כמה ימים שאני לא בפורום
קצת לא הייתי עם הקבוצה
קצת הפסקתי לחשוב עד כמה אני מכור וצריך כניעה
קצת פחות חשבתי לוותר על התאווה

והנה אני מרגיש ממש כאילו חזרתי 100 ימיים אחורה , לא שנפלתי אבל חוזרים לי כל המחשבות והרצונות ליפול
ולא חסר לי נסיונות

מה קורה פה ?

"דע מאין באת ולאן אתה הולך", אל תשכח שאתה סוחב על עצמך מטענים רגשיים גדולים, שדורשים מענה, ועד שלא תיתן להם את המענה, ההתמכרות תהווה לך החברה הצמודה שלך בכל רגע בחיים.

שלום לך ברית קודש.
יש פתגם נפוץ בקבוצות בקרב המכורים "תמשיך לבוא דברים טובים קורים"
את הפתגם הזה אומרים גם למכור שעדיין נופל ולא סופר ימים נקיים.  וכ"ש למי שעל הכביש
הרעיון הוא שהקבוצה והחברים בטלפון או בקבוצה חיה נותנים המון כוח ,  ומי שרוצה החלמה רצינית ,חייב להיות מחובר כל הזמן לתוכנית
ולחברים .  הניתוק מאוד לא טוב לנו .
                              במיוחד שאחד המאפיינים של מכור זאת הבדידות,
יום טוב ונקי אחי היקר

הכי טבעי שיש! חולה סכרת שקיבל אתמול מנת אינסולין ושיפר את מצב הסוכר בגופו לא יכול לחשוב שאותה מנת אינסולין תסדרהו גם ביום שלמחרת, אותו הדבר ביחס למכונת 'הדיאליזה' שלנו...
אני מבקש כל יום מהכח העליון שאזכור: עציץ (כמוני) שלא משקים אותו נובל! אני חייב אספקה רציפה של תוכנית - מים - ואז אוכל לפרוח וללבלב, לחיות את היומיום באופן מחובר.
לסיכום - אל תבהל, רק תחזור לעשות את מה שעשית בעבר והועיל לך, ותנסה לזכור זאת לפני ההתנתקות הבאה...
בהצלחה.

תאמת שממש לא רציתי להיתנתק פשוט זה יצא ככה
למען האמת גם העבודה שלנו לא ממש קלה והיא דורשת זמן תשומת לב ומחשבה רבה
פשוט זה מה שקרה שויתרתי קצת עליהם ואז היא שוב באה