|
מאת: רן ברץ, עורך אתר 'מידה'
אחת התופעות החדשות שהוליד האינטרנט היא התפשטות חסרת-תקדים של פורנוגרפיה. הפורנוגרפיה משגשגת באווירת המתירנות המינית הפוסט-מודרנית, שהעמידה את היחסים הגופניים במרכז, הפכה זהות מבוססת מיניות למקור לגאווה, ומתייחסת לכל הפעילויות המיניות כשוות-מעמד. מול התרבות הפורנוגרפית מתייצבת קואליציה חלשה, בה לא מצליחים לשתף פעולה דתיים ופמיניסטיות, גם כאשר יש בטענותיהם טעם. התבוסה איננה תוצאה של הנמקה טובה יותר של תומכי הפורנוגרפיה והמתירנות; זהו פשוט כוחו של הפיתוי, ואין בעל עוצמה כפיתוי המיני.
אנו חיים, אם כן, בעידן חדש, בו צריכת פורנוגרפיה הפכה לנורמה חברתית רחבה ולגיטימית. בעבר התייחס המושג “תרבות” למה שנוצר, בין השאר, כתוצאה מהתמודדות מעודנת ומורכבת עם תאוותינו האנושיות. היה ידוע שכל אדם מתמודד עם תאוות, ושכל אחד טעם טעמו של חטא; אבל הכניעה הגסה לדחף – במקום הכלתו ומימושו במסגרות נורמטיביות – נחשבה לביטוי לחולשה, ונראתה כעבירה או חטא.
במובן זה, המערב מייצג היום “אנטי-תרבות”; הוא נכנע ללא סייג למנוע האנושי החזק של יצר המין; הוא מטפח אותו, מהלל אותו, מפגין ומחצין אותו, ברדידות שהייתה מזעזעת אפילו רומאי מצוי בפומפיי. בימינו הטלוויזיה פורנוגרפית במימדים שלפני חמישים שנה היו לא-חוקיים ברוב העולם, ובאינטרנט מגיעה הפורנוגרפיה באופן זמין לחלוטין, כולל במופעיה הסוטים והאלימים ביותר, ללא כל עידון, תיווך או סינון.
לדור הצעיר קשה מן הסתם לדמיין מציאות אחרת, אבל למעשה כל זה חדש וטרי. ההשלכות של אנטי-תרבות זו על חיינו ואושרנו, ועוד יותר מכך על חיי ואושר הדור הבא, גדולות. מראש אומר, כדי למנוע אי-הבנות: אינני אדם דתי, ולא מדובר בעיניי ב”חטא”. כמו כן, הפתרון לסוגיות הגדולות שמעלה התרבות הפורנוגרפית לא יגיע מן הממשלה או הכנסת באמצעות חקיקה או כפייה מדינתית. אך מכאן לא נובע שמותר לנו, כיחידים וכחברה, להקל ראש בתרבות הפורנוגרפית. מדובר בתופעה מעצבת התנהגות, המשפיעה על נפשותינו ונפשות ילדינו. במיוחד כאשר מתברר, כפי שיוצג להלן, כי הפורנוגרפיה מזיקה במיוחד לאבן היסוד של החברה המערבית והיהודית גם יחד: הקשר הזוגי, בסיס המשפחה.
הקדמות הכרחיות
מספר הערות מקדימות נדרשות. ראשית, אין בכוונתי להתייחס לצד המוסרי של התעשייה הפורנוגרפית, אלא רק לתוצאותיה, בעקבות צריכתה הקבועה, על יחידים ומשפחות [..].
שלישית, כמו ברוב הדברים האנושיים, הטענות שיוצגו כאן הן סטטיסטיות, ושאלת הסיבתיות איננה מוכרעת; אבל מכאן לא נובע שהסטטיסטיקה לא מלמדת דבר, במיוחד כשאנו רואים מתאם לאורך זמן שהמשתנה העיקרי בו הוא הפורנוגרפיה. רביעית, מסד הנתונים הקיים חלקי. מפתיע אולי, אבל אין די מחקר על פורנוגרפיה. אם היו משקיעים בפורנוגרפיה את המשאבים המחקריים המנותבים למחוללי התמכרויות אחרים, כמו אלכוהול, סמים, או סוכר, היינו במצב הרבה יותר טוב. ולמרות כל הסייגים הללו, התמונה הברורה העולה בפני מי שבוחן את הממצאים ללא הטיות, מדאיגה בהחלט.
