שלום לך, אני באופן אישי לא הצלחתי בלי 12 הצעדים, ניסיתי כל מיני דברים ללא הצלחה, אני מתייחס לקבוצה הצעדים כאל דיאליזה! אני לא רוצה לשלם את מחיר הדילוג עליה...
מצטרף לידידיי המלומדים שעשו את הדרך בעצמם והגיעו למסקנות הכואבות.
אני לא מטיל ספק בכך שישנן עוד דרכים לצאת מההתמכרות, אבל לי באופן אישי אף אחת מהדרכים האלו לא הצליחה לעזור לי לצאת מההתמכרות.
הייתי מטופל אצל פסיכולוג במשך חצי שנה, ולשמחתי הרבה הוא אמר לי בעצמו בשבוע שעבר שאין לו יותר מה לתת לי כי התכנית של הצעדים עושה את העבודה מצויין והוא שמח מאוד מכך. אני מודה לה' כל יום על ששלח אותי אל הפסיכולוג הזה כי הוא זה שהמליץ לי בחום על הצעדים (למרות שזה לא הגיוני מבחינה כלכלית עבורו).
קשיים טכניים הם רק קשיים טכניים, אבל החיים הם החשובים ביותר. אז למרות שלא נוח לי עם השעות של הקבוצה, אני עושה מאמץ גדול מאוד לא לפספס אף יום כי החיים שלי תלויים בהחלמה.
אדרבה, אם אתה מצליח בלי הצעדים וטוב לך - תמשיך בדרך שלך. לא נכנסתי לקבוצה עד שלא נכנעתי והבנתי שאין לי שום סיכוי מול עצמי, אבל אני זה לא אתה, והעובדה שלא היה לי סיכוי, לא אומרת דבר לגבי הסיכויים שלך.
היו לי תקופות נקיות ארוכות (עד שנה) אבל הם הסתיימו תמיד בהתנפצות אדירה, אז לא נגמלתי לבד.
אכתוב את שעבר עלי ביחס לשאלה זו ,
אני ניסיתי הכל , כך חשבתי,
כל נשק בארסנל המשגיחים ובספרים הקדושים ניסיתי , ניסיתי גדלות האדם, ניסיתי שברון הרוח,
דמיינתי את הגיהנום שאינו מספיק עמוק, את היורה הרותחת מלאה בשז"ל המחכה לי, את הנשמות העשוקות, ילדי האבודים הרודפים את נשמתי האומללה כשהם צווחים פרנסנו.
זה לא עזר, החור השחור, החלל שבקירבי מלא קצוות עצבים חשופים, זעק בכאב , רק לברוח, רק לברוח
לא להתמודד, לא להרגיש כלום,
במבט לאחור אני מזהה נפש פגועה רגשית שלא התבגרה מעולם מחפשת רק לברוח.
הפסקתי להפסיק, כיביתי את המצפון, השלמתי עם מר גורלי.
ואז יום אחד ללא שום פעולה מצידי, אבא אוהב (ולא זועם שמחכה לי בסיבוב)הושיט לי יד מלטפת, וגלגל אותי ל"שמור עיניך"
זכיתי בלוטו הייתי מאושר, אולי יש תקווה,על אתר התמכרתי לאתר ולפורום,למדתי על הצעדים , [b]התחלתי לחיות
אחרי שבועיים של פחדים מצאתי עצמי מובל ביד אוהבת אל החדרים של 12 הצעדים , [b][size=14pt]הגעתי הביתה
כאן מצאתי את שאהבה נפשי , חברים שמבינים בדיוק מה אני מרגיש, כנות נכונות ופתיחות, כאן ראיתי חברים שעלו מתהומות שאפי' לא עלו בדעתי, ועל פניהם נסוכה שלוה. ראיתי חברים חסרי נכונות לבצע פעולות, ועל פניהם חידלון,
וידעתי בדיוק איך אני רוצה להראות,
היום אני רוצה לחשוב שאני מוכן להתאבד על התוכנית, זו תוכנית פשוטה אך לא קלה, היא דורשת פעולות, כנות בעיקר עם עצמך.
היום אני יודע שיש לי פתרון ואני אסיר תודה על כך,
כך שהתשובה שלי על השאלה בכותרת היא: אולי, אבל לא לי.
זה פחות או יותר.
יש גם פוסטים נפלאים בעניין, בלוח שנקרא "קולות של החלמה".
בהצלחה בהחלמה ובחיבור אמיתי לעצמנו ולבורא.
