שלום לחברים היקרים ולמי שעוד זוכר אותי מהפורום...

אז ככה, אם אתם זוכרים אני בן 17 לומד בישיבה תיכונית בירושלים.
השבוע 'התמזל מזלי' בלשון סגי נאור כמובן וההורים שלי יצאו לחופשה ואני נשארתי בישיבה תיכונית ללימודים, יש לנו עדיין כמה בגרויות להשלים. בכל אופן המשפחה שלי כולה יצאה לטבריה מיום ראשון עד רביעי ואני נשארתי בישיבה בירושלים, ע"פ התכנון הייתי צריך לחזור ביום שני בערב לבית (אוטובוס של שעה וחצי נסיעה) בשביל איזו פגישה שנקבעה לי שם שלא יכולתי לדחות... אז הביאו לי את המפתחות לבית כדי שאני אוכל להיכנס ולישון בבית ביום שני בערב ולחזור ביום שלישי בבוקר לישיבה...
בכל מקרה, הגעתי במוצ"ש של אותו השבוע שהמשפחה שלי יצאה לחופשה, החופשה הייתה מתוכננת למחרת (יום ראשון) חזרתי לבית משבת אצל חבר בבית שמש בטענה שאני צריך לתת להורים שלי בגדים מלוכלכים לכביסה...
בכל מקרה חזרתי לבית במוצ"ש ואני רק רוצה שתבינו באותו מוצ"ש היה לי כבר 16 יום של נקיות הדבר היחיד שהחזיק אותי שפוי זאת התוכנית ה'זדונית' שתכננתי כבר שבוע בערך. אתם שואלים את עצמכם מהי התכנית הזדונית ובכן:
בדיוק כששמעתי שההורים שלי מתכננים ללכת לנופש לטבריה וידעתי שלא אבוא איתם כי יש לי כמה עניינים לעשות וביניהם לימודים וחוץ מזה אני לקחתי על עצמי לא לשחות בבריכה מעורבת (ממש צדיק...  ) אז הכנתי תוכנית מפורטת איך להגיע הביתה ביום שני בערב עם סיסמא לאינטרנט רימון (למי שזוכר אותי ביקשתי מאבא שלי לשים לי רימון ברמת שמור בלי לגלות לו מה אני עושה פשוט בשביל אמצעי 'זהירות' זה היה צעד קשה לבקש את זה מאבא שלי והיום הוא כבר די מזלזל בו למרות שהוא חושד בי מאוד וזה לא נעים לי אז נראה לי שלא יצא לי כלום מזה כי הוא מוריד לפעמים למוגן ומוגן+ ואז זה שעת כושר בשבילי...)
בכל מקרה הגעתי הביתה במוצ"ש ואז יותר מאוחר בערב הלכתי לאבא שלי וניסיתי להיתמם ולהיות 'צדיק' הכנסתי תדיסק און קי שלי למחשב ואמרתי לאבא שלי שכשאני יהיה כאן בבית ביום שני אני לא רוצה אינטרנט בכלל אני רוצה שהוא יסגור את האינטרנט לגמרי ולכן הוא צריך לשנות את החסימה באינטרנט רימו ןלימים הקרובים לחסימה מלאה...
נתתי לאבא שלי לשבת על המחשב ולשנות את הכל ובנתיים הוא לא ידע שהתקנתי לו על המחשב תוכנה שפשוט מעתיקה לו את השם משתמש והסיסמא שהוא מקליד ועכשיו הדבר הגרוע מכל קרה! אני יודע את השם משתמש והסיסמא לאינטרנט רימון! אין לי אומץ להגיד לאבא שלי לשנות ואיך אוכל לבקש ממנו לעשות את זה?! מה אני יגיד לו תשמע אבא בטעות איכשהו גיליתי את הסיסמא שלך? זה דבר בלתי אפשרי!!! לכן אני אבוד אני יכול לשנות את האינטרנט עכשיו למוגן בקלות ואז להיכנס לכל מיני מקומות! (למרות שגם ברמת שמור אני עדיין יכול למצוא דברים אבל הם פחות מספקים... וכשיש לך מוגן בכף היד אז הדחף הוא הרבה יותר חזק...)
עכשיו אני אבוד עם הסיסמא לאינטרנט רימון מנסה למלות את הזמן שלי בהתנדבויות בלי סוף אבל אני לא כל כך מוצא מקווה שעד מוצ"ש יהיה לי מספיק דברים להתנדב בהם...
ועוד דבר נוסף, באותו שבוע אחרי המוצ"ש חזרתי יום ראשון לישיבה לבגרות בתנ"ך ואז באותו ערב בישיבה הרגשתי דפיקות בלב הבית שלך ריק! לעזאזל! סע עד באר שבע לבית ותשתמש באינטרנט עם השם משתמש והסיסמא שגנבת... (איי אני כזה שפל)
והלב שלי ככה, בום-בום-בום-בום-בום ואני כולי משותק לפתע אני מוציא מהתיק כסף ומתחיל לרוץ לתחנה לרוץץץץ עולה על הקו הכי מהיר לב"ש וכל הדרך רק רועד! התאווה הזאת שיתקה אותי וחשבתי שאני עומד לחטוף התקף לב באוטובוס בידיעה הזאת שאני צריך לחכות עכשיו שעה וחצי עד שאני רק יגיע לב"ש, אחרי שעה וחצי שאני כולי רועד מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים ולא מצליח רק סובל רועד הלב דופק בפראות וכו' אני יורד בתחנה מרכזית ב"ש ובמקום לקחת אוטובוס ולהגיע עוד איזה 40 דקות לבית, אני עושה תדבר הכי אידיוטי לוקח מונית ב30 שקל עד לבית!!! מרוב שהתאווה השתלטה עלי הייתי פשוט חייב להגיע הכי מהר! אני לא מאמין בכלל שעשיתי את זה! אני בהמה אני לא מבין, אני באמת מרגיש ש'מותר האדם מן הבהמה אין...'.
הגעתי לבית בערב וארגנתי את הכל טוב שיהיה נוח וכו' והתיישבתי מול המחשב ונפלתי שלוש פעמים רצוף ואז שוב גיליתי שואני ממש מרגיש עצוב עכשיו 'שקר החן והבל היופי' הכל שטויות אחרי שאתה שבע... אין עוד כלום רק חור שחור התאווה לא מגיע לסיפוקה אפילו לא לחצי אתה רוצה יותר גבוה יותר למעלה! אבל אין, אתה מקבל רק פעם אחת של התעלות ליו םהאחרות הם רק טפלות להתעלות הראשונה ואתה כל כך נואש לעוד! אני רוצה עוד!!!!!! אבל לא אין לך שום אפשרות לממש את זה אתה סתם מכונה עלובה שצריכה לחכות עד לפעם הבאה התאווה הזאת היא רק כלי זה מה שעולה לך בראש אתה לא יכול להנות ממנה ולהגיע לפסגת ההנאות לאושר הכי גדול! אתה פשוט לא יכול!!!

