ראיתם? חוצפה. פשוט שערוריה. הבנאדם עף על עצמו. ללא התרעה מוקדמת קם האלמוני ועושה דין לעצמו, גם לאחרים. בסבב הקוֹדם הוא לא קוּדם, אולי זו הדרך שלו להתפרסם, שמא זו הסיבה שעכשיו בעזות מצח הוא מבליט את הפעולה שלו, מתפאר בה בהתרסה מול כל העולם. אח, איפה הימים שסימן ההיכר של יהודי – הבושה היתה נחלת הכלל. הגיע הזמן שמישהו יעשה סוף לו ולשכמותו. עוד יבואו חקיינים ויחזרו על החוצפה שלו...

למרות אלמוניותו האישית משפחתו דווקא היתה מפורסמת. משני הצדדים, אין מי שלא הכיר את הסבא, מצד אבא וגם את האבא של אימא שלו, לקרוא לו רוצח אף אחד לא רצה - היה ברור שמגיע לו לזמרי להיהרג – אך לזלזל בו, בפינחס, לבזות אותו, אפשר, אולי גם צריך. כי בשביל להרוג נשיא בישראל גם מהסיבות הנכונות רצוי להיות בעל מניעיים טהורים, לגמרי.

בהתבוננם בהריגת זמרי בידי פינחס נחלק העם בשאלה המרכזית - למה?

למה? 2 צדדים, 2 אפשרויות. מניעים סותרים – מצד אחד, זהו סמל שלי מי שאוהב את השלום, שמוכן לעשות הכל למענו, גם לרדוף את השלום בשבילו, כסבא אהרן. אפילו להרוג את מי שיקום כנגד שלום האומה, את המבזה את בוראו תוך עשיית צחוק מהמנהיג הדגול, רק הוא זה שמסוגל לסלקו מכח קנאוּת טהורה וקידוש שם שמים, וברית השלום תינתן לו לעולם.

מצד אחר, טענו בלהט המבזים, המניעים של מי שגדל אצל המפטם עגלים לעבודה זרה לא יכולים להיות טהורים לחלוטין. תנאי הגדילה שלו לא אופטימליים לסוג פעולה שכזו. זו רק התפרצות שלילית. באה התורה ומעידה שיחוסו של פינחס הוא אל אהרן. לא שחדל הוא להיות בנו של פוטי, למרות הסיבות והתנאים מניעיו כאן חיוביים.

- - -

שוב נמצאנו למדים שהכוונה חשובה מהמעשה, היא זו שיוצקת את הרוח אל המפרשים. פעם נוספת הוכח שאותו מעשה מתפרש לחיוב ולשלילה רק בעקבות הכוונה – המניע. הוא זה שקובע בהררי קודש, אצל מי שהורג נשיא וזוכה לברית עולם עם יוצר כל.

הוא זה שיקבע אצל כל מי שישאל עצמו - למה? למה עשיתי, למה אני עושה את מה שאני רוצה לעשות?

למה? כי זהו ההבדל בין אדם שמבזין אותו למי שזוכה לברית שלום.