ב10 שנות התמכרותי לאוננות, תמיד כשהגעתי למעידה אפילו חמורה, אבל בסופה הצלחתי להתגבר, הרגשתי התרוממות רוח, גבורה יהודית ותחושת התעלות. היה זה בשבילי סימן מבשר טוב שאני בדרך טובה, הנה הצלחתי להתגבר.
בשנה וחצי האחרונה כשטעמתי טעם של נקיות אמיתית, התחלתי להבין שההיפך הוא הנכון. התגברות על מעידה זה אמנם חוסך עצבות נוראה שעלולה לבוא בעקבות נפילה, אבל זה בעצם סימן מבשר רעות, מבשר על הנפילה הקרובה.
כשאני מוצא את עצמי בתוך מעידה, לרוב, אמצא את עצמי גם מחר או מחרתיים במעידה ומתחיל סבב מעידות שעלול להוביל אותי לתוך הנפילה. סבב המעידות מעיד על הקריז רציני שאני בתוכו.
אז אני מצליח ב"ה להתגבר שוב ושוב על מעידות כאלה ואחרות, אבל ההתגברות הזאת לא נותנת הרבה, כי תאווה הייתה כאן סוף כל סוף.
ההתגברות על המעידה עלולה להביא את המעידה הנוספת ולבסוף גם את הנפילה בגלל המשחק בגבולות, הנה ראיתי שוב ושוב שמעדתי, עצרתי ולא הגעתי לנפילה ואפילו יצאתי גיבור... אז זה מזמין את המשחק הבא. מעידות זה כמו הימורים, אי אפשר באמת לדעת כיצד זה יגמר.
אז אם יצא שהצלחנו להתגבר על מעידה, בואו לא נחגוג, אלא מיד נחפש מוצא לצאת מעסק הביש שנקלענו אליו. זה אפשרי ע"י שיתופים תכופים, כתיבה מרובה וספירה משנית ועוד ועוד פעולות העיקר פעולות מכוונות לצאת מסבב המעידות.
ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.
