חודשיים שבהם לא הצלחתי לחבר שני ימים נקיים נגמרו בשבת של פסח. איזו התבודדות ביער גרמה לי קצת להבין שלמרות שאני מגיע לקבוצות ומשלם למרכז לטיפול, מעבר לזה אני לא באמת פועל למען הניקיון שלי. לא משתף חברים בחוסר אונים שלי, לא כנה עם עצמי, לא פונה מספיק לאבא הגדול שלי שיעזור לי, ובעצם משחק בכאילו. מאד רוצה להיות נקי, אבל מצד שני לא מוכן להשקיע בזה באמת את כולי.
התובנה הזאת, או כמו שחבר הגדיר- התגלות/רוח הקודש- עזרה לי לשמור על ניקיון שלושה שבועות. שלשה שבועות שהיו מאד קשים. האובססיה בערה, התאווה בערה, ואני בערתי. אבל בעזרתם של חברים ושל אבא, איך שהוא הצלחתי להישאר נקי.
אז באה נפילה. זה שוב נדלק, ולא הצלחתי למצוא את הכוחות להרים טלפון לחבר באותו רגע, ונפלתי..
ומאז אני בשביזות יום א'. המשבר של היום הראשון. היום שבו הכי קשה לי להישאר נקי, זה היום הראשון שאחרי נפילה. אני פשוט לא מצליח לעבור אותו. מספר לעצמי סיפורים שאני גם ככה משומש, ושכל עוד לא צברתי ימי ניקיון, כדאי לי ליפול עכשיו. אם אני אחכה כמה ימים, הנפילה תעלה לי בהרבה יותר נזק. אני אצטרך לאפס את כל הימים שהייתי נקי בהם. עכשיו זה רק עוד שימוש קטן, הוא לא שורף אחריו יותר מידי דברים.
המשבר הזה חוזר על עצמו בכל פעם שאני מצליח להישאר נקי למשך תקופה ואז נופל. לוקח לי ימים, שבועות וחודשים לחבר כמה ימים נקיים.
אני חייב לשבור את המעגל הזה הפעם. אני לא מסוגל להיכנס לעוד תקופה של שימושים. אבל אני חסר אונים מול זה. לא יודע מה אני יכול לעשות כדי לצלוח את הסופש הזה נקי.
פונה אל אבא הגדול שלי, אולי הוא ידע איך לעזור לי. תכלס הוא בטוח יודע, אולי הפעם הוא גם יסכים לשתף פעולה. כי בלעדיו אין לי סיכוי.
