לפעמים כשאתה מרגיש חנוק, לכוד, מדוכא, מפוחד ומיואש. אפילו אם אתה מרגיש מאוד עצוב, בודד או אשם, בזמן שכל האחרים עוזבים אותך, זכור שתמיד יש מישהו שמאוד אכפת לו ממך, הוא כל הזמן צופה בך מלמעלה והוא באמת אוהב אותך.

נחש מי זה?

נכון מאוד, אלה אנחנו – מס הכנסה! אנחנו תמיד נהיה איתך ולא ננטוש אותך לעולם…

דרושים מתנדבים להפקת וידאו עבור אתר שמור עיניך: צלם עם ציוד וידאו תאורה וטלפרומטר, עורך וידאו, שחקן, אנימטור וגרפיקאי.

אם יש לך את הכישורים הדרושים ואתה מוכן לעזור, אנא פנה לאימייל:: help@gye.org.il

אני בשנות ה30 לחיי, אברך חסידי ומאז שאני זוכר את עצמי אני נמשך כל הזמן לתאוה לנשים יפות מכל הסוגים החוגים והמינים. במשך השנים בסתר הייתי מאונן רבות ומוציא שז"ל ולאט לאט התחילה הדרדרות אצלי והתחלתי לצפות בפורנו באינטרנט, וכשזה כבר לא סיפק התחלתי לשוטט בחופים ולאחר מכן גם דברים גרועים יותר שאיני רוצה לפרט.

בהתחלה לא ראיתי בזה בעיה או סבל וחשבתי שאני "עושה חיים", ואני עושה מה שאחרים רוצים לעשות ולא מעיזים, ואפילו האשמתי את אשתי שהיא לא מספיק יפה וכמובן הסברתי לעצמי שזה הכל בעיה דתית. כדי להרגיע את המצפון שלי, התחלתי לגלוש באתרי כפירה וזה נתן לי כביכול רוגע. אבל למרות הכל תמיד אחרי הנפילה הרגשתי כאב ואז כעסתי על עצמי למה אני עושה את זה, התביישתי מהילדים שלי מהבגידה באשתי ומעצמי.

במשך השנים ניסיתי למצוא פתרון אבל שום דבר לא עזר לא תורה ולא חסידות. היו תקופות שניסיתי למצוא מזור בברסלב ובחב"ד ולמרות שקיבלו אותי שם והרגשתי טוב, מהר מאוד נוכחתי שזה לא פתרון ותמיד נפלתי שוב ושוב לתאוה לסודות וההסתרות. יכולתי בבוקר להיות מלאך בכולל ובלילה ירחם ה' - לילות שלמים באינטרנט וכדו'.

במשך כמה שנים הייתי מקבל מיילים יומיים של שמור עייניך ומידי פעם פותח אותם או נכנס לאתר, אך ההכחשה שלי הייתה כל כך חזקה שתמיד אמרתי לעצמי "מה לי ולחולים האלו, אני אם רק ארצה אפסיק היום", והיו לי אלף תירוצים למה אני ממשיך להשתמש. ראיתי את עצמי חי חיים הכי טובים, ופשוט לא הבנתי שכל הנפילות זה בריחה מעצמי, שכל השימוש זה ניתוק מהחיים האמייתים, שכל הפעמים שהבטחתי לעצמי שיותר בחיים לא חוזר לשם ויומיים אח"כ אני שוב שם - זה סבל.

עד שבחסד ה' נכנסתי לקבוצה הטלפונית הפתוחה באחד מימי חמישי ואני שומע מסר מחבר ותיק שנקי כמה שנים ובין הדברים הוא מספר שאחד מהדברים ששברו אותו היה שבמירון אצל הרשב"י דקות אחרי התעוררות וריקודים וקרבה לה' הוא נפל ונמשך לתאווה והפיצול הרג אותו. ברגע הזה הרגשתי שהוא מספר את הסיפור שלי, התחלתי לבכות בטלפון כמו תינוק, וכך כמה שבועות הקשבתי למסרים אבל עוד חשבתי שאני יכול לבד, עד שיום אחד אחרי מספר נפילות במחשב נשברתי והגעתי לתחתית מסויימת הרמתי טלפון (כמובן מחסוי... לך תדע אם זה לא משמרת הצניעות או לב שומע שרוצים לתפוס אותי) והנס החל.

