רק בפסח מוכרים את המדינה לערבי. בשאר השנה נותנים להם אותה בחינם.

חבר יקר, אנו שמחים להזמין אותך להשתתף בכנס השנתי החמישי שלנו, שיתקיים בעז"ה ביום שני הקרוב, כ"ט אדר, 27 למרץ, במרכז ירושלים (מיקום מדוייק יישלח מיד בסיום ההרשמה).

להורדת התכניה המלאה: תכניה לגברים, תכניה לנשות מכורים.

אם עדיין לא נרשמת, וכן אם אשתך מעוניינת להגיע ועדיין לא נרשמה, תוכל לבצע את ההרשמה כעת במחיר המקורי (המוזל), באימייל kenes@gye.org.il. אם מחיר ההשתתפות גבוה מידי עבורך, כתוב לנו ונשמח לבוא לקראתך בהנחה משמעותית. כמו כן, אם אתה מעוניין להשתתף בכנס אך לא יכול להירשם בגלל שאין לך אפשרות לשלם בכרטיס אשראי, כתוב לנו ונרשום אותך ללא תשלום מקדים אך עם התחייבות לשלם בכנס.

נשמח לראותך משתתף בכנס

לצפיה בוידאו לחץ כאן

לקראת הכנס השנתי החמישי של שמור עיניך, אנו מפרסמים דברים שכתב אחד החברים אחרי הכנס השלישי:

תסתכל פה ושם מסביב לעולם, יש צרות, דאגות, החיוך נעלם. אך אל תראה רק שחור כי גם זה יעבור, והכל יסתדר כי ד' יעזור. יש תקוה אם נשיר כולנו יחד, יש אמונה חזקה מכל הפחד, לא נפול, לא נרעד, כי אנחנו לא לבד לנו יש ד' אחד. היי, אחי, בוא איתי, שים ידך בידי, אל תדאג, אל תפחד, כי נצעד יד ביד, הקדוש ברוך הוא את כולנו אוהב, עוד תראה שמחר ייגמר הכאב. (בני פרידמן)

לפני שעתיים נחתי. חזרתי מהכנס השנתי השלישי של שמור עיניך, וכשאני חושב על הדרך לתאר את החוויה, אני פשוט חותם על המילים של השיר הזה.

בהתחלה זה פחד וחושך והחיוך שנעלם, ואז יש תקווה ויש אמונה שחזקה מכל הפחד, וכאשר אנחנו הולכים ביחד אנחנו מרגישים שיש לנו אבא אוהב והכאב מתחיל להיעלם.

באופן אישי הכנס הזה (כמו הכנסים הקודמים) היה מדהים. לפגוש את החברים, לראות את התקווה, לספור את הניסים האישיים, לחבר את הפנים לניקים מהפורום ולקולות מהקבוצות הטלפוניות, לפגוש את הספונסר ואת הספונסיים, את החברים הוותיקים ואת החברים החדשים - הכל ביחד היה פסיפס מדהים.

והדבר הכי חזק בו היה התקווה. לראות שיש תקווה, והיא חזקה מכל הפחד. כן, אני יודע שבשיר זה טיפה שונה (יש אמונה חזקה מכל הפחד), אבל אצלנו התקווה היא הדבר החזק ביותר, גם יותר מכל הפחדים. כי מה שהביא כל אחד ואחד מהמשתתפים להתגבר על הפחדים של מה יהיה, ואת מי אפגוש וכן הלאה וכן הלאה זאת התקווה למשהו טוב יותר.

ובמחשבה שניה אולי לא צריך לשנות את השיר ואפשר לומר גם "יש אמונה חזקה מכל הפחד", כי האמונה שלנו בכח גדול מאיתנו שיחזיר אותנו לשפיות דעתנו היתה יותר חזקה מכל פחד אחר, והיא שהביא מאתיים מכורים להשתתף בכנס שכולו החלמה.

היו מסרים וסדנאות, היו דוברים משכמם ומעלה שנטעו בי המון עידוד וחיבור, אבל מעל הכל - היתה שם תקווה ואמונה.

ועם התקווה והאמונה האלו, אנחנו יכולים להתגבר על כל כאב ופחד.

תודה לכל מי שהיה, תודה לכל מי שאירגן, תודה לכל מי שהוא חלק מהאמונה והתקווה הזאת, אלו שהגיעו מקרוב, ואלו שהגיעו בטיסות ממדינות רחוקות, אלו שהגיעו לבד ואלו שהגיעו עם נשותיהם, תודה לכל מי שהיה שם, תודה לכם שרק בזכותכם אני יכול להישאר נקי יום אחד נקי נוסף, גם היום אחרי 1188 ימים. היום החשוב מכל - היום.

