אף פעם לא נתתי את הדעת לראות מתי בדיוק אני נופל או מה ההתרחשויות שקדמו לכך שהגעתי למקומות שאחר כך התחרטתי. במשך שנים ארוכות זה פשוט היה חלק מהחיים. נופל וקם, נופל וקם. נפילות קלות, נפילות קשות, נפילות כואבות, נפילות שכבר לא הרגשתי את הכאב וכן הלאה.

כשהתחלתי בתהליך ההחלמה, אחד השלבים החשובים היה לזהות את ה"טריגרים" שלי. דהיינו מה הם הסיבות המיידיות שמזרזות ודוחפות אותי לנפילה. זה הרי לא קורה סתם. בפוסט הזה לא אכנס לשאלה מדוע אנחנו בורחים לפורנו ולשאר הנפילות (נשאיר לדיון אחר), אלא לסיבות המיידיות המובילות לתאווה.

ברגע שאנחנו יודעים מה הם הטריגרים, הרבה יותר קל לנו להמנע מהם, וכפי שיוסבר להלן.

אספר לכם על עצמי, וכל אחד יעשה את החשבון נפש של עצמו ויסיק את המסקנות המתבקשות אצלו. כמובן שכל אחד הוא שונה ואין מה ללמוד אחד מהשני בפרטים אלא רק בתמונה הכללית.

אני גיליתי שישנם שני סוגי טריגרים אצלי. האחד מעשי והשני נפשי. כמובן שאת הראשון היה קל יותר להוציא מהתמונה.

הטריגר המעשי היה זמן פנוי. אני עובד מול המחשב כל היום, ובדרך כלל עסוק עד מעל הראש, והנה פתאום מגיע יום שאין לי מה לעשות. אז מתחילים באתרי חדשות, אח"כ צפיה באיזה סדרה ישראלית נחמדה, ומשם (תודות לשחקניות הצנועות) הדרך קצרה להמשיך לאתרי פורנו.

אז מה עושים? ערכתי לעצמי רשימה של דברים שהייתי רוצה לעשות ובדרך כלל אין לי זמן להם. לא דברים דחופים אלא כאלו שאין בעיה שימתינו (זה יכול להיות לימוד, קריאה, גיזום של הדשא, ריצה או כל דבר אחר). עכשיו כשפתאום אני מגלה שיש לי זמן פנוי, אני מיד ניגש לרשימה, בוחר משהו מעשי וממלא את הזמן. בנוסף לכך מצאתי תחביב (זה יכול להיות בניית מטוסים זעירים או כל דבר אחר שעולה על דעתכם), ומדובר בפרוייקט שאין לו תאריך יעד, אלא כאשר יש לי זמן - אני ממלא את זמני בתחביב הזה.

ואז גיליתי שיש לי טריגר הרבה יותר בעייתי. כאשר אני נמצא בצד המפסיד - אני בורח לתאווה. זה יכול להיות וויכוח בעבודה כאשר הבוס תמיד יוצא וידו על העליונה. זה יכול להיות פרוייקט שהשקעתי בו את כל כוחי והחברה המתחרה השיקה יומיים לפניי פרוייקט יותר מוצלח, זה יכול להיות בחירות מקומיות ששימשתי יועץ ובסוף המועמד הפסיד ויכול להיות אלף דברים מבאסים. לא יכולתי להתמודד עם כשלון והדרך הכי קלה היתה לברוח לתאווה.

מה עושים כאן? זה כבר יותר קשה כי זה עבודה עצמית בה אני נדרש לשלוט בעצמי, להבין שהכל מאת הקב"ה ושאני לא שולט על העולם. זאת עבודה קשה אבל משתלמת כי בסוף הרווח כולו שלי, הן בכך שאני לא בורח לתאווה, אבל יותר מכך בזה שאני לא מפחד להפסיד.

ומעתה אם כ"כ גדולים מעשי כבישת היצר אפי' בדברים המותרים, עאכו"כ שכל דחיה ודחיה בעניני קדושה וכ"ש בנוגע להסתכלות בעריות וכדו' שנפשו של האדם מחמדתן והדחיה בזה היא חזקה ותקיפה יותר, בודאי מכניע בזה הס"א במדה גדולה מאד וגורם בזה נחת רוח לפניו ית', ותימשך עליו קדושה עליונה למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'. וכ"כ בטהרת הקודש (שם פ"ה) שלפעמים אפי' ע"י פעם אחת שתעמוד בנסיון חזק בעינים תוכל לזכות למדרגת קדושה גדולה, כיון שגורם בזה כביכול בלי שיעור עליית השכינה.