חברים יקרים,

אנו שמחים לעדכן כי קבוצת הערב הטלפונית חזרה לפעילות קבועה מידי ערב בימים ראשון עד חמישי בשעה אחת עשרה בלילה. הקבוצה מיועדת לחברים המשתתפים כבר בקבוצות חיות או משתתפים כבר תקופה משמעותית בקבוצה הטלפונית של הצהריים (הקבוצה לא מיועדת לחברים חדשים המעוניינים להתחיל את תכנית הצעדים).

הקבוצה מתקיימת בקוד סגור אותו ניתן לקבל אצל המזכירים בקבוצות החיות וכן אצל חברים ותיקים בקבוצה הטלפונית ובפורום.

אחד הדברים שנדפקו אצלי מההתחלה היה המבט על אישה - כל אישה. אני יכול להאשים את כל העולם, אבל בשורה התחתונה זה לא משנה למה זה קרה, משנה שככה אני. אצלי אישה לא היתה אף פעם בן אדם כמוני, היא היתה רק אובייקט מיני. לא הכרתי אף פעם משהו אחר, וזה אומר שכאשר אני רואה אישה הדבר הראשון שעולה אצלי בראש הוא תאווה, וחובת ההוכחה עליה, להוכיח לי שבעצם יתכן שהיא אדם עם עולם רגיל.

נס גדול עשה לי אלוקים שלא התחתנתי עם אשתי על הבסיס הזה, וזכיתי לחסד שאיפשר לי לראות אותה כבן אדם ולהחליט להתחתן איתה ממקום של חיבור. למרבה הצער, הנס הזה לא החזיק מעמד אחר כך, ועד שהגעתי להחלמה היחסים בינינו סבלו הרבה מהגישה המעוותת שלי שמערבבת נשים ותאווה והופכת את שני הדברים השונים כל כך, למושג אחד מעורפל ומסוכן.

אבל גם כשהגעתי להחלמה והפסקתי את הפעילות הכפייתית שלי, זה עדיין לא סידר לי את הראש, והמשכתי לראות בכל אישה סמל למין, וכאשר אני בגישה כזאת, כל מבט, כל מפגש קצרצר וכל מחשבה הופכת למשימה לא פשוטה של כניעה מול הטריגר החדש שמולו אני עומד.

ניסיתי לא להסתכל, ניסיתי להיכנע, וניסיתי לעשות את כל שאר הפעולות שאני מכיר מהקבוצות ומהספונסר אבל זה עדיין נותר התמודדות מאוד מאוד לא פשוטה עבורי. קראתי בספר הלבן על פעולה אחת נוספת, אבל היא היתה נראית לי הזויה והיא נגדה את כל מה שגדלתי עליו, אז העדפתי שלא לעשות את זה. המדובר הוא בתפילה עבור מושא התאווה עצמו. לא יכולתי להתחבר לזה בשום פנים ואופן, ולא הבנתי איך התפילה שלי עבור הבחורה עם המיני תעזור לי להפסיק את המחשבות האובססיביות שלי עליה.

בסוף לא נותרה לי ברירה. ידעתי שאני חייב לנסות כל דרך אפשרית, או שאחזור לשימוש. הרגשתי התנגדות פנימית לעשות את זה, אבל עשיתי את זה בכל זאת והתפללתי עבור בחורה שלא יצאה מהראש שלי. ובדיוק כפי שכתוב בספרות, אני לא יודע אם זה עזר לה - אבל לי זה בהחלט עזר.

התפילה עבורה הפכה אותה בראש שלי מאובייקט מיני לאדם בדיוק כמוני. ככל שהתפילה היתה מפורטת יותר, כך היא יצאה יותר מהעולם המיני ועברה (בראש שלי) לעולם האמיתי. מאז אני מתפלל עבורן הרבה, לא סתם תפילה כללית אלא תפילה מפורטת שבה אני מאחל להן את מה שאני רוצה עבורי. זה קשה לי, כאדם תחרותי שסובל מפגם אופי של קנאה, לאחל לאישה אחרת שיהיה לה טוב, שיהיה לה אהבה בחיים, שתאהב את בעלה ושהוא יאהב אותה וכן הלאה, אבל התפילה הזאת משחררת אותי.

זה לא שההתמודדות פסקה, ולא שהיא תפסיק פעם, אבל רק להיום זה עובד עבורי. רק להיום יש לי משקפיים שדרכם אני יכול לראות אפילו את הבחורות בשלטי הפרסומות כבני אדם.

היום הגעתי ל90 יום אין יום יותר שמח מזה מזמן לא התרגשתי כ״כ יכול להיות שבעבר היה לי תקופות ארוכות של התמסרות אבל אף פעם לא ספרתי את הימים כמו שספרתי ב90 יום האחרונים. אני נורא מתרגש שהצלחתי ואני מרגיש משוחרר שהצלחתי לעמוד באתגר ויכולתי לו, ובדמעות של התרגשות ושמחה אודה לה׳ בכל לבי ובתוך רבים אהללך, תודה למערכת שנתנו לי את היכולת ולהקב״ה בלעדו לא יכולתי.

כבן אדם גרוש עם ילדים זה אתגר לא קל ולכן ההודיה היא באמת גדולה! אני מאחל לכל בית ישראל לזכות כמוני לשמור ולהתחזק ולהצליח ולשמר את הברית ולשמור על העיניים שזה הפתח לכל דבר כמ״ש העין רואה והלב חומד וכל מעשיך בספר נכתבים. בימינו עם כל הטכנולוגיה מאד קל להבין את הפסוק הזה.

אז בואו ביחד נמשיך לכבוש הרצונות הזרים ולחזק את הרצונות הטובים ולשמוח בהקב״ה שעוזר לנו בכל עת ובכל שעה, הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קיווינו לך!

אוהב אותכם! ותודה על כל החיזוק המדהים שלכם!

צריך שיהיה ברור אצל האדם שלפי חובתו האמיתי בזה העולם אין לתחושה של ייאוש שום מקום ותפיסה כלל. דהנה אמרו חז"ל "אגירי דיומא אנן", פי' פועלים. כלומר, יש חילוק בין בעל החנות לבין הפועל שעובד בחנות, שבעל החנות נושא בראשו את כל עסק החנות והוא נמצא תמיד בדאגה מה תעלה בגורלה של החנות, האם היא בעלייה או בירידה, כמה רווחים נכנסו בתקופה זו וכו'. משא"כ הפועל אין לו שום דאגות, התוצאות של עבודתו אינם קשורים אליו כלל, אלא הוא רק צריך לגמור את העבודה המוטלת עליו והוא מקבל את המשכורת בין אם החנות מצליחה או לא.