מה עושים האופטימיים והפסימיים בישראל:

האופטימיסטים – לומדים אנגלית.

הפסימיסטים – לומדים ערבית.

הריאליסטים – לומדים לשחות!

אני מרגיש בימים האחרונים שאני צריך לעשות סוג של תשובת המשקל על דברים שכתבתי פה לפני תקופה, כתבתי על הקשר החולה שלי עם אלוקים, על זה שאני מרגיש שהוא לא סופר אותי, ועוד כהנה וכהנה תסכולים כואבים.

זהו, שאלוקים עושה בשבילי מה שאני לא הצלחתי לעשות.

אני כל כך אסיר תודה על הניסים שהוא עושה לי, לפני שנה בזמן הזה הייתי בהתפוררות מוחלטת למרות שמבחוץ זה היה נראה שהחיים שלי מושלמים, היה לי הכל ולא היה לי כלום, חייתי בשקר מוחלט, נפלתי שוב ושוב, התחלתי לחפש שימוש חי, ולא הבנתי מה קורה לי,כל דבר שעשיתי אחרי תקופה התפרק ולא החזקתי בו מעמד.

הייתי מתחיל לקום בבוקר מוקדם, הולך להתפלל יומיים, מרגיש מאושר ועובד ה' מופלג ואז שוב צופה בפורנו עד 4 לפנות בוקר ושוב משקר על אשתי שבכלל ישנתי על הספה ושוב קם ברגע האחרון ולא מתפלל שחרית ושוב מרוב תסכול לא הולך לכולל ושוב צופה בפורנו כל הבוקר ושוב מאונן ושוב הולך למקווה ומתחיל מהתחלה וחוזר חלילה רק ברצף הולך ומתגבר.

והיום, קיבלתי מתנה עצומה מאבא אוהב, קיבלתי חוויה של אלוקים שנמצא שם בשבילי, אבא טוב שעוזר לי, שמחבק ומלטף אותי, שאני יכול לסמוך עליו שהוא ינהל לי את החיים ואני לא צריך להמשיך עם הטירוף הזה ולהחזיק בכל הכוח שהחיים לא יתמוססו לי בין האצבעות.אני יכול היום לבקש ממנו שיהיה איתי בכל מיני מצבים קשים, והוא פשוט עוזר לי.

אני יכול לבקש ממנו לפני יחסים עם אשתי שיהיה איתי שם, בעבר לא הייתי מסוגל להתפלל לפני יחסים, הרגשתי לא כנה, הוא רק הפריע לי שם, היום אני יודע שאני צריך אותו שם, כשהוא נמצא איתי או יותר נכון כשאני רוצה אותו איתי שם, הכל נראה אחרת, אני יכול להיות בנתינה, אני מתמלא ולא מתרוקן.

יותר קל לי להיות כנה עם אשתי ועם הסובבים אותי, אני לא מפחד כל כך מה יהיה, אני יודע שאני בידיים טובות, וזה ממש משנה לי את החיים, כי כשאני כנה עם אחרים אני גם כנה עם עצמי, וכשאני כנה עם עצמי אני יכול לשים לב למה שקורה איתי ולהגיב למה שאלוקים שולח לי כדי לצמוח משם.

תודה שאתם איתי.

אוהב אתכם.

מהו ריכוז עצמי? זו האמונה שלנו, שהעולם סובב סביבנו. המשאלות שלנו והדרישות שלנו הם היחידות ששוות התחשבות. החשיבה שלנו המרוכזת בעצמה מאמינה שהיא בעלת יכולת להשיג כל דבר שהיא רוצה, אם רק יתנו לה לפעול בדרכה שלה. ריכוז עצמי יוצא מהנחה של סיפוק-עצמי מוחלט.

אנו אומרים שריכוז עצמי הוא החלק הרוחני של המחלה שלנו, מכיוון שהחשיבה המרוכזת בעצמה אינה יכולה לתפוש דבר גדול יותר או חשוב יותר ממנה עצמה.

אנו מתנערים מהאשליה שאנו לא צריכים אף אחד כשאנו מודים בחוסר האונים שלנו ומחפשים את העזרה של כוח גדול מאתנו. אנו מכירים בפשיטת הרגל של הצדקנות-העצמית שלנו כשאנו מודים שטעינו, מכפרים על מעשינו ומבקשים מאלוקים לדעת מה נכון לעשות. אנו מוציאים את האוויר מתחושת החשיבות העצמית המנופחת שמציפה אותנו בכך שאנו מחפשים לשרת אחרים, לא רק את עצמנו.

הסטטיסטיקה בנוגע לשימוש העולמי בעולם התאווה באינטרנט ובכלל, מדבר על מספרים אסטרונומיים. 90% מהגברים משתמשים עם התאווה בצורה זו או אחרת ו 10% משקרים... אומרת הבדיחה הידועה.

אז אם כולם כאלה מה רוצים ממני בכלל? הייתי שואל את עצמי הרבה ו'מתקרבן' להנאתי עוד קצת.

לפני שבוע בערך הייתי במסר שנתן 'הארווי' אחד המחלימים היותר וותיקים ב SA , שהיה למרבה ההפתעה או שלא חובש כיפה שחורה, והוא תמצת בתחילת דבריו במשפט אחד את התשובה שקיבלתי לשאלתי מעוד כמה מחלימים ותיקים.

זה אולי בסדר להשתמש בתאווה לרוב העולם, אבל לא לאנשים כמוני, למכורים לה. באופן פרדוקסלי ככל שעוצמת הרצון והאובססיה שלי לבצע דבר מסויים שוב ושוב הולכת ומעצימה, זה סימן שזה נהייה יותר ויותר מסוכן לי ואני חייב לטפל ברצון הזה ולתקן אותו כך שייפסק.