וזהו ישבתי לי רועד בבית מצונף חושב על שקר החן והבל היופי חושב על משביעו רעב מרעיבו שבע... ובוכה לקב"ה שיציל אותי.
ועכשיו אני יושב לי בבית יו םשישי, ולא יודע מה לעשות, הסיסמא והמשתמש נמצאים אצלי בכף היד מה אני צריך לעשות?!?!
ברגע שאני ימצא שעת כושר אני יוריד את כל הזבל שבעולם לפלאפון שלי באמצעות הרימון ברמת מוגן והקאבל הנאמן שאפשר תמיד להשתמש בו.

זהו, פרצתי גבול נוסף, כבר לא רחוק היום שבו אקנה מחשב נייד רק כדי לספק את תאוותי... אני אדם חסר מזל חסר יכולת ועבד לתאווה בלי יכולת לצאת וכבר ניסיתי בפורום הזה וניסיתי הרבה דברים אבל לא, אני סתם עבד... עבד לתאווה שהקב"ה הכניס בי.

אריטל היקר מאוד מאוד.
חסרת לנו. קיויתי שאתה עם שם אחר כאן ומסתבר שלא.
מה שבטוח הוא שעכשיו הגעת לכניעה . צהו צעד חשוב להחלמה. היה איתנו מעתה ואילך וביחד נעלה בית אל.
ביחד, בדיבוק החברים, ירפאנו ה' ונרפא.
באהבה רבה,
נעם

אוי אריאל נשמה כמה אני מכיר את זה
כמה תכננתי איך לעשות את זה בדיוק!!
איך כל הזמן חשבתי על זה.. רצתי אחרי זה..!

פעם אפילו הייתי ביום קיברות צדיקים בצפון  עם חברים היינו ברשב"י התפללתי התחננתי בכיתי לה' שרק ייקח ממני את התאווה הזו, אבל הרגשתי שם חסום ומנותק ידעתי שבסוף הטיול אגיע לבית שם אוכל ליהנות מהאינטרנט! כל הדרך חזרה לא הפסקתי לחשוב על השנייה שאנחת בחדרי מול המסך ושם אראה כל מה שחפצה נפשי! עזבתי את חבריי רצתי כן ממש רצתי לאוטובוס הראשון כדי שאוכל להגיע כמה שיותר מהר! כל הדרך גופי רעד רק על המחשבה של הרגע הנכסף!!
הגעתי וכמו שתכננתי נפלתי ונפלתי התרסקתי נשברתי הרגשתי מטומטם גרוע שפל ובזוי!!
לקח לי זמן להיכנע!!!
מה אומר לך אריאל יקירי! שאין יאוש? הרי אתה מיואש! שיש תקווה? הרי כרגע כולך מרגיש מלוכלך ומתועב!!
אבל כן! אף על פי כן! יש ויש תקווה

כשאני מסתכל על עצמי היום בתהליך של החלמה אני אכן אומר ללא צל של ספק

שוב יש ויש תקווה!!!!!

מתפלל להחלמתך המהירה
שבת שלום מבורך

ליבי איתך, אח שלי
בבקשה, היה חזק ושוב אל עצמך


עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה
- הראי"ה קוק