בעל ואישה רבים. שוב.

אחרי המריבה הולכת האישה ומתקשרת לאמה: "הוא רב איתי שוב! אני עוברת אליך."

אמא שלה משיבה: "יקירתי, הוא חייב ללמוד לשלם על טעותו. אני עוברת אליכם…"

כיצד משפיעה עלינו הטכנולוגיה החדשנית הזמינה תמיד בהישג יד, ואיך זה משתלב עם הערכה עצמית נמוכה והורות גרועה?

לצפיה בוידאו לחץ כאן

חברים יקרים,

בשעה טובה נפתח הרישום לכנס החמישי השנתי שלנו, שיתקיים בעז"ה בירושלים, ביום שני, כ"ט אדר תשע"ז, 27 למרץ.

הכנס יתחיל בשעה 4:00 אחה"צ ויסתיים בשעה 9:30 בערב, והוא כולל ארוחת ערב חלבית מכובדת וכיבוד בשפע.

הפרטים המדוייקים יישלחו בהמשך לכל נרשם.

אנא, הירשמו כעת כדי שנוכל להיערך בהתאם. שימו לב: המחיר כעת הוא בהנחה למקדימים להירשם, ולאחר מכן יעלה.

על מנת להירשם אנא שלחו אימייל לכתובת: kenes@gye.org.il

בפוסט הזה אני מזמין אתכם למסע בדרך ייסורי הנפש הפרטיים שלי, נא קראו עד הסוף וזכרו שהיא היתה מלאה במהמורות, אישיותי נוטה לקיצוניות, מזכרוני המוקדם הנני בנאדם של 'הליכה על כל הקופה', איש שאין לו ברמזור צהוב, אדום וירוק בלבד. ובתקופת השימוש האדום שלט... זה בא לידי ביטוי בחציית גבולות פעם אחר פעם, וכך בגיל צעיר הגעתי למחוזות בעייתיים מאוד, לא רק מבחינה מעשית, גם ובעיקר בנפשי פנימה.

עברתי לא מעט תהפוכות בתפיסה הרוחנית שלי, אחרי שהבנתי וקיבלתי את מציאותו של הכח העליון התרסתי כנגדו, לא פעם השתמשתי כדי להתנקם בו, הפכתי 'להכעיסניק', אתה לא אוהב את זה? אה. קבל. זה מטומטם, אבל כך הרגשתי. כל פיטפוט על בחירה נראה לי כפיקציה מושלמת, אחיזת עיניים של עריץ שמנסה לשלוט בנתיניו, כולנו מריונטות.

אנו בובות סמרטוטים על חוטים הרוקדים לצליליו של סאדיסט הנהנה מלגרום לתלויים בו סבל. איך אני משפיע אם הכל צפוי מראש, בנוסף, במקרה שלי הרשות ממש לא נתונה. אני פה כדי למלא תפקיד מסויים, אעשה מה שיקרה וזה התפקיד שלי. כעבד לרצון עצמי שאינו יודע שובעה הפכתי את ההתרסה כלפי בורא העולם לעניין יומי. זו בעיה שלך שיצרת אותי כך...

השלב הבא היה השלמה עצובה ועגומה עם מציאותי ומעשי, בשלבים הסופ(נ)ים של השימוש לי טענתי העיקרית כלפיו היתה – אתה יצרת אותי כך, עשיתי כל מה שאני יודע, זה מה יש. אתה תסדר את זה. זו משימה בלתי אפשרית עבורי. והמשכתי לרסק את נפשי ונשמתי, את כל הבלגן המכוער הזה חוותי בתוך ראשי בלבד. מת למות.

שנים אחר כך, עמוק בהחלמה כשהתקרבתי לאבאל'ה, הפסקתי להתריס כנגדו והבנתי שזו מחלה, עדיין התמודדתי עם שאלה מאוד דומה, הרי אני כאן כדי לעשות את רצונו, אהיה פסיבי, אזרום לאן שהוא שולח אותי כי התוצאה היא רצונו. הספונסר לימד אותי שרצונו הבסיסי ממני הוא שאהיה נקי ואספר שזה אפשרי לסובלים כמוני, כל מה שמפריע לי להיות נקי הוא לא רצונו של אבאל'ה. זה עבד לי נפלא בהתחלה ועובד מצויין גם היום.

כשלמדתי פרשת משפטים והגעתי לפסוק 'ורפוא ירפא', משהו נדלק אצלי, אני חולה המבקש תרופה, נראה מה אומרים המפרשים, נאדה, כל מי שבדקתי לקח את זה לכיוון ההלכתי, עד שנתקלתי ברב דסלר זצ"ל בספרו המונומנטלי 'מכתב מאליהו' (חלק ג' עמ' 170) דבריו הנפלאים שינו לי את כל התפיסה, אביאם בתמצית.

בראשית דבריו הוא מביא בהרחבה את דברי הרמב"ן על פרשת בחוקתי (כ"ו – י"א) שדורש ה' לא ידרוש ברופא, - "ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'... כעניין חזקיהו בחלותו שלא פנה אל הרופאים אלא אל הנביא", ואת שיטתו השונה של הרמב"ם בפירוש המשניות, על גניזתו של ספר הרפואות על ידי אותו חזקיהו – (פסחים פ"ד) "שהדעה הזו, שלא לדרוש ברופאים היא דעה קלה ומשובשת, וכשם שהרעב מותר לו וצריך לאכול ואין בזה חיסרון באמונה, כן החולה צריך ומותר לו לדרוש ברופא ולהודות להשי"ת שברא רפואות בעולמו.. עכ"ל.