חמישית, הצרכן הנפוץ ביותר של פורנוגרפיה הוא גבר הטרוסקסואל, ולכן המאמר והספרות נכתבים עליו. בכל זאת, מומלץ מאוד גם לנשים להתעניין, הן משום שמספר הנשים הצעירות צורכות הפורנוגרפיה נמצא בעליה, והן משום שהנזק לגבר משפיע באופן ישיר גם על נשים (כבנות-זוג וכאמהות). ניתן להניח כי ההשפעות חלות גם על יחידים וזוגות הומוסקסואליים. שישית, קביעותיי העובדתיות נסמכות על הספרים שאני מציין בסוף המאמר או מחקרים שאני מפנה אליהם בקישורים.
אז מה השתנה? זמינות, היקף, תוכן
הפורנוגרפיה, מובן מאליו, איננה תופעה חדשה. השאלה, כמו ברוב העניינים האנושיים, היא של דרגה. עד 1969 הייתה הפורנוגרפיה, במובנה הפשוט, אסורה להפצה במערב ונצרכה באופן מוגבל מאוד. דנמרק הסירה את האיסור ב-1969, ומאז המשוכות נפלו כמעט בכל מקום. אמנם יש עדיין הגבלות תלויות גיל במדינות שונות, אבל האמת היא שההיסטוריה של החקיקה בענייני פורנוגרפיה איבדה משמעות בעקבות עלייתו של שחקן חדש ורב-עוצמה לזירה המינית: האינטרנט.
האינטרנט שינה לגמרי את כללי המשחק. את היצר המיני של נער מתבגר או גבר שטוף טסטוסטרון עם גישה לאינטרנט שום ממשלה לא תנצח. הפורנוגרפיה היום זמינה לחלוטין, מיידית ורווחת. ברוב הבתים יש גישה לפורנוגרפיה, בין אם דרך המחשב, מכשיר סלולרי מתקדם, או טאבלט, וכל התכנים המיניים האפשריים זמינים לצריכה. נתונים מלפני כ-10 שנים מדברים על כך שיותר מ-30% מן ההורדות באינטרנט הן פורנוגרפיות, וכ-25% מן החיפושים במנועי חיפוש נוגעים לאתרים פורנוגרפיים; סקס הוא נושא החיפוש מספר אחד.
לא רק מבוגרים יכולים לצרוך את שלל התכנים הפורנוגרפיים. בבדיקה מקיפה התברר כי רק כ-3% מאתרי הפורנוגרפיה דורשים הוכחת גיל כדי לאפשר כניסה, אחרים רק דורשים הקלקה על אישור ללא זיהוי, ו-66% לא מציינים הגבלת גיל כלשהי. יתר-על-כן, סקס משווק באופן אגרסיבי באינטרנט, ומחקרים שונים מראים כי בין 34% ל-70% מן הנערים והנערות בארה”ב נחשפים לתכנים מיניים באינטרנט גם מבלי לחפש אותם ישירות, כתוצאה מחיפוש רגיל, פרסומות, חלונות קופצים, ודוא”ל.
זוהי זמינות שאין לה אח ורע בהיסטוריה.
גם היקפה של הפורנוגרפיה חסר-תקדים. ישנם מיליוני אתרים עם תכנים פורנוגרפיים, מעל למיליארד תמונות, מספר עצום של סרטוני וידאו, ומעל ל-10,000 סרטי פורנו מלאים חדשים המצולמים מדי שנה בארצות-הברית בלבד (לשם השוואה, הוליווד מייצרת כ-600 סרטים בשנה). התעשייה הפורנוגרפית, שב-1970 הוערכה בארצות-הברית כשווה בערך 12 מיליון דולר, הייתה שווה ב-2007, בארצות-הברית בלבד, מעל ל-12 מיליארד דולר (יש גם הערכות גבוהות יותר), וכ-100 מיליארד דולר בעולם.
