באלכוהוליסטים אנונימיים יש מושג באנגלית שאומר: Poor me, poor me, pour me a drink, שזה משחק מילים שמשמעותו: אני מסכן, תן לי משקה נוסף. (באנגלית מסכן ולשפוך נשמע אותו דבר). המשפט הזה בא לתאר את המצב של רחמים עצמיים שמוביל כל כך הרבה פעמים לנפילה, כי מצב של רחמים עצמיים מספק לי את התירוץ לכך שכעת "מגיע לי", וכמובן ככה אני יכול להאשים מישהו אחר במצב שלי, במקום לקחת אחריות על עצמי.
רחמים עצמיים זה אחד מפגמי האופי שאין בן אדם שלא נסחף אליו מפעם לפעם, וכל אחד אוהב לשקוע בביצה הזאת של אני מסכן, כולם דפקו אותי, אין לי סיכוי, למה רק אני וכן הלאה. יש בנו משהו מעוות שאוהב להיות שם, ואם אנחנו מצליחים על ידי מוניפולציה לגרום למישהו נוסף לרחם עלינו אז בכלל אנחנו שוקעים פנימה במהירות. בשלב הזה, יש לי את כל הסיבות למה להתחיל את המעידה שתוביל אותי להתרסקות.
אז למרות שרחמים עצמיים מזיקים לי בטווח הארוך, אבל אני לא יכול להימנע מהם מפעם לפעם, כי הרווח המיידי גדול מידי מכדי לוותר עליו. ברגע שהרחמים העצמיים מציפים אותי, אני לא מצליח להתרומם ולראות את המצב כפי שהוא, ומעדיף להוריד את הראש ולזרום עם זה, גם במחיר מעידה. ברגע האמת זה נראה כל כך אמיתי ואני ממש מאמין לעצמי כמה אני מסכן וכמה נדפקתי, גם אם לפני שעה בדיוק כתבתי רשימה של אסירויות תודה וראיתי שאלוקים בירך אותי בכל כך הרבה דברים טובים ומתנות בחיים.
רחמיים עצמיים בחיי הזוגיות הם המסוכנים מכולם. כאשר אני מספר לעצמי שנדפקתי בנושא הזה, הרחמים העצמיים הם חזקים ביותר, והקשר בין זה לבין התאווה הוא ישיר לגמרי. לפעמים זה אפילו נעשה במודע לגמרי, כשאני כביכול מחפש דרך "להחזיר בחזרה", בלי לשים לב שמי שעומד להיפגע יותר מכל זה אני בעצמי.
המודעות לכך שרחמים עצמיים הם מסוכנים זה שלב ראשון בדרך, אבל כמובן זה לא מספיק. כדי להשתחרר מרחמים עצמיים יש צורך בעבודה עצמית, שחלק ממנה זה להחליף את הרחמים העצמיים בחמלה עצמית. זה אומר שאם באמת קשה לי כעת מכל סיבה שהיא, אני יכול להתייחס לעצמי כפי שהייתי מתייחס לחבר אחר שנמצא באותו מצב עם הרבה חמלה, אבל בלי רחמים עצמיים. חמלה עצמית זה מצב שבונה ומקדם אותי, לעומת רחמים עצמיים שהורסים אותי.
