בזמן השימוש החלטתי להפסיק אין ספור פעמים! באמת! ומשלא הצלחתי להשאר בהפסקה הייתי משוכנע שאני לא מסוגל להחליט, או שההחלטה שלי לא שווה מאומה.
בההחלמה למדתי שלמעשה לא קיבלתי שום החלטה, הרעיון תמיד נשאר בגדר מחשבה!
להלן ההסבר: רציתי להשאר נקי, אז, 'החלטתי' שזהו, ואמנם הפסקתי, לאחר זמן (בכל פעם זה היה שונה מסיבה אחרת)  ניתנה לי האפשרות להפוך את הרעיון, את המחשבה להחלטה על ידי הביצוע! 
כשפגשתי תאווה, מה עשיתי? הזכרתי את רצוני הקודם, או שבחטף נשאבתי לתוכה? וכשזכרתי, האם השפלתי עיני ועיקמתי צאוורי להפניית מבט או שצללתי לתוכו? במידה וגיביתי את המחשבה בפעולה הפכתיה להחלטה!
על מנת שתשאר ההחלטה אבקש מהכח העליון סיוע באופן רציף!
אגבה את המחשבה בפעולה מיידית!

אולי תסביר לי אם כן את הרש"י שמצטט חז"ל על הפסוק בתשובת ה' לקין לאחר רצח הבל "ואתה תמשול בו" - "אם תרצה תתגבר עליו" לא התגברתי. לא רציתי? תראה איך שאני בדיקי רק מהנפילה!! אז רציתי את הנפילה (והדיקי) או את ההתגברות?

שאלה טובה, אכתוב את דעתי האישית בלבד, ובהזדמנות בל"נ ארחיב, רש"י מדבר על יצר הרע, אני, על מחלה! שאינה תלויה בכח הרצון.
יש אדם שחלה בסכרת, התאמר לו, אחי, תתגבר, צרוך סוכר כאדם נורמטיבי?!  קשה לנו לקבל שזו מחלה, כי חונכנו על כך, כי אנו מודעים לגודל האיסור. (אני מכיר כמה שאינם שומרי מצוות חולים בהתמכרות לתאווה, ויותר קל להם בנקודה הזו!) אם נפנים שזו מחלה לצרוך תאווה בצורה הלא טבעית שלנו יקל לנו.