אדם הזמין סטייק במסעדה והמלצר הגיש אותו ביד, בלי צלחת, והניח על השולחן.

הלקוח שאל אותו: "ככה מגישים אצלכם אוכל?"

ענה לו המלצר: "נו, מה אתה רוצה שזה עוד הפעם יפול על הרצפה?"

,"אומנם לקח לי זמן מסוים להגיע לזה אבל היום השלווה שיש לי היא מכך שאני משתדל לחיות "רק להיום ואני מנסה ליישם את זה בכל תחום שאני נוגע בו.... זה לא אומר שאין לי יומן ותכנונים אבל אני מנסה לא לדאוג את דאגת המחר משתדל לחיות בהווה, ומכך באה לי השלווה.

כאדם שהשתמש בתאווה כל כך הרבה שנים ועדיין שמר על חזית חיצונית של נורמלי, אני יכול לקבל תעודה של שקרן מקצועי. לא קל להיות שני אנשים בגוף של אדם אחד, וזה עוד בזמן שאני לא סובל רשמית מפיצול אישיות. העמדת הפנים הבלתי אפשרית הזאת אחרי כל נפילה, כמו גם כל השקרים לפני ואחרי הנפילה הפכו אותי לאמן השקרים. וביחד עם זה, ישנו שקר אחד שהוא החביב עליי מכולם.

השקר שאני מספר לעצמי כמובן (על מי עוד אני אני יכול לשקר?) שאם רק אשתי היתה יפה יותר - הכל היה בסדר. תמיד חשבתי שאשתי יפה, אבל ברור שיש נשים יותר יפות, ואולי זה כל מה שחסר לי בחיים. כעת בהלחמה אני מוצא את השקר הזה בגירסא מעודנת יותר והוא מופיע כאשר בזווית העין אני רואה אישה עם בגד מסויים ומחשבה מהירה חולפת במוחי שכזה בגד בדיוק אני צריך לקנות לאשתי... (הסאב טקסט כאן הוא שאם היה לאשתי את הבגד הזה לא הייתי רוצה להסתכל על נשים אחרות ולא הייתי צריך להיכנע).

(אגב, השקר הזה בגירסא לרווקים אומר שאם רק הייתי נשוי הכל היה בסדר ואני נופל פשוט כי אין לי אישה, אבל זה ענין אחר לזמנים אחרים).

איך מגלים שזה שקר? במקרה שלי זה עבד בצורה די פשוטה: קודם כל הפסקתי את השימוש בתאווה בלי תנאים מוקדמים, ורק אחר כך הסתבר שלשקר אין רגליים. כי בזמן שאני מסטול מתאווה, אני באמת יכול להיות משכונע בכל דבר לא הגיוני, כולל להאמין בכך שהתאווה תפתור לי את הבעיות או שכל מה שחסר לי בחיים זה להתחתן עם דוגמנית (ואז לחפש דוגמנית אחרת יותר יפה).

ואז, אחרי שהדי התאווה התחילו להתפזר ממוחי, התחלתי לראות את ההבדל בין חיבור לבין פנטזיה. חיבור אמיתי בין שני בני אדם לא הוא ההיפך הגמור מהפנטזיה שהיא למעשה ניתוק מעצמי ומאשתי. בחיבור אני יכול לראות את כל הדברים היפים שיש בי ואת כל היופי שיש באשתי ולהתחבר אליה כבן אדם, ואילו בפנטזיה אני בונה לעצמי דמות דמיונית שבאמצעותה אני מתנתק מכל העולם וכמובן מתנתק מאשתי.

הסתבר שהתאווה לא רוצה יופי ולא אסטתיקה כפי שהיה נדמה לי אלא רוצה אותי עבד. התירוץ היה שאשתי לא מספיק יפה, אבל אם הייתי מתחתן עם מלכת היופי, אז הייתי ממשיך לחפש נשים יפות אחרות. אז אצלי המחלה הממארת הזאת שיגעה אותי ושיגעתי את אשתי עם דרישות מטורפות שהיו אמורות להפוך אותה למלכת החלומות מהפנטזיות שלי, ולא הבנתי שזה לא יעבוד כי זה בכלל לא מה שאני מחפש. חיפשתי תאווה, ולכן גם אם אשתי היתה נראית בדיוק כמו בפנטזיה שלי - זה לא היה מספק אותי והייתי ממשיך לפנטז הלאה.

כשהפסקתי את הפנטזיה גיליתי חיבור וגיליתי אושר. גיליתי יופי פנימי שמקרין החוצה, וגיליתי שחיבור אמיתי נעשה בין שני אנשים ולא בין שתי דמויות פנטסטיות שלא קיימות. והחיבור הזה הוא אפשרי ומדהים, לעומת הניתוק הבלתי אפשרי והמכאיב.

אנחנו, קרי - אני אתה וכל חבר אחר פה בשמור עיניך, נמצאים פה כיון שמשהו גדול מורכב מסובך ועמוק נמצא לנו בחיים. הפורום פה הוא לא פורום תגובות על מה נעשה בעולם וכל מיני רעיונות וחידודי מוח למיניהם. הפורום פה הוא של אנשים מכורים. אנשים לא רגילים, אנשים עם בעיה. אנחנו לא פה סתם כי כיף לנו להתפלסף או להגיד כל מיני תיאוריות על פורנו והמסתעף. אנחנו פה אנשים שהתאווה השתלטה לנו על החיים.