זה לא היה קל לי אבל רק כשהגעתי להכרה ברורה שהתאווה הורגת אותי מבפנים, נפשית ורוחנית ובעקבותיהם גם המימד הפיזי הלך והתדרדר, רק אז הבנתי שאין לי את הפריבילגיה שיש אולי לאחרים להמשיך ולנסות לצאת מהבוץ לבד, ואני חייב עזרה חיצונית ומהר.

שמעתי את זה מאז בהרבה מסרים ממחלימים וותיקים אחרים, רק כשהם קלטו את מצבם הנוכחי שהתאווה השתלטה להם על כל מרחב התודעה והעשייה, והיא הורגת אותם לאט אבל בטוח הם היו נכונים להקשיב לניסיון של אחרים ולנסות את מה שעבד להם ואז הם התחילו להחלים.

גם אני חוויתי את הכאב והתסכול מהנפילות שלי שלא פסקו עשרים שנה בערך, אבל חשבתי שזה נובע מ'מצפון' בריא, נשמה גבוהה, רגישות ייתר לטומאה וכו'.. כמו שאמרו לי כמה רבנים חשובים וגדולים. ויכול להיות שהם צודקים, אבל אני יודע ששום דבר שעשיתי לא עזר לי לצאת מהמקום ההוא, אף רגש והלקאה עצמית לא החזיקו מעמד יותר מכמה ימים במקרה הטוב. תמיד חזרתי לזרועותיה המנחמות והאכזריות של אהובתי הנצחית, (לפחות כך חשבתי 'רק לאתמול' בחסדו יתברך), התאווה...

למה אני כזה? למה נהייתי כזה מין יצור ששימוש בתאווה הופך אותו לשבר כלי שלא מצליח לתפקד כמו שצריך בשום תחום בחייו? שכל מעשה או מריבה עם הסובבים אותי ואפי' מעשה טוב שאני עושה בעצם קשור לתאווה, בת לוויתי הקבועה? אני בדיכאון בגללה, לא קם לישיבה בגללה, שמח מאד כי עוד יומיים אחזור הביתה מהישיבה והיא תחכה לי שם כרגיל, תמיד תקבל אותי ולא תדרוש כלום בתמורה, לפחות עד אחרי המעשה, שאז שום דבר לא יספק אותה - לא צומות ולא צדקות ולא טבילות ולא תיקונים כלליים ופרטיים עם עוד שובבי"ים כמוני עוטים שקים ושופרות והרבה הרבה דמעות. כלום. היא תמיד שם מזכירה לי כמה אני חוטא ודפוק, ואני חייב אותה לעוד סיבוב כי בלעדיה אני חצי בן אדם, בלעדיה אני בעצם כלום..

אחזור לשאלה האולטימטבית, למה?

אני יכול לחשוב על כל מיני סיבות שבגללם התאווה בשבילי פועלת כמו רעל, שילוב של גנטיקה, עם רגישות נפשית, עם עיוות מחשבתי של מה בוראי רוצה ממני פה בעולמו הבלתי אפשרי כמעט, עם חוויות ילדות לא קלות, עם ועם ועם ועם... זה לא עזר לי ולא יעזור לי לצאת מהמערבולת.

כדי לצאת ממנה הייתי חייב להסתכל על עצמי במראה ולומר לעצמי 'פנימה' אתה מיוחד, תבין אולי יש אנשים שבשבילם אין הפרש גדול בין ה'ברוטו' שהתאווה נותנת להם לבין ה'נטו' שנשאר להם אחרי ששילמו לה את המס שהיא דרשה, אצלך זה אחרת, ממך משום מה היא דורשת מיסים שאפילו אחשורוש בתקופות הפרועות שלו לא חלם להטיל על נתיניו, היא לוקחת ממך פי כמה עשרות מונים ממה שהיא נותנת לך. אתה חייב לשחרר אותה מחייך.

ורק אחרי שקצת שחררתי אותה בחסד אבי האוהב קלטתי עד כמה היא הייתה מרשעת ומניפולטיבית, לא יכול בלעדיי... אז תאווה שלי רציתי שתדעי שמסתבר לי היום שרק בלעדייך אני יכול לנסות לעשות פה משהו, ורק בלעדיו אני לא יכול, בלעדי הקשר עם אבי האוהב עוד יום אני באמת לא יכול.

תודה לך אבי האוהב שהראית לי את הדרך ונתת לי אומץ לנסות ולצעוד בה עוד יום אחד. רק להיום. עזור לי בבקשה לזכור היום שבראת אותי כבן מיוחד שלך, ככזה שהתאווה הורסת אותי מבפנים ולכן אני מבקש את עזרתך להשתחרר ממנה. רק להיום. אמן.

וגם בעוה"ב תלוי הכל במדת הקדושה, כמש"כ הח"ח זצ"ל (תורה אור פ"ז) "שמדרגת האדם וקרבתו לאלקים בעולם הנצח תלוי באור קדושת נפשו אשר נתקדשה בעוה"ז ע"י התדבקותה בתורה ובמצוות, כי לפי ערך קדושתה כך היא ראויה להתקרב לקדושתו יתברך". וכן אמר החזו"א (אנא עבדא עמ' 42) "אין אדם זוכה לעולם הבא אלא ע"י הקדושה וכערך הקדושה, אבל אין אדם זוכה לקדושה אלא ע"י התורה וכערך התורה".