חברים יקרים,

בעוד שבוע תסתיים ההרשמה המוזלת לכנס החמישי השנתי שלנו, שיתקיים בעז"ה בירושלים, ביום שני, כ"ט אדר תשע"ז, 27 למרץ.

הכנס יתחיל בשעה 4:00 אחה"צ ויסתיים בשעה 9:30 בערב, ותוגש בו ארוחת ערב חלבית מכובדת וכיבוד בשפע.

הפרטים המדוייקים יישלחו בהמשך לכל נרשם.

אנא, הירשמו כעת כדי שנוכל להיערך בהתאם. שימו לב: המחיר כעת הוא בהנחה למקדימים להירשם, ולאחר מכן יעלה.

על מנת להירשם אנא שלחו אימייל לכתובת: kenes@gye.org.il

1. הודינו שאנו לא חסרי אונים מול כלום, ושאנו יכולים לנהל את חיינו בצורה מושלמת. כמו גם את חיי הסובבים אותנו שמאפשרים זאת לנו.

2. הגענו לאמונה שאין כח גדול יותר מאיתנו, וששאר העולם מטורף.

3. החלטנו לקחת את חייהם ורצונותיהם של יקירנו להשגחתנו...

4. ערכנו חשבון נפש מוסרי יסודי וחסר פחד של כל מכרינו.

5. הראינו לכל מכרינו את טבעם המדוייק של פגמיהם.

6. היינו מוכנים לחלוטין שכולם חוץ מאיתנו יעשו את הדבר הנכון.

7. דרשנו מכולם להשתנות, או לצאת מחיינו.

8. ערכנו רשימה של כל מי שפגע בנו, והתכוננו לצאת לנקמה.

9. נקמנו בכל מי שהתאפשר לנו, פרט למקרים שבהם זה היה עלול לעלות לנו,‏ בחיינו או במאסר.

10. המשכנו לעשות את חשבון הנפש של מכרינו, וכשהם טעו הזכרנו להם במהירות ובהתמדה.

11. חיפשנו את הקשר עם אלוהים כפי שאנו רוצים שיהיה, כדי שיעשה הכל בדרך שלנו.

12. לאחר שעברה עלינו התמוטטות פיזית נפשית ורוחנית כתוצאה מצעדים אלו, ניסינו להאשים אחרים, ולחפש אנשים שירחמו עלינו ויסכימו איתנו כי אנחנו מסכנים.

נפצים רעשים תחפושות איזה כיף פורים. ממש כיף. בשנים עברו זה גם היה זמן ככה ללגום. ממש ככה לשתות ״עד דלא ידע״...וד״ל. אבל עכשיו אני יושב בבית שלי וכותב בפורום. של שמור עיניך, פורום של מכורים.

זה לא שאני לא ייצא ויביא משלוחי מנות וישתה. אני כן יעשה את זה אבל השנה זה שונה. השנה פורים בשבילי זה משהו אחר. אני יושב וכותב כי אני לא רוצה להיתלות על העץ בסוף היום...

אני כבר מבין יותר שאני פחות שולט בעולם. פחות המן, יותר מרדכי. פחות מנהל יותר פועל.

תמיד יש לי צורך בשליטה ותמיד לפני פורים אני צריך לדעת בדיוק באיזה שעה אני יהיה, אצל מי, איזה וכמה יין אני ישתה, האם אני יקיא או לא, מה לאכול בבוקר כדי שייספג טוב האלכוהול וכו׳ וכו׳ וכו', אב השנה זה שונה. אני עדיין אוהב לדעת הכל ואוהב לשלוט ואוהב תאווה. אבל השנה אני משחרר. אפילו רק להלילה אבל אני משחרר. אני מנסה רק לעכשיו לתת לאלוקים לנהל את העולם שלו. לעשות מה שאני צריך לעשות ואת השאר להשאיר בידים שלו.

אבא יקר אני מפחד. מפחד ללגום מפחד להתאוות. אבל אני כבר מבין שאני לא שולט. אני רק צריך לעשות פעולות ולהשאיר את השאר בידים שלך. אז אני עושה ובבקשה תעזור לי. כי תכל'ס כל הרעיון של פורים זה למצוא את אלוקים בחיים שלנו. בטבע. בהסתרה. בחושך. ״מגילת אסתר-מגלים את ההסתרה״.

כל השנה והחיים אני מנסה ללכת בחושך מדמיין איך אני מגיע לכל מיני מקומות, בונה בנינים וצבא שלם בחושך וחבל, כי יש אלוקים. יש בורא. יש אור. יש משמעות גדולה מאוד. אבל אני צריך לתת לזה לקרות, וכמה שאני אלמד יותר מהר איך לעשות את זה ככה אני יותר יראה את ההסתרה שבתוך ההסתרה. את אלוקים. את המנהיגות המושלמת והמדהימה שלו.

א-לי תן בי את הכח רק להיום רק לפורים הזה לתת לך לנהל את העולם, לוותר על התאווה שמנהלת אותי. תן בי את היכולת לתת באמת בלי לרצות לקבל. לאהוב בלי להתאוות.לאהוב באמת. להתחבר לעצמי להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי. לקבל את התורה מאהבה, כי כשהחיים-אמונה-רוחניות-קשר שלנו נעשה מאהבה אי אפשר לעצור אותנו. ותן בי את היכולת פשוט לאהוב ולראות את האור בחיים ובתהליך הזה שאני עובר.

״הנני בידך לבדי״. רק להיום. אוהב אותך אבא. תמיד.

אחי ורעי לדרך,

בחיל וברעדה, בפחד ומורא. בהודאה על העבר, ובתפילה על העתיד.

אני מסיים היום 90 יום.

בימים אלו זכיתי לראשונה, להתנתק מהתאווה בצורות שונות. זכיתי להתחיל להאמין בכוח שנתן לי רבש"ע וביכולת להתגבר על התאווה. זכיתי להרגיש יותר את השייכות שלי לקב"ה ואת הקרבה אליו.

זכיתי להתחיל ולהיות אותו אדם בחוץ ובפנים.

כמובן שה' יודע ועד את מצבי השפל והעגום, ועוד רבה הדרך לצאת מהתאווה ולתקן את מה שקלקלתי.

אבל, יש לי פתח תקוה ואור גדול, אני מרגיש שההתנתקות מהחטא היא משימה ברת ביצוע!

שנים חלמתי על התגברות ונקיות בתחום זה, שנים עליתי שמים וירדתי תהומות, ולא מצאתי מרגוע לנפשי, והנה החלום מתגשם לו.

וכן י"ב שנים לאחר מכן כשיצא יוסף למלוך על מצרים, איתא במדרש רבה (צ"ח יח) "שהיו בנות מלכים מציצות עליו מן החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אעפ"כ לא היה מביט בהן". ובתרגום ירושלמי הוסיף, שבנות מלכים והשלטון דיברו עליו זו לזו בהתפעלות, ראו גברא חסידא יוסף שלא הלך אחר מראות עיניו ואחר הרהורי לבו.

רואים מכל זה שיוסף היה מיוחד בענין זה, שהגם שהיה בארץ מצרים מקום הטומאה ערות הארץ, אעפ"כ שלט על עיניו שליטה גמורה בכל המצבים וכבשן תחת ידו בגבורה עצומה ולא נתן להם להסתכל בשום ראייה אסורה, עד כדי כך שהקב"ה מדבר בהתפעלות על העינים הטהורים של יוסף, ואמר "עלי לשלם שכר לאותה העין וכו'" (מד"ר י"ד ו), "יהא שלום על העין שעצמה" (תנחומא סוף פ' נשא) ועוד.