בדיוק כמו הסודות שלי, ולמרות ששיתפתי חברים במה שעובר עליי, זה כמובן לא קרוב למה שהייתי צריך לעשות בשיתוף עם אשתי. רציתי ממש להצביע לה על קו הבנינים בצד השני של העיר ולומר לה: "את רואה שם? זה המקום שתפסת אותי כשחזרתי ממנו". רק בשעת לילה מאוחרת חשתי הקלה כאשר שוחחתי עם הספונסר במשך שעה ארוכה ופרקתי את הכל. זה היה טוב אבל ידעתי שאני צריך ליותר. צריך אבל לא יכול. אין סיכוי שאמשיך לפגוע בה באותו אופן בו פגעתי בה במחלה. זה לא שייך. במחלה ראיתי את רק את עצמי ודרכתי עליה, כעת אני לא מסכים לעשות את אותו דבר.

אבל אני אסיר תודה (איזה מילים יפות) לה' על כך שהיא מיוזמתה החליטה שהיא רוצה להצטרף לקבוצות של  SA-NON והיא רוצה לעבוד בצעדים בעצמה. אני מודה לה' על כך שהיא בדרך וכבר קיבלה ספונסרית ורוצה להתחיל לעבוד על הצעד הראשון. זה נפלא בעיניי וזה הדבר הכי יפה שאני יכול לראות או לבקש (אולי חוץ מהחלמה וספונסר).

כשאני נמצא בנקודה שבה אין לי סודות איתה - שם יש לי חיבור. אני מקווה שיום אחד אוכל לחשוף בפניה את כולי לא רק באופן פיזי אלא באופן נפשי ורוחני. בלי זה - החיבור אינו שלם עבורי. אני נמצא איתה ומספר לה על מה שעובר עליי, אבל בראש צריך להמשיך לחשוב מה אני אומר ומה לא (הפעם לא כדי שלא לפגוע בי אלא כדי שלא לפגוע בה).

הספונסר שלי מחדיר לי לראש כבר תקופה שאני אמות אם אשאיר משהו בלי לספר. אני יודע שאחזור להשתמש אם יהיו לי סודות. עבורי זאת עובדה. אז אני מתפלל לה' שינחה אותי בדרך הנכונה ושאוכל לכפר על מה שעשיתי (איך אני יכול לכפר בפני אשתי על משהו שהיא לא יודעת בכלל?) ושאוכל להיות גלוי איתה במאה אחוז.

(כמובן שכל הנכתב הוא בסתייגות שהדברים נעשים בהכוונה של ספונסר ובזהירות הדרושה).

יש הרבה מה להרחיב גם בנוגע לכך שחברים נוספים לא מכורים יכירו אותי ויידעו על העבר שלי, אבל זה כבר (לדעתי) נושא אחר לזמנים אחרים.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 9 שנים, 1 חודש #14554

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5817 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3428
שלום, קראתי מהופנט. יש בך כנות כובשת. היכולת לכתוב בפתיחות הדעת שכזו ולהרפות מדרך שהלכת בה זמן רב אינה מובנת מאליה. המשך עם האומץ שיש לבורא בעבורך...

חזק וברוך.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 8 שנים, 6 חודשים #28421

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
היום התחלתי פתאום לשאול את עצמי, בניגוד לשאלות מהעבר "למה לספר לאישה"  למה לא לספר לאישה! ברור שלא רציתי לספר לה כי חששתי מאוד מתגובתה אך לאור העובדה (ללא קשר למה שקורה אצלי בפועל בבית) שמספר חמשפתים כיצד נשותיהם קיבלו זאת בהבנה ובהערכה אז מה כל הפחד הזה?
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 8 שנים, 6 חודשים #28423

  • דובי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 823
שבוע טוב חברים

את תגובתי העברתי לפורום לנשואים , נראה לי ששם זה יותר מתאים .
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 6 חודשים על ידי .

