למה? דווקא עכשיו? בדיוק כשאני מתחיל להאמין שהשינוי יכול להתרחש? מה, לא מספיק השתדלתי? רגע אחרי שספרתי קבל עם ועולם על הכוח הגדול והעצום שלך, אתה מפיל אותי? הופך אותי לחוכא ואיטלולא מול כולם? דווקא אחרי שהתחלתי להיחשף... לספר על הכול... הבאת אותי לתהומות שלא הייתי בהם מעולם.. מה יהיה? איך נאסוף את עצמנו? איזה ערך יהיה לדברים שאספר עליך מעכשיו? זו התוכנית "הנפלאה" שלך? ת'אמת, לא בא לי הדבר הזה. לא נעים לי, שלא לומר מסריח ממש...

ממתי ששמעתי בקולך רק חטפתי. שום דבר ממה שאמרת שיקרה לא קרה. ההפך, המצב נהיה רק יותר גרוע. הניסיונות קשים יותר. ההתמודדות תכופה יותר. מה אני צריך את כל זה?! לי ולאחרים, כן, אני מרשה לעצמי לדבר גם בשביל אחרים. היה עדיף המצב הקודם. אין אפס, שכנעת אותי. הסכמתי, וזו האחריות שלי. אבל בשיא הרצינות, חבל ששמעתי לך. הלכתי אחריך בעיניים עצמות, וטעיתי. לא סתם, זו אחת הטעויות הגדולות ביותר שעשיתי בחיי. מראש אמרתי לך שאני לא רוצה חלק בקרקס הזה..

לא. הדובר אינו חבר חדש הזועם על המתחזה הנקרא ספונסר, 'שהפיל אותו בפח'. גם לא על השרלטן המתכנה 'חבר ותיק' שבמתק שפתיו דיבר 'על עצמו', והוליך שולל את הקרבן התורן. המשפטים דלעיל אינם שייכים גם למכור אכול שנאה עצמית שלא מוכן לקחת אחריות על שומדבר ועסוק נון סטופ בהאשמת כל מכיריו בבעיותיו. למען האמת, הדובר הוא משה רבינו. רגע אחרי שפגש בשוטרי בני ישראל המוכים מחמת הכבדת שעבוד פרעה שמנע מהם אף את הקש, פונה משה לקב"ה ושואל אותו, למה?! אבא יקר, למה? למה ככה? למה אני? והכי כואב, למה עכשיו?

התחברתי לפירושים השונים על 'הלמה' של משה ועל 'הככה' של הקב"ה - המגיד מדובנא מסביר שמטרתו של משה היתה 'להכעיס' את בוראו על פרעה. לשם כך הוא מדגיש את "בשמך", כל זמן שדברתי בשם עצמי לא קרה מאומה. ברגע שהזכרתי את שמך הוא התחיל 'להשתולל'. מיד ענה לו הקב"ה, "עתה", עכשיו כשיש חילול השם, תראה מה יקרה לו... הרש"ר הירש זצ"ל מבאר את ששליחותו הראשונה של משה הוכשלה במכוון על ידי הבורא - נשלחת לבדך... כדי שתדע למה אתה מסוגל לבד..."עתה", עכשיו, כשברור לך מה התוצאות הכי טובות שלך תראה למה אני מסוגל.

שמחתי מאוד למקרא דברי 'הכלי יקר', חשתי שאני מתבונן במציאות שלי. יקירי, עכשיו, אחרי שהגיעה ההכבדה, הגיע גם הזמן שלך לראות את אשר יקרה לו.

"כי מהידוע שכך היא המידה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואח"כ אור השחר בוקע ועולה... וכן בימות החורף, סמוך לעליית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש... וזה דבר טבעי. כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזה דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו, אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו. וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכוחו לפעול ולסוף הוא מנוצח כי גבר על ההפך"...

אז אחי, אם התחלת את התהליך, ואתה מרגיש שדווקא מאז החושך מעמיק והקור גובר, תירגע. תתעודד. יש לך סיבה להיות אופטימי – אתה כנראה בכיוון הנכון. עוד מעט תחוש בחום... תראה את הזריחה...