ההכחשה הייתה כל כך חזקה שכשהבחור שהרים טלפון בקו החם שואל אותי כמה זמן אתה משתמש בתאוה עניתי שזה רק בזמן האחרון, אבל אז נפל לי האסימון שמאז שאני זוכר את עצמי יש לי בראש רק תאוה, ופשוט בכל תקופה זה מגיע בצורה אחרת.

אחרי תקופה קצרה קיבלתי הצעה להגיע לכנס של שמור עיניך בירושלים ולראות אם זה מתאים לי. החלטתי ללכת על זה, הגעתי לכנס ונהיה לי שחור בעינים, יותר מעשרה חברים מהחסידות שלי, ביניהם כאלו שאני מכיר שנים ומהילדות, וכן אנשים מוכרים וידועים, אנשים תלמידי חכמים וראשי כוללים, עורכי דין ופסיכולוגים, אך התנחמתי שכולם כאן מכורים וכולנו באותה סירה. נדהמתי כשחברים מוכרים וחסידים חשובים סיפרו לי בכנס על דברים שעשו ועל כך שהם חסרי אונים מול התאווה, ורק בעזרת התכנית והחברים הם נקיים. אותם הדברים שהחבאתי המון שנים בפנים והתמודדתי איתם לבד, והנה סוף סוף יש מישהו שמבין אותי. נדבקתי בפתיחות ובכנות והרגשתי שהגעתי הביתה.

אחרי הכנס התחלתי ללכת לקבוצות SA (ארגון עולמי למכורים לתאוה בשיטת 12 הצעדים) וגיליתי שהבעיה כואבת גם לחילונים וגם לגויים וזה לא קשור לדת.

מאז אני זוכה במתנת חינם בחברים שתמיר נכונים לענות בטלפון, מקבלים אותי ומבינים אותי, באישה אוהבת שצועדת איתי בדרך למרות שלא ידעה כלום עליי, קשר אמיתי לחיים לראשונה בלי לברוח לסם (למרות מעידות מידי פעם).

יש לי נכונות להיכנע לכח עליון ולחברים לדרך. השתתפתי במספר שבתות של חברי התוכנית ולראשונה לא הרגשתי בודד, לא הרגשתי צורך לברוח, הרגשתי בבית.

היום אני נקי בחסד ה שנה ו 193 יום. קיבלתי מחדש את החיים, את הקהילה שתמיד רק התלוננתי נגדה ורק רציתי לברוח ממנה, קיבלתי מחדש את היהדות שתמיד חיפשתי לכפור בה, והכי חשוב קיבלתי קשר אמיתי לאבא אוהב שמקבל אותי בכל מצב, אוהב אותי כבנו היחיד, ולמדתי לדבר אליו לבקש ממנו ולרצות את רצונו.

מי יתן ועוד אברכים שסובלים יוכלו להגיע לפתרון.

מספיק להתבונן קצת מסביב כדי להבין שמשהו דפוק בדרך שבה העולם המערבי היום מתנהל ובו הכל צריך להיות כאן ועכשיו. בכל מקום שמסתכלים רואים הצעות בומבסטיות לפתרונות קסם: דיאטה תוך שבוע, לימוד אנגלית תוך יומיים ורבע, המליון הראשון תוך שנה וכן הלאה וכן הלאה. אין משמעות לשאלה מה טוב או נכון אלא רק שיהיה קל ומהיר.