יש בינינו כל מיני סוגי מכורים יש כאלה שרק מתמודדים עם שמירת עיניים, יש כאלה עם אוננות ופורנוגרפיה, ויש כאלה שמתמודדים עם דברים הרבה יותר קשים. אף אחד מאיתנו - אף אחד - לא פה כי ״וואלה נשמע סבבה״. כולם פה כי איבדנו שליטה על חיינו. איבדנו שליטה - פשוטו כמשמעו. קשה לנו עם החיים, עם הילדים, עם המשפחה, עם העבודה, עם האשה וסתם קשה לנו. קשה לנו לתפקד נורמלי, קשה לנו להתנהג כמו אנשים רגילים כי אנחנו לא רגילים. אנחנו מכורים, ניזוקו קשות מההתמכרות שלנו. חלקינו איבדנו מקומות עבודה ולימוד, חלקנו סתם הרסו כל קשר טוב שהיה להם עם הסובבים איתם, וחלקנו ממש איבדנו את החיים שלנו כמו הנישואין שלנו, המשפחה שלנו והשם שלנו.

ניסינו הכל. צומות, תעניות, סיגופים, הבטחות, תפילות, רבנים, קופת העיר, תיקון כללי, פרק שירה, הכל הכל הכל. ו-א-נ-ח-נ-ו ע-ד-י-י-ן פ-ה! כי אנחנו מכורים. הבנו שאנחנו חסרי אונים אל מול התאווה ושאיבדנו שליטה על חיינו.

הספונסר שלי אמר לי אתמול שיש בצעד הראשון שני חלקים: 1. התאווה. 2. החיים שלנו. לא רק מול התאווה אנחנו מבינים שאנו חסרי אונים אלא גם בחיים עצמם איבדנו שליטה. וזה לא קשור לתאווה אלא כי אנחנו מונעים מפגמי אופי, כעסים, פחדים, טינות ובעיות נפשיות ורגשיות, ופשוט התפקוד שלנו כבני אדם לא פועל טוב. לכן אנחנו פה עם קבוצות, ספונסרים וחברים, כי למכורים כמונו אין יותר זמן/כח/חשק/רגש להמשיך לנסות לבד. כי ניסינו ולא הלך לנו. כי ניסינו ואנחנו פה באתר של שמור עיניך. כי ניסינו ואנחנו עדיין מאבדים ואין לנו שליטה על חיינו. כי שום דבר לא משתפר לנו, שום דבר לא הולך לנו ושום דבר לא בשליטתנו.

הבנו (ואנחנו מנסים כל יום להבין להפנים ולחיות עוד ועוד) שנגמר ה״אני יכול״. נגמר ״אולי זה רעיון מעניין ויעזור לי״. נגמר ״אני צריך לעבוד על הרצון שלי״. כי רצון לא חסר לנו וראיה שניסינו להפסיק אינספור פעמים!

הייתי בקבוצה ביום שלישי וחבר שחגג שנתיים נקיות סיפר שעשה חשבון שהוא הפסיק בכנות (היינו שהיה אמיתי והבטיח לאלוקים שהוא יפסיק) משהו כמו 4,000 פעמים! רצון לא היה חסר לו... ולא חסר לנו. ופה נכנסת התוכנית. וההבדל בין התוכנית לבין כל מה שניסינו עד היום הוא פשוט: עד היום ניסינו לבד, היום אנחנו מבינים שאי אפשר. בתוכנית אנחנו מערבים כח עליון, אלוקים, אבא אוהב. אנחנו עושים את שלנו והשאר בידים שלו. אנחנו נכנעים. אנחנו משחררים. אנחנו מוותרים על הרצון שלנו לשלוט. וזה עובד. עובד כי יש אלפי אנשים שנעזרו בתוכנית. עובד כי זה לא עוד ניסיון שלנו לבד, זה תוכנית רוחנית שיש לה הרבה הרבה כוחות, ומאות ואלפי אנשים שלא הצליחו לבד, בעזרת התוכנית הנפלאה הזאת הצליחו!

ולכן עד כמה שזה קשה, עדכ כמה שזה מוזר ועד כמה שאין לנו כח - אנחנו נשארים כאן, בפורום ובקבוצות של שמור עיניך. הפורום הוא מקשר בינינו, בין ישראל לאוסטרליה, בין לונדון לאמריקה, ובין ברזיל לרוסיה. הוא יוצר לנו עולם חדש. עולם של שייכות עולם של מפוכחות. עולם עם מושגים חדשים והיררכיה אחרת. חוקים אחרים תפקידים אחרים. כי באמת אנחנו בעולם אחר, בעולם של כניעה, בעולם של כנות, בעולם של רוחניות. ועד כמה שנבין את זה עוד, כך נתקדם נחלים ונתפכח.

אוהב אותך אבא ותודה על העולם המיוחד ששמת אותי בו. תעזור לי להבין שאני חי במקום אחר. רק להיום.

והובא בשם הגר"א על הפסוק "איה הקדשה היא בעינים" שקדושת האדם כולה תלויה בעינים. ומשמע מזה דכדי להגיע לקדושה צריך להתחיל עם קדושת העינים, וכבר כתב כן להדיא הראב"ד (בעלי הנפש שער הקדושה) שהראשון לכל הגדרים הוא שמירת עינים, כי אם עיניו שמורות לבו שמור, ומתוך שעיניו ולבו שמורים כולו שמור.