"אני כל כך רוצה לעזור ולתרום בסכום משמעותי, אבל פשוט אין לי. תאמין לי שאם הייתי יכול, הייתי מממן את כל הפעילות שלכם. מה שאני נותן כעת זה רק סכום סמלי להראות את ההערכה שלי".
זאת היתה שיחה אחת מיני רבות שקיבלתי בשלושת הימים של קמפיין ההתרמה שערכנו לשמור עיניך. היו כמובן רבים שתרמו בשמחה, מי בסכום חד פעמי ומי בסכום חודשי, כל אחד כפי יכולתו, אבל דוקא השיחות של אלו שלא יכלו לתת היו אלו שנגעו לליבי.
השיחות והאימיילים של אלו שלא יכלו לתת סכומים גדולים אבל עשו מאמץ לתרום משהו, אפילו סכום סמלי ביותר, היו מיוחדות בעיניי כי דוקא הן היו אלו שהדגישו עד כמה שמור עיניך חשוב לאנשים ועד כמה אנחנו נוגעים כאן בנשמות. אז נכון, מרובים צרכי עמך, ולא כולם יכולים לתת הוראת קבע חודשית, אבל גם מי שלא יכול, רוצה שנדע שהוא בפנים, שהוא איתנו בעסק הזה.
*
בחיי לא העליתי על דעתי שאהיה מסוגל להרים טלפון ולבקש תרומה. זה לא אני, לא שייך. נקודה. היו אפילו מקרים של אנשים שהיו חייבים לי כסף על עבודות שעשיתי, ולא העזתי להרים טלפון ולבקש את מה שמגיע לי, אז שאתקשר לאנשים להתרים אותם? זה ממש לא יעלה על הדעת.
אבל אחת המתנות שקיבלתי בהחלמה היא היכולת לעשות את זה. זה לא קל לשבת שלושה ימים ולהתקשר לאנשים לבקש כסף, אבל הפעם עשיתי את זה בשמחה. ביחד עם הצוות הנפלא שאייש את משרדי הקמפיין, הרמנו עוד טלפון ועוד טלפון, שוב ושוב הסברנו שאנחנו עורכים התרמה כדי שנוכל להמשיך גם השנה לעזור לאלפי יהודים שזקוקים לנו.
אף אחד לא ביקש עבור עצמו. אף אחד לא עשה רווח מהקמפיין הזה. כולנו קיבלנו בשמור עיניך, ולכולנו חשוב ששמור עיניך ימשיך לפעול כדי שעוד ועוד אנשים יקבלו את מה שאנחנו קיבלנו. קיבלנו כאן בחינם, אבל יש לנו אחריות. אף אחד לא ביקש מאיתנו תשלום על מה שקיבלנו כאן, ואף אחד גם לא יבקש את זה בעתיד, אבל אנחנו רוצים שגם אחרים יקבלו את מה שקיבלנו.
*
אז תודה ראשית כל לצוות הנפלא והמסור שעבד במשך שלושה ימים ללא לאות, ותודה לארבע מאות תורמים שביחד תרמו 139 אלף ש"ח שיושקעו עד השקל האחרון בעזרה לאלפי מתמודדים נוספים בשנת תשע"ט.