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 8 שנים, 6 חודשים #28429

נתן במתנה, אני מזדהה מאוד עם דבריך. הלוואי שהייתה לי היכולת לכתוב בחריפות כזו.
עבורי, המתנה הכי גדולה שה' נתן לי זה שאישתי תפסה אותי, לפני שבעה שבועות.
אני מכיר את שמור עיניך כמעט מאז הגעתה לארץ. החיזוק היומי הראשון שקיבלתי היה מס' 16 - ללמדכם כמה גבוה הפז"מ שלי...
קראתי הרבה, פה ושם אפילו טיפה כתבתי. השתכנעתי שאני מכור. בתחילת השנה החלטתי שזהו, בנפילה הבאה אני קופץ למים הקרים של התכנית. אבל הנפילה הגיעה ואני לא העזתי להצטרף. למה? כי לא רציתי להתחיל לשקר לאישתי כדי להסביר מהן שיחות הטלפון הארוכות האלה, ולמה אני נוסע לפגישות בשעות הערב. הרגשתי שהשקרים האלה רק יוסיפו עוד שכבה של ריחוק ביני לבינה. בשאר תחומי החיים יש בינינו כנות גמורה, ב"ה.
מצד שני, לא אזרתי עוז לספר לה.
כשהגיעה הנפילה הבאה, או זו שאחריה, נזהרתי פחות. והיא תפסה אותי. היא הספיקה לראות שבריר שנייה, ושאלה "זה מה שאני חושבת שאני רואה?", ולמען האמת יכולתי למרוח אותה בקלות עם איזה סיפור על קטע לא צנוע שהשתרבב לסרט. אבל ה' ריחם עליי, והודיתי בכול. יכולתי לומר שזו מעידה חד פעמית, אבל ה' ריחם עליי ואמרתי שאני מכור. בזכות השעות הארוכות שביליתי פה ידעתי מיד להסביר לה שאני חולה ולא חוטא. שהמחלה היא פתרון, סימפטום, ולא הבעיה. שזה לא קשור אליה או לבעיה כלשהי בה. שאין חומרים ממכרים אלא רק אנשים מתמכרים. שיש תכנית ושאצטרף אליה. שלמרות שלפעמים אני מיסטר זימרי, זו לא צביעות גמורה לחבוש גם את הכובע של דוקטור פינחס...
בסוף הערב הארוך מאוד אפילו הודיתי לה שתפסה אותי. ואני חושב שבאיזשהו מקום רופפתי את השמירה מפניה כי רציתי שהיא תדע כבר ולא היה לי אומץ לספר. עברו עליה שבועיים קשים, וזה ניפץ לה כמה דמיונות שהיו לה על בעלה ועל הזוגיות המוצלחת (באמת!) שלנו, אבל התמיכה שאני זוכה לה מאז ממנה היא פשוט זהב. 
היא מעודדת אותי ומחזקת אותי להשתתף בתכנית, מעריכה אותי על המאמצים ומתעצבנת כשאני אומר שכל הדברים הטובים שקורים לי הם מה' - אני אחראי רק על הדברים הלא טובים... ערכנו כמה פעמים שיחות עומק על התכנית ועל ההתמכרות ועל התובנות שעולות לי מכל הסיפור הזה. היא הודתה בפניי שיש שאלות שהיא מפחדת לשאול. עודדתי אותה לשאול, ועניתי כמיטב יכולתי. לא תמיד התשובות היו הדבר הכי שמח מבחינתה, אבל לפחות הן היו כנות. הקשר בינינו טוב מאי פעם. כבר אין פיל לבן (או כחול) באמצע החדר.
אני לא יכול לומר שאני ממליץ לכל מכור לספר לאישתו, כי אני מבין שאישה מופלאה כמוה יש רק אחת. אבל אני בהחלט יכול לומר על עצמי שאילו לא הייתי כזה פחדן, והייתי מספר לפני שנתפסתי, הייתי רק מרוויח.
חבל שהדיון הזה נערך בפורום הכללי. אם זה היה בפורום נשואים הייתי יכול לגעת בעוד כמה עניינים.
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 8 שנים, 6 חודשים #28452

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
שלום לך דוקטור,

ראשית כל, בפורום הנשואים היו המון דיונים בנושא כך שאתה יכול לכתוב שם, וכעת דובי העביר לשם את התגובה שלו, אז אתה מוזמן להרחיב שם.

שנית, לא אכתוב שוב את כל מה שיש לי לכתוב בנושא הסיפור לאישה, אבל לא אתאפק מלהצדיע לך על הכנות ולהודות לאבא הטוב והמטיב ששלח לנו עוד חבר רציני שיכול כעת לעבוד את התכנית ברצינות.

