אנו שמחים להודיע על קבוצה שבועית חדשה נוספת באזור המרכז. הקבוצה תתקיים מידי יום חמישי בשעה שמונה וחצי בערב (במיקום הרגיל של הקבוצה ביום שני), ומתאימה מאוד לחברים חדשים הרוצים להתחיל את התהליך של תוכנית שתיים עשרה הצעדים.

לפרטים והצטרפות אנא פנה באימייל: help@gye.org.il

לאחרונה פגשתי בבית הכנסת בו אני מתפלל משפחה נחמדה, אבא ואמא וכמה ילדים בגילאים שונים. הם לא היו מוכרים לי וכמובן בירכתי אותם והתעניינתי מה מביא אותם לאזור. הם סיפרו כי בנם בן השבע עשרה מאושפז בבית החולים הסמוך כיון שהוא אלרגי לחלב. איחלתי רפואה שלימה לבן ונפרדתי מהם לשלום.

למחר בבוקר כשפגשתי אותם שוב, שאלתי האם היה שיפור במצבו של הבן ואחד הבנים הגיב שזה "אותו דבר". מהסגנון ונימת הקול, היה מובן שיש כאן משהו לא שגרתי. ביררתי קצת בעדינות והסתבר שלפני ארבעה חודשים, בערב שבועות, הבן אכל לתומו עוגיה שהם חשבו שהיא פרווה, והסתבר שהיא מכילה חלב. האלרגיה שלו התפתחה, מצבו התדרדר במהירות והוא נכנס למצב של קומה כאשר אין חמצן שמגיע למוח שלו רח"ל. מאז הוא שוכב כאבן שאין לה הופכים כאשר הרופאים לא נותנים שום סיכוי, וההורים מחכים לנס.

בסך הכל אלרגיה לחלב...

והוא בכלל לא רצה, והם חשבו שזה פרווה, וזה היה רק עוגיה אחת קטנה! לך תספר את הסיפורים האלו למלאך המוות.

אלרגיה. מה זה אומר? הנה ההגדרה של ויקימילון: תגובה גופנית לא רצויה כתוצאה ממגע חומר מסוים, הנגרמת אצל אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לחומר זה. וכדי שנבין במה מדובר יש לנו גם כמה דוגמאות: האלרגיה יכולה להיות גודש באף, הפרשות מוגברות, פריחה, גרודים, נפיחויות, קשיים בנשימה.

אתם מבינים, תגובה גופנית לא רצויה ממגע חומר מסויים אצל אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לחומר זה. ומה יקרה למי שנגע בחומר המסויים הזה ויש לו רגישות מיוחדת אליו? טוב, זה תלוי, יכול להיות שיהיה לו גודש באף, אבל יכול להיות לו גם קשיים בנשימה. אגב, קשיים בנשימה יכולים להוביל למצב של קומה או גרוע מכך ל"ע.

גם אני אלרגי. כן, אני מפתח תגובה גופנית לא רצויה כאשר אני בא במגע עם חומר מסויים שיש לי רגישות אליו. החומר הזה נקרא תאווה, והוא יכול להציף אותי דרך העיניים, האזניים, הפה, הידיים ואפילו האף, ובעצם אני יכול לבוא איתו במגע גם כאשר אני לא עושה כלום - ישירות דרך המוח. ברגע שאני בא במגע עם "החומר הזה", אני מפתח תגובה גופנית לא רצויה. כן, זה ממש פיזי. העקצוץ הזה של ההתרגשות שעובר לי בכולי, טמפרטורת הגוף שעולה, המוח שנכבה, זה הכל תגובות גופניות לא רצויות שיש לי כיון שאני סובל מרגישות מיוחדת לחומר הזה.

האם זה מסוכן להיות אלרגי לתאווה? זאת כמובן שאלה שאפשר לשאול גם אחרת: האם זה מסוכן להיות אלרגי לחלב? האמת שזה לא נשמע כזה דבר נורא ואיום, אבל כפי שאני כבר יודע - מספיקה עוגיה אחת חלבית כדי להפסיק את אספקת החמצן למוח. גם האלרגיה שלי נשמעת משהו כזה חלבי ולא נושך. כאילו מה כבר יקרה אם אני יאונן קצת מול פורנו? זה לא נשמע כמו מקרה קלאסי של פיקוח נפש. אבל מי שהיה שם יודע את האמת. כן, אפילו עוגיה אחת, סליחה אפילו אוננות אחת - יכולה להרוג אותי.

ובאלרגיה כמו באלרגיה - לא משנה בכלל אם רציתי או לא, אם ניסיתי להימנע או לא, כיון שאם הרעל נכנס לגוף - הוא משפיע עליו ומתחיל את התגובה הגופנית הלא רצויה. נקודה. אז אני יכול לספר לעצמי סיפורי סבתא עד מחר שזה רק "מבט ראשון" ושלא היתה לי ברירה כי היה לא נעים להפנות את המבט באמצע השיחה, וכן הלאה וכן הלאה הסברים טובים ומשכנעים מאוד, אבל השורה התחתונה היא שאם הרעל נכנס אליי לגוף - הוא מתחיל לפעול מיד. מה שהתירוצים יכולים להועיל זה רק שעל הקבר שלי יהיה כתוב "אכל בטעות עוגייה אחת חלבית".

