כשהתחלתי עם 'שמור עיניך' הכל היה כל כך טוב, איפסתי לעצמי את הדימוי העצמי, תכננתי סדר יום, ויצאתי לדרך.

היום זה קרה!
הלכתי לישון מאוחר קמתי מאוחר ואח"כ ישנתי עוד קצת בצהריים. 
מה שזה אומר: סדר יום מבולגן - שעמום ויאללה, התאווה עולה לדרגות אחרות.
אמרתי לעצמי אולי ניפול סך הכל אין לי עדיין בטבלה הרבה ימים, נוכל להשלים אותם מהר.

אבל אז הבנתי שליום הזה חיכיתי, חיכיתי ליום הזה שבו יהיה לי קשה, שבו כל היום שלי יהיה הפוך,
שבו התאווה תוצף על גבי המוח ותגיע לממדים אחרים והמלחמה שלי תגיע לשיא.

ואז אני אנצח, אני אוכיח לי, ליצר ולכל מי שרק רוצה לשמוע 'אני חזק' 'יש לי כוחות'.
כי רק בדרך הזאת - שיש מלחמה וקשה, ובכל זאת אני מנצח רק אז אני יודע שעליתי על הדרך הנכונה.

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא".

אוהבים. תמשיך לשתף אותנו.

יום שפוי ונקי.

אח שלי גיבור!
מעריץ אותך על כוח הרצון והאומץ!