חשוב מכל, אופייה של הפורנוגרפיה השתנה מאוד. אין עשייה מינית, סוטה, משפילה ובלתי-מקובלת ככל שתהיה, שאיננה זמינה היום בלחיצת עכבר. הפורנוגרפיה הרווחת והמקובלת היום אלימה מאוד. בבדיקה שנערכה ב-2007, נמצא כי ב-50 הסרטים הפורנוגרפיים הנמכרים ביותר כללו כמעט 50% מהסצנות אלימות מילולית, וכמעט 90% כללו אגרסיביות פיסית, בעיקר כלפי נשים.
פיליפ זימברדו – אחד מחשובי הפסיכולוגים החברתיים, האחראי לניסוי הכלא המפורסם – וניקיטה דנקן, בחנו בספרם קץ הגברים (2012) את עשרות קטעי הווידאו הפורנוגרפיים הנצפים ביותר באחד האתרים הנצפים ביותר בעולם. הממצאים מעלים את מה שרוב הקוראים משערים לבד: הפורנוגרפיה האינטרנטית מעבירה מסר גרוע מאוד על מין ועל מהותו של קשר פיסי מספק בין בני-זוג. מדובר, כאמור, במה שנחשב ל”מיינסטרים” של הצריכה הפורנוגרפית.
כפי שניסחה זאת פמלה פול, כיום עורכת מגזין ביקורת הספרים של ה-ניו-יורק טיימס וכותבת הספר Pornified:
במיוחד באינטרנט, בו נצרכת היום רוב הפורנוגרפיה, סוג המיניות המוצג קשור בדרך כלל יותר לאלימות, פטישיזם קיצוני והשפלה הדדית, מאשר לקשר מיני או רגשי.
אבל זוהי רק ההתחלה. הבעיה איננה רק האופי המנוכר והאלים של הפורנוגרפיה ה”מיינסטרימית”, אלא היקפה וזמינותה של הפורנוגרפיה הקשה מאוד, כזו שהייתה גורמת למרקיז דה-סאד להסמיק. התלבטתי אם להרחיב בנושא, מכיוון שהפירוט בעצמו גס, אולם אז יצא לי לשוחח עם אדם בעל עבר פרלמנטרי עשיר, שטען שאי-אפשר לחוקק בנושא הפורנוגרפיה מכיוון שאי-אפשר להגדיר אותה; הרי יש גם מי שבשבילו ונוס העולה מן הים (“הולדת ונוס“, הציור המפורסם של בוטיצ’לי), היא פורנוגרפיה.
כך התחוור לי שיש פערי מידע אדירים. בני הדור הקודם כנראה לא תמיד מבינים מה צורכים ולאן גולשים מי שמהווים אחוז ניכר מתעבורת האינטרנט העולמית, בחלקם הלא-מבוטל בני הגילאים 10-25. ובכן, אני מזמין את הקוראים להשתתף ב”ניסוי” פשוט להפליא. דמיינו שאתם ילד סקרן בן 10, ששמע או ראה את המילה “פורנו”. כעת לכו לגוגל, וכיתבו אותה (בעברית). כשאני עשיתי זאת, לחצתי על הלינק של האתר הראשון שעלה, ובאתר בשפה העברית שהגעתי אליו קפצו שלל הקטגוריות שמיד אצטט. כל אחת מהקטגוריות מודגמת עם תמונה גדולה מפורשת, שלחיצה עליה מובילה לעשרות ומאות סרטונים חינמיים לגמרי, נגישים בעוד לחיצת כפתור [. .].
כל זה עולה וצף, ללא הבחנות, אחד ליד השני, בלי סדר מיוחד. אותה תוצאה תתקבל עם מגוון מילים בעלות גוון מיני, בעברית או אנגלית, ולפעמים גם עם ביטויים תמימים לגמרי.
זו הסיבה לכך שאני כותב פורנוגרפיה “מיינסטרימית” במרכאות כפולות. פשוט אין היום “מיינסטרים” פורנוגרפי מובחן. כל הפורנוגרפיה, כולל הסוטה, האלימה והקשה ביותר, היא היום מיינסטרים. ככה זה: כשמתחילים עם רלטיביזם תרבותי בתור אידיאל, לגיהינום עלי אדמות הזה מגיעים; בלחיצת כפתור, מכל מחשב, בלי הגבלות.
