מאז ומעולם הייתי רגיש בצורה יוצאת דופן. לקח לי הרבה זמן להבין שמה שאני מרגיש וחווה לא חייבת להיות המציאות לאשורה. לקבל את העובדה הבסיסית כל כך, שרגשות אינן עובדות. זה יכול להיות בכל שטחי החיים. אירועים החורגים מן השגרה במעט עלולים לסחוף אותי למחוזות רחוקים. במשך השנים ובמיוחד עם המודעות העצמית שגרמה התכנית אני מצליח לראות כיצד המנגנון הזה פועל וכיצד מתפתחות בתוכי סערות רגשיות.

כפועל יוצא מכך היה מתבקש מאד שאתרחק מכל דבר שיכול לטלטל אותי רגשית. דא עקא שפתאום התברר לי שאני נמשך דווקא לדברים מסוג זה. יותר מדי פעמים מצאתי את עצמי צופה בסרטוני זוועה מבית היוצר של דאעש או בכאלו הסוחטים דמעות. רפרטואר השירים האהוב ביותר שלי מורכב גם הוא מסגנון עצוב ודכאוני, מסוג שמסוגל לסחוט את לשד רגשותי ודמעותי. פתאום הבנתי שאני פשוט מכור לכאב רגשי. מסתבר שיש קוים מקבילים בין הבריחה לתאווה ולכאב רגשי. זהו אותו כוח שמושך אותי לנפילה רגשית ולאלמנטים תאוותניים.

למעשה זה די מבלבל כיון שכיהודי שומר תורה ומצוות יש משקל חשוב לעבודת הלב. מבחינה כלשהי ניתן לומר שהמדד לעבודת ה' הוא ההתלהבות והרגש. הפירוש שהורגלתי לתת לדברים כל השנים היה שככל שאני נכנס למצב רגשני עמוק יותר כך אני עושה את זה טוב יותר. אם אפשר לבכות בתפילה כי אז הצלחתי לעשות את זה, הרי כידוע שערי דמעות לא ננעלו, הרבה פעמים הייתי מודד את רמת הרוחניות ועבודת ה' שלי לפי רף הרגשות שהצלחתי להגיע אליו.

היום אני יודע ששפיטה על פי רגשות לא ממש משקפת את האמת, יכולה להטעות ואף מסוכנת לפעמים. אני לומד לשמור על עצמי מפני רגשות שליליים גם אם הם נראים חיוביים לכאורה. המבחן הוא לאן זה לוקח אותי. אם כתוצאה מהיסחפות רגשית אני מאבד את כושר השיפוט שלי והתפקוד שלי נפגע זה כנראה לא טוב. מה שנראה רע ומרגיש רע הוא כנראה גם רע.

בימים טרופים אלו זה הולך וגובר. הסחרחורת המטלטלת של אימה ופחד יכולה להכניס אותי מהר מאד לכאוס רגשי מסוכן. אני מרגיש איך אני נמשך לחפש את הידיעות המסעירות ביותר. איך היד מושטת לכתבות מחרידות על הפיגוע. משהו לא טוב בתוכי רוצה את הריגוש הזה של המתח והכאב. התחושה שאחרי הזוועה לא רחוקה כל כך מאותן תחושות מרוקנות של אחרי צפיה בתאווה. זה משאיר אותי חסר אונים בלי כח לניהול חיים תקין וזה לא טוב.

אם חפץ חיים אני עלי לשמור על שפיות רגשית ולברוח מכל דבר שיכול לערער אותה. השפיות הזו היא הדבר ששומר על כל החיים כולם, הרוחניים והגשמיים. אין לי ממש יכולת לשנות את המצב בחוץ אבל יש לי את היכולת לשנות אותו בפנים, בתוכי. אסור לי להכנס לספורט אקסטרים רגשי זה מסוכן מדי בשבילי.

אז מישהו היום הכעיס אותי. לא סתם הכעיס אותי, השפיל אותי למקום הכי נמוך שיכול להיות. מישהו שסמכתי עליו.

היו לי כמה ימי חסד שהתאווה ישבה בשקט וזה היה נחמד. בבת אחת באופן לא מודע, רצון פסיכי לראות פורנו והפעולות כל כך טבעיות הכל עובד על אוטומט. אני בטעות לוחץ בטעות עוקף ואני שם. וכל זה בכלל בלי איכפתיות לזה שבא לי פורנו, אני רק מרוכז בזה שאני כועס. זועם מלא באנרגיה ובעצבות שרק רוצה להתפוצץ החוצה בזעם.

ופתאום אני פותח את העיניים וקולט אותה, גברת תאווה מסתכלת לי בעיניים. ועכשיו אני בבעיה כי אני כבר הבנתי שפורנו זה לא פתרון, לאונן לא יעזור לי עכשיו ובטח שלא יעשה לי כיף אחר כך.

מממ מלחמה חזקה בין השכל לבין רגש זועם מכלה שרוצה רק לצעוק על משהו. אבל אני לא יכול להתפוצץ על אף אחד בחוץ, כי תמיד הזעם הוא פנימי ולאן לעזעזאל אני אנתב אותו?! אבל אבל, השכל צועק לי: "הי מה אתה חושב שאתה עושה? תסתכל שניה מה קורה לך!".

תחושות קשות. אז אני מחליט לעצור רגע ולחשוב בהיגיון האם כדאי לי לאפס? מצד אחד צברתי 7 ימים מלאים של נקיות וזה המון. מצד שני הרצון לפרוק הוא כל כך חזק, כל הגוף שלי רוצה את זה. עצבוב נעים במעלה חוט השדרה, זיכרונות נעימים נעימים מהתאווה. אבל השכל לא מוותר לי שולח לי גם זכרונות נוספים של כאב ושל חושך מיד אחרי הפורנו.

הפורנו זה לא פתרון. ומה עם סתם לאונן? (רק פעם אחת.. חח בטח). זה כזה מטורף, זעם שחור כזה שאני לא רואה בעיניים. ושם אני פוגש את התאווה וביחד אנחנו קופצים עמוק עמוק לעבר החושך. בכל הכוח בכל הזעם.

אני חושב שההגדרה הטובה של ההתמודדות עם זה היא: "פרופרציות". אני כועס - אז מה? מישהו פגע בי - אז מה? תסתכל על ההשלכות של זה. בום. הנה אני פה נקי. מתמודד. עוד יום של נקיות.

אנו שמחים להודיע על קבוצה שבועית חדשה נוספת באזור המרכז. הקבוצה תתקיים מידי יום חמישי בשעה שמונה וחצי בערב (במיקום הרגיל של הקבוצה ביום שני), ומתאימה מאוד לחברים חדשים הרוצים להתחיל את התהליך של תוכנית שתיים עשרה הצעדים.

לפרטים והצטרפות אנא פנה באימייל: help@gye.org.il

הנסיון מעיד שעיקר הקושי הוא רק בתחילה אבל לאחר זמן יקל עליו ואז ירגיש בזה אפי' מתיקות, וכמאמר חז"ל "כל התחלות קשות מכאן ואילך יערב לכם" (הובא ברש"י פרשת יתרו יט ה), וצריך לשנן לעצמו בתחילת דרכו שאמנם זה קשה אבל שוה הדבר מאד וגם הקושי יחלוף, ובעז"ה ירגיש באמת שינוי מהותי בכל גישתו לאחר זמן ואח"כ ככל שהזמן עובר ירגיש עוד ועוד שינוי והתנתקות מהענין.