(וכמובן אי אפשר שלא להזכיר פעם נוספת את האזהרה המופיעה בתחילת הספר הלבן שלא לספר לאישה בתחילת ההחלמה, ולעשות זאת רק בייעוץ עם ספונסר ולאחר תקופת החלמה).
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 8 שנים, 6 חודשים #28481

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
נכתבו כאן דברים של טעם בסגנונות שונים, אני רק רוצה לשתף בקצרה את החוויה שלי בעניין.

1. כנות-
אחד המאפיינים של המחלה שלנו זה המחשבה שאנחנו בעצם בסדר. יש את המחלה בצד אחד שמתפרצת אחת לכמה זמן- ויש אותי ביום יום. הכל בסדר. ברוך ה'. אנחנו מפתחים חיים בשני מסלולים מקבילים שלא נפגשים. חוסר הכנות שלנו הופך לדרך חיים ופתרון פרקטי להרבה בעיות שאנחנו מעדיפים להדחיק. השיתוף עם אשתי סתם באחת את הגולל על החוסר כנות. מעכשיו פי וליבי שווים. חיי בפני אישתי ושלא בפניה אחד הם.

2. החיבור למציאות -
במבוא לספר הלבן יש קטע שמתאר את העולם המדומיין שביקרנו בו ושכללנו אותו במשך שנים. הוספנו לו אלמנטים ודמויות וירטואליות שהפכו את הביקור בו למסעיר כל פעם מחדש. וכשיצאנו מהעולם המדומיין שלנו היה לנו עולם מלא עם אנשים חברים וידידים. כשאני נממצא בעולם הפנטסטי שלי יש חוקים וכלללים משלי. שם המציאות נראית אחרת. הכל נראה אחרת. כשאני בעולם הפנטזיה- הכרת המציאות שלי מעוותת לגמרי. אני עושה שם דברים שכשאני נמצא בעולמי האמיתי לא הייתי מעלה על דעתי לעשות.
השיתוף עם אישתי יצר את החיבור בין העולמות - היום כשאני מבקר בעולם הפנטסטי שלי יש צל שמלווה אותי - אישתי. זה לא מונע ממני לבקר שם- אבל זה מוסיף לי מימד של הכרת המציאות האמיתית.

תגובה: בעניין: שיתוף האשה, דילמה לא פשוטה. לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138089

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 64 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3334

בהקשר לדיון שלנו מהפורום לנשואים. מצאתי פה בלוח המרכזי עוד דיון מעמיק בעניין. אני אישית מתחבר מאוד לדבריו הראשונים של אדם יסודו.

תגובה: שיתוף האישה, דילמה לא פשוטה. לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138093

  • יתגבר
  • רצף ניקיון נוכחי: 143 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 38

וואו, כמה דברי טעם ואמת...
קצת ארוך, אבל מרתק ומחזק. פשוט ישבי וקראתי את כל השרשור מתחילה ועד סוף, מעורר הרבה מחשבות ואולי גם מעורר להמשך עבודה.
המשתוקק היקר, תודה רבה על ההקפצה!

תגובה: שיתוף האישה, דילמה לא פשוטה. לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138209

  • חוסידל
  • רצף ניקיון נוכחי: 2077 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אוי מיין וועלט .....
  • הודעות: 413

אני סיפרתי לאשתי ישר בתחילת ההחלמה
אחרי ששמעתי מסר זוגי וראיתי מה עושה ההחלמה לזוג כשצועדים יחד,
אומנם לא סיפרתי לה לפרטי פרטים מה עשיתי
אלא יותר שאני רגיש וזה מתבטא גם בבריחה לתאוה
גם לספונסי שלי הצעתי לפני שבוע לספר לאשתו וקיבלה את זה יפה מאוד
מנסיוני וממה שראיתי מאות חברים מכל הסוגים בשנים האחרונות
אני לא מכיר חבר שלא סיפר לאשתו ונשאר נקי וברכבת ההחלמה.

אבא אוהב גילה לי את האור ברח' ניסן תשע"ה בכנס של שמור עיניך

נאר אמונה אין בורא כל עולמים...ומבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.88 שניות

Are you sure?

כן