ונוס העולה מן הים מעולם לא נראתה תמימה יותר.
תרבות פורנוגרפית
כשלוקחים בחשבון את ההיקף, הזמינות, והתכנים, מתברר שאנו חיים בתרבות פורנוגרפית במימדים שלא היו בהיסטוריה. זהו פרי השילוב של טכנולוגיה, דמוקרטיזציה, ורוח פרוגרסיבית, שכולן חדשות. לא היו לתרבות זו מבשרים, ואין למימדיה שום הקבלה. אני מבטיח לכל חבריי הליברטריאנים: אין הוגה שדיבר על ערכי החופש והחירות האישית, ומול עיניו עמדו הקטגוריות המופיעות כיום בכל אתר פורנו מצוי. רק לפני עשרות שנים ספורות החלו להיפתח חנויות מין במרחב הציבורי; היום, כל גולש יכול לצרוך בקלות יותר תכנים מיניים ממה שכל חנויות וספקי המין בהיסטוריה האנושית יכלו לספק לו גם יחד.
תופעה חדשה ודרמטית – ומה יותר דרמטי ממין ושינויים גדולים בהרגלי צריכתו? – חייבת להיות בעלת השלכות. אלו אינן מפתיעות מאוד, למעשה הן די אינטואיטיביות למי שיהרהר בתופעה בלי תמימות ביחס לטבע האנושי. עוד ב-2003 כתבה נעמי וולף, פעילה ידועה ב”גל הפמיניסטי השלישי”:
במשך רוב ההיסטוריה האנושית, הדמויות הארוטיות שיקפו, העריצו, או החליפו נשים ערומות אמתיות. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, העוצמה וכוח המשיכה של הדמויות בא במקום אלו של נשים אמתיות. היום, נשים ערומות אמתיות הן סתם פורנו גרוע.
רוב המחקר הקיים מתחיל לאשש את הדעה הזו. אבל זהו רק קצה הקרחון.
הנזק למבוגרים
מעט מדי, כאמור, חוקרים פורנוגרפיה. הרוח האקדמית הפרוגרסיבית, הרלטיוויסטית, וה”לא-שיפוטית” הנושבת במדעי החברה מונעת זאת, כמו גם רתיעה טבעית מתגובות ותיוגים שונים (כמי שהתלבט הרבה על כתיבת מאמר זה, אני יכול להזדהות). מלבד זאת, כפי שקורה לרוב במדעי החברה, המחקרים חשופים לביקורת וההסברים אינם חד-משמעיים. ולמרות כל זאת, יש די ממצאים כדי להצביע באופן ראשוני על הנזקים שיוצרת צריכה קבועה של פורנוגרפיה.
נפתח בהתמכרות ההולכת וגדלה לפורנוגרפיה. יותר ויותר מטפלים מדווחים על מטופלים המתלוננים על פגיעה בחייהם כתוצאה מצריכה כפייתית של פורנוגרפיה. מתוך פלפולים פסיכולוגיסטיים ופרוגרסיביים אין ב-DSM (התנ”ך של הפסיכולוגים) הגדרת התמכרות לפורנוגרפיה כבעיה נפרדת. אבל כולם מסכימים כי צרכני פורנו כפייתיים מגלים סימפטומים מובהקים של התמכרות, וכי מבחינה פיסיולוגית אין הבדל משמעותי בינם לבין מתמכרים אחרים.
לצרכינו יחשב ל’מכור’ מי שמרגיש דחף לצרוך פורנוגרפיה בכל יום (או קרוב לכך), מי שמוותר על קשר ממשי כדי לספק את עצמו מול אמצעים ויזואליים, מי שמצפה כל היום לרגע שיהיה לבד כדי לגלוש באתרי פורנו, מי שמדווח על חוסר שביעות רצון מהרגליו אלה, או מי שקורא לעצמו מכור או כפייתי. רשימה זו היא מעין תמצות חלקי של דיווחים רבים מפי צרכני פורנוגרפיה ברשת ואצל מטפלים.
המשך המאמר המרתק - במגזין הבא.
|