הבעיה היא שזה לא באמת עובד ככה, ולמרות שכל הפרסומות והכתבות מנסים להוכיח לנו שזה אפשרי בעזרת תמונות של "לפני ואחרי", סיפורים מדהימים על הצלחות, ואפילו הוכחות מדעיות למה זה אפשרי, המציאות היא כמובן אחרת. כל מי שהתפתה לאחת השיטות להורדת שלושים קילו בשלושים יום או כל הבטחה מפוצצת אחרת, מכיר בעיקר את רגש האכזבה מהכישלון. אבל גם מי שחושב שהוא לא התפתה, למעשה כן נפגע מכך. כולנו היום שבויים בקונספציה של קל ומהיר. דור המיקרוגל קוראים לנו. הכל כשר, הכל מזונות והכל פרווה. יעשו הכל כדי לחסוך מאיתנו כל מאמץ ולשכנע אותנו שבאמת הכל אפשרי בלי השקעה.

ואז אנחנו נתקלים באתגר אמיתי כמו למשל האתגר של החלמה משימוש אובסיסיבי בתאווה, ואנחנו מחפשים את השלט שיבטיח לנו "החלמה בתשעים יום - בלי השקעה ובלי מאמץ", ומאוד מתאכזבים כשאנחנו לא מוצאים אותו. אנחנו מקווים שיגיעו כל מיני מומחים בגרוש שיסבירו לנו למה אין שום בעיה להחלים, ואם רק נצליח יומיים וחצי להימנע משימוש בתאווה נוכל להיות חופשיים ומאושרים לנצח, אבל המומחים לא מגיעים. במקום זה אנחנו מוצאים חברים שנקיים הרבה זמן וטוב להם בחיים, אבל הם אומרים לנו שזה ידרוש הרבה השקעה, המון מאמץ וזה יקח הרבה זמן.

זה באמת לא מתאים לנו, לא לזה הגענו לכאן. אנחנו רוצים מאוד להחלים, אבל בתנאי שנוכל להמשיך לעשות הכל כמו לפני כן ובלי שזה ידרוש מאיתנו שום מאמץ. אנחנו לא מבינים שזה כמו לרצות לעשות דיאטה אבל בלי לוותר על שום דבר מהתפריט ובלי לצאת לחדר כושר. אז מי שמאמין (ומפחד) ומתפתה לכל מיני הצעות טפשיות שמבטיחות לו שזה אפשרי והוא יכול לרדת שני קילו בחצי יום אם רק יטפטף לפה שלוש טיפות פעמיים ביום - זאת בעיה שלו. אבל מי שבאמת הצליח לעשות דיאטה יודע שזאת עבודה קשה שלוקחת הרבה זמן. זה לא זבנג וגמרנו ואין שום פתרונות קסם.

ודיאטה היא רק משל, כי כדי להחלים נדרש ויתור גדול יותר ונדרשת השקעה רבה יותר, וישנם בדרך קשיים גדולים יותר, ומי שבאמת רוצה להחלים - עדיף שיידע מראש שזה לא פיקניק או טיול שנתי, אלא מסע אמיתי של שינוי פנימי של כל שטח בחיים. ולעומת זאת מי שחושב שאם הוא רק יספור עד תשעים (יום) אז פתאום התאווה תעזוב אותו לנצח והוא לא יצטרך יותר להשקיע אז נכונה לו אכזבה.

לעומת זאת, מי שמוכן להשקיע ומוכן להתמודד עם קשיים, ויודע מהי התמדה, ומבין שהעולם הוא עליות וירידות ושום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר - יש לו סיכוי טוב לעלות על דרך ההחלמה ולהתחיל חיים שפויים ומפוכחים.

וכעי"ז כתב רבינו יונה על המשנה כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו "ובוטל מדברי תורה" (אבות פ"א מ"ה), גורם שהיצר יגבר עליו וכו' כי מחשבת התורה לא תכון לנגד עיניו בעוד לבו פונה אל האשה ואל שיחתה, כי הם שתי מחשבות שאין הלב סובלן כאחת וכו'.