הרב דסלר זצ"ל בגאוניותו הרבה טוען למעשה שאין כל מחלוקת בין שיטת הרמב"ן לרמב"ם, הוא אומר פשוט, הם מדברים על דרגות שונות, הנמצאים במדרגה העליונה הולכים רק לנביא, במדרגה התחתונה פונים לרופא. ועל מי שלא נמצא שם ולא פונה לרופא אומר הרמב"ם שזו איוולת. קלות דעת ושיבוש... מדהים לא פחות. כדאי לראות בפנים כי הבאתי כאן את הדברים בקצרצרה.

נרגעתי, הדרך נראתה לי הרבה יותר ברורה, הבנתי שאני צריך לדעת בכנות מי אני ואז לדאוג לחלק שלי, להתעסק בתפקיד שלי, לנהוג לפי מדרגתי. איני יכול עוד לומר "רחמנא מחי ואיהו מסי" (ה' היכה הוא ירפא) בלבד, עלי לפנות לרופא. אוכל לעבור למדרגה גבוהה יותר רק כשאני באמת נמצא בה. אבוי לי אם אקפוץ להתנהגות במדרגה גבוהה ממקומי. ובה בעת לזכור שאיני יכול להשליך את יהבי רק על הרפואה, עלי להיות צמוד לכח העליון, לאבאל'ה.

כשם שהסובלים 'מהנסן' או פסוריאזיס (סוגי צרעת) פונים כיום אל רופא עור ואינם מוסגרים לשבוע על ידי כהן, או מוחלטים אל מחוץ למחנה עד לטהרתם, כך לנו המכורים החולים, כדאי לפנות לתרופה שלנו. התרופה שלי היא 12 הצעדים. עבורי הם עובדים נפלא.

תודה לך אבאל'ה שהפגשת אותי עם הרופא והתרופה.

הצעד הראשון מעורר בי הרבה חומר למחשבה, מכיוון שאיך שאני רואה את זה שהוא בא בשלב ראשון להילחם בערמומית של המחלה שלנו שזה הגורם העיקרי לנפילה.

דוגמה לזה, יש לי קרוב משפחה חולה פרקינסון ומטבע הדברים זה גורם לו נכות פיזית שגורם לו חוסר יציבות וקושי בהליכה ולכן הרבה פעמים כשהוא הולך הוא נופל, ובכל זאת הוא ממשיך ללכת וממשיך ליפול, והרופא הסביר לו שחלק מהמחלה בפרקינסון [בשונה מאלצהיימר] זה שהנכות היא רק בגוף אבל הראש נשאר צלול במאה אחוז. אמנם מצד שני המחלה היא ערמומית ומרמה את הבן אדם וגם אם הוא יפול מאה פעמים כל פעם הוא חושב שהפעם יהיה בסדר שהוא ילך טוב ולא יפול והוא לא מצליח להשלים עם זה שיש לו נכות שלא תלויה ברצון שלו.

כך אני מרגיש גם כאן שההתמכרות זה חלק מהמחלה שלי ובמשך למעלה מעשרים שנה כל פעם אמרתי לעצמי הפעם אני ילך ולא יפול ואפילו שנפלתי אלף פעמים הפעם אני בטוח שאני לא יפול ואני לא מבין שיש לי נכות שגורמת לי ליפול וזה לא קשור לרצון שלי.

לכן אני חושב שהצעד הראשון בעצם בא להזכיר אתה חולה ובמחלה שלך אתה נופל וזה לא בשליטתך אפי' שנראה לך שכן, וחלק מהמחלה שלך היא מרמה אותך ואומרת לך שהפעם לא תיפול, ולכן אני חייב להודות בחוסר אונים ולדעת שאפי' שנראה לי שאני לא יפול זו המציאות אם אני יילך אני יפול!.

והפתרון לזה זה כל פעם ללכת לרופא שיזכיר לי שלא להאמין למחלה, ועיקר הבעיה שזה לא חד פעמי אלא כל יום מחדש אני צריך את התזכורת הזאת כי אם לא המחלה תכריע אותי, והחלק הקשה בסיפור הוא שככל שאני יותר שומע לרופא ולא מאמין למחלה שלי אני לא נופל ואז כל פעם מחדש מתחיל וויכוח פנימי בתוכי האם אני כן שולט על עצמי או לא? מה באמת האם אני לא יכול לשלוט בעצמי? הנה מציאות שאני שולט ולא נופל!

אבל התשובה לזה, נכון אני שולט בעצמי אבל רק בתנאי שאני יזכיר לעצמי כל יום שזה תלוי רק בדבר אחד וזה בתנאי שאני ימשיך בתוכנית, כי אחרת מה שונה היום מאתמול ומה יגרום לי לא ליפול? ובתפילה לבורא עולם שיעזור לי תמיד לזכור שבלי עזרה של התוכנית אני בסכנה מיידית של נפילה.

וכן הביא ג"כ בטהרת הקודש (מאמר שמירת עינים פ"ב) דעל העוצם עיניו מראות ברע נאמר (ישעיה לג' טז') "והוא מרומים ישכון", שלעתיד לבא לא יהא משכנו בין אנשים פשוטים אלא במרומי מרומים בין צדיקים וקדושי ארץ, כפי' התרגום שם. ואח"כ כתיב בהאי קרא "מצדות סלעים משגבו" ופי' התרגום בית מקדשא תסבע נפשיה, כלו' כי לא כל אחד יזכה לראות ביהמ"ק שלעתיד בבניינו, אבל להשומר את עיניו הבטיח הכתוב שבבית מקדשא תשבע נפשו, פי' לא רק בראיית עיניו אלא נפשו תרגיש בקדושת ביהמ"ק שלעתיד, ע"ש.