כמו תמיד, גם עכשיו. זה התחיל במבטים חטופים, נמשך במשיכות כתפיים משמעותיות כלפי מעלה תוך שרבוב שפתיים קפוצות וזקירת גבות מלווה במילמול לא ברור למעט המילים - "הַיִתָּכֵן", או "לא יעלה על הדעת"... בסוף, יצא המרצע מהשק, הטיעונים הפכו ברורים יותר - פשש, איזה 'צוואר' עבה יש לו.. נכון שהוא השמין? וואי, איזה 'שוקיים' נהיו לו...

נשוא השיחה הזו לא היה הפר שהתפתח במהירות ברפת וגם לא התיש עצום המימדים ששאב לקרבו כמויות חציר אדירות בחצר, הלחשושים אפפו את מי שלא ניתן להסתכל בפניו, שמחוסר ברירה היה מתהלך עם מסכה. הם דיברו על משה. רבֵּנו. - אה, כאחראי על בניית המשכן ידע לדאוג לעצמו... בטח הוא 'שם בצד מעיישר'... אחרת אי אפשר להסביר למה ראשו התרחב כל כך, עוד מעט עליו לקנות המבורג חדש... (כובע של רבנים) גם הפראק (חליפה של חְשובים) כבר לא עולה עליו...

הזוי. אבל אלו הם דברי המדרש (ילק"ש שמות לח') 'והביטו אחרי משה עד צאתו, רבי חמא אמר לגנאי, שהיו אומרים חמי קדל דבריה עמרם' (ראה עובי צווארו של בן עמרם) לא הפריעה להם העובדה שהעיד הקב"ה על נאמנותו - "בכל ביתי נאמן הוא", "פה אל פה אדבר בו"... לתדהמתו שמע מנהיג האומה את תמיהת האחד, על שוקיו וכרעיו, ותשובת האחר, אדם ששולט במלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר... ומחליט לתת דו"ח מפורט לליצנים. 'אלה פקודי המשכן'...

פלא. העניו מכל האדם מושפע ממה שנאמר עליו? מדוע הוא לא מתעלם מהם, דואג רק "לחלק שלו"? לשם מה הוא נותן הסברים, הרי הם אומרים עליו שהוא גנב, ומה עם שקרן... איזה סיכוי יש שיאמינו לדבריו? למעט הכסף (מניין מדוייק של תרומת מחצית השקל) אין לו יכולת להוכיח שהנתונים אמתיים. התשובה (בשם ר' מאיר יחיאל מאוסטרוביצ'ה) היא שמשה רבנו מלמד אותנו פרק בהתנהלות מול ליצנים. הוא לא מושפע ממה שהם חושבים עליו, ברור לו לחלוטין שמנקודת מבטם הם מדברים, אך באותה העת הבין את גודל האחריות הציבורית שלו, שעליו לתת דו"ח. לא עבורם. עבור מי שיסחף אחר הליצנות. למען מי שהדיבור ישפיע עליו ועלול להפוך לחומר נפץ שיעשה שמות בעם. (זה לא מה שקרה עם קרח?!)

"כששמע משה". כל זמן שהדברים לא הגיעו לאוזניו הם לא עניין שלו. כשנתפשטה השמועה, ידע שעליו לעשות, שלא לחינם שמע. סביר שלא ישכנע ליצנים שמטרתם לנגח. מי שירצה להמשיך במסע הלקאה עצמית וסביבתית השיסוי והביזוי ימשיך. למען מי שיושפעו למרות שאין להם עניין עם טרוניות הוא נתן את הדו"ח. לכן עומד גדול הדור, מי שבילה שלוש פעמים ארבעים יום ולילה כמלאך בהר סיני מול כלל ישראל ופורס בפניהם חשבוניות של זהב כסף ונחושת... משל אומר הוא 'אני לא הסיפור כאן'. הושמעו טענות ענייניות על מעילה בתרומות, הנה הן.

הדרך להתמודד עם 'ביקורת מופרכת' היא לקבל את המציאות ו... להתעלם. למעשה להתכופף 'בפני הגל'. ובמקרים שהאחריות הציבורית מחייבת להתמקד רק בהפרכת הטיעונים באמצעות הצגת הנתונים האמתיים. כשמתעסקים עם הנתונים יש פחות מקום להתנצחות ולרגשות שלילים. ומי שבוחר בכל זאת להתעסק בהם מעיד בעצמו על מניעיו.

חבר יקר אמר לי שלמעשה הדברים כתובים שחור על גבי לבן גם על ידי שלמה המלך (משלי כו' ד-ה) "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה. ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו".

ועוד כ' הח"ח (נדחי ישראל פכ"ג) בשם הספרים הקדושים, "מי שמתגבר על יצרו בדבר ערוה זוכה ומאיר אור גדול על ראשו מן השמים, ובדורות הראשונים היו רואים זה בעיניהם, וכך איתא בסנהדרין (דף לא:) באחד שנתגבר על יצרו וכשהיה יוצא לשוק היו רואים שאור דלוק על ראשו מן השמים".