אחד הסיפורים הקולעים על הכניעה, הוא הסיפור על אותו אדם שצנח בחושך לתהום. הוא נאחז בענף תוך כדי נפילה כשהוא תלוי בין שמים וארץ, ואובד עצות. אז שומע הוא את קולו של אלוקים קורא לו: "האם אתה רוצה שאציל אותך"? הוא עונה "בוודאי" אומר לו אלוקים "עזוב את הענף שאתה מחזיק בו" מתוך חוסר ברירה מידיעה שבכל מקרה אם הוא נשאר תלוי הוא מת, הוא עוזב את הענף, ומגלה שהקרקע הייתה 30 סנטימטר מתחת לרגליו...

כוחה הגדול של אובססיית התאווה עלינו, הוא בתחושה הדמיונית שאם לא נצרוך אותה, פשוט נמות. אנחנו יודעים שהצלחנו די והותר פעמים לא לצרוך אותה ולמרות כן להישאר עדיין בחיים. אבל בכל פעם התחושה היא כאילו עדיין לא למדנו כלום. כמה נפלא ומרגש לגלות בכל פעם את צלליה המאיימים של התאווה נעלמים באור ההתגברות. כמו אותו שודד המגיע לסניף בנק חמוש באקדח, וגורם לפחד משתק אצל כולם. עד לרגע שמתברר כי הוא מחזיק באקדח מפלסטיק...

במסכת דרך ארץ נאמר: "רצונך שלא תמות? מות עד שלא תמות" הגדרה מדהימה למצבנו מול התאווה. אני יודע שדווקא צריכת התאווה היא זו שתביא עלי את המוות הרוחני, ואולי גם הגשמי, ולא ההימנעות ממנה. כדי להימנע מהתאווה עלי פשוט להיות מוכן למות ולא לצרוך אותה. דווקא ה"מוות" הדמיוני הזה הוא זה שיציל אותי מהמוות שיגרם עם השימוש בתאווה. כמובן שרגע אחרי ההתגברות אני מגלה תמיד את הקרקע ממש מתחת לרגלי, בדרך כלל קרוב יותר מ 30 סנטימטר...

לכן חשוב לי כל כך ברגע של התמודדות עם "לגימה ראשונה" או עם "הסתכלות שניה" לזכור תמיד שלא מדובר כאן בגינוני פרישות יתירים, אלא ברעל אכזרי וממית. ושתמיד עדיף הקושי שלפני, עשרות מונים מהקושי שיהיה לי אחר כך. כך גם בכל מה שקשור בניצחון גובר והולך על התאווה. לפעמים נדמה שזהו "רק" משהו פעוט שלא ישפיע על שום דבר ובעצם גם "מותר", אז ממש לא! אם הוא כל כך פעוט מה הבעיה אם כן להתגבר עליו? ואם הוא קשה יותר, כנראה שכדאי יותר לוותר עכשיו כדי לא להגיע לתוצאה שתהיה אכזרית יותר.

הביטוי "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך" מקבל משמעות. אחרי כמה פעמים בהם לא קרה שום דבר מיוחד ללא התאווה. מסתבר מאד שכניעה לא רק שאינה מזיקה, אלא גם מחשלת ונותנת כח להתמודדות בפעם הבאה שתגיע. כל התמודדות ראויה נוספת מחזקת את האומץ להיכנע שוב. מתוך הבנה נוספת כי באמת לא נמות מהימנעות.

יחשוב או ידבר אל עצמו כמדבר איש אל רעהו, וישכנע את עצמו שהראיות האלו לא נותנים לו כלום והוא בכלל לא מעוניין בהם. יחשוב לעצמו "מה זה יתן לי, הרי הראייה אינה הנאה שנותנת לי משהו, זהו רק הנאת רגע של דמיון בעלמא, וכבר ראיתי מאות פעמים ומה היה לי מזה, כלום! בסך הכל נשארתי עם חבילות של כאב וחרטה וטשטוש המוח, א"כ מה יש לי מההסתכלויות האלו. איזה סדר יפה יהיה לי אם אצליח ללכת כל הדרך בלי לראות את הדברים האלו, האם לא כדאי להשקיע כח דקדושה בכמה דקות אלו כדי להציל את כל היום. והלא אינני יוצא לרחוב כדי לראות מראות אסורות אלא אני יוצא למטרה אחרת לגמרי, וא"כ גם עכשיו שהנני יוצא לרחוב אין שום סיבה שאסתכל, ואינני רוצה להסתכל".