כסף הוא הדבר הכי לא נאמן שאני מכיר, כל פעם שאנחנו יוצאים ביחד אני חוזר לבד…

ברגע שהיום התחיל לא טוב אני עוצר ומחליט לקבל את המצב הנוכחי כיון שכבר אי אפשר לשנות את מה שהיה עד עכשיו, ואילו מה שיקרה מהרגע הזה והלאה הוא כבר נתון בידיי ועל כך אני מבקש כח לשנות את מה שביכולתי.

חבר שואל בפורום:

אני לא מפסיק ליפול וחשבתי שאולי הפיתרון שלי יהיה בכך שאתנתק לחלוטין מהאינטרנט. מה דעתכם?

החבר "יש סיכוי" מגיב:

אני נזכר בפעם אחת שמרוב תסכול שברתי את הטלפון רק בשביל לסיים עם האינטרנט אחת ולתמיד, ולמחרת, באופן שרק מכור יכול להבין רצתי לחפש אחד חדש ויותר טוב...

מאז שעברתי כמה פעמים תהליך דומה של "הפסקה עם האינטרנט", החלטתי שאני יותר לא מבזבז כסף, כיוון שידעתי שלמחרת יהיה לי צורך בחדש או בדרך אחרת.

אז אני עדיין חושב שזה יכול להיות פיתרון טוב, אבל רק בתנאי שאני מכיר בכך שהבעיה אצלי ולא האינטרנט. או לפחות שאכיר בכך שהבעיה היא גם אצלי ולא רק באינטרנט.

עמוק בראש תמיד האשמתי את האינטרנט בבעיות שלי וחשבתי שאם הוא לא היה בסביבה הכל היה מושלם וכשלא החזקתי מעמד או שבנסיבות טכניות הייתי תקוע בלי גישה לאינטרנט, הייתי מסתובב בסופו של דבר במוקדם או במאוחר כמו מסומם שזקוק לסם.

מה שאני אומר זה שאצלי התחלתי לעלות על מסלול ביום שהבנתי שאני צריך לעשות עבודה אישית, לעשות משהו דרסטי, משהו שונה, משהו שלא עשיתי עד היום, שעליי להבין שאני נמצא במקום שאני לא שולט בו והדרך היחידה שלי היא להודות בכך שאין לי שליטה על כך ולקבל עזרה מאחרים שמתמודדים עם הבעיה כמו שלי ולקבל מהם כמו אחד שומע משו חדש לחלוטין שאין לו כל הכרות איתו.

בעצם מה שאני אומר זה שכאשר שהבנתי שלי אין ניסיון בבעיה הייתי פתוח לשמוע ולקבל מאחרים שיש להם ניסיון. החלק של קבלה היה לי קשה מאוד כי אני לא בנאדם שמקבל מה שאומרים. יש לי דעה ואני לדעתי מבין הכי טוב... אבל כנראה שהגעתי למקום שאם אני לא משנה כיוון אני גמור! גמור מבפנים אכול.

בקיצור אני משתף על עצמי אולי קצת מבולגן אבל אני מקווה שמשו מתוך הבלגן יהיה לעזר

ישנם שני חברים באלכוהוליסטים אנונימיים שנקיים כמה עשרות שנים, והם חולקים את נסיונם כוחם ותקוותם עם רבים רבים אחרים. בעיקרון הם משתדלים לא להמציא שום דבר משלהם, ורק להעביר הלאה את המסר של הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות). ישנן הרצאות (באנגלית) מוקלטות שלהם על כל הספר, וניתן לקבל המון החלמה מהאזנה להם.

לאחרונה שמעתי אותם עם רעיון יפה, בנוגע לסדר של הצעדים ומה בעצם הם אומרים לנו. כמובן שהדברים הם לא מוחלטים, וזה רק הצעה להבנה של מבנה הצעדים, כאשר אנחנו משקיעים את עיקר הזמן שלנו בעשיה שלהם, ולא בהבנה שלהם.

הצעד הראשון מתמקד בבעיה שלנו (הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו), הצעד השני מתמקד בפיתרון (הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזירנו לשפיות), הצעד השלישי מדבר על החלטה (החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו), ומהצעד הרביעי והלאה מופיעות סדרת הפעולות שאנו נדרשים לעשות כדי להחלים מההתמכרות.

לצורך כך הם משווים אותנו לקולמבוס שגילה את אמריקה. לפניו חשבו כולם שהעולם הוא שטוח, וממילא מי שיסע באוניה בכיוון מערב - יפול כאשר יגיע לקצה. קולמבוס רצה להגיע להודו, אבל לא דרך היבשה (כפי שהיתה הדרך היחידה עד אז) אלא במסע מערבה. זהו בעצם המקביל לצעד הראשון שלנו במסע ההחלמה. גם אנחנו רצינו לפעול אחרת, אבל לא ידענו שיש דרך אחרת, וחשבנו שאם ניכנע - אז פשוט ניפול מקצה העולם ונתרסק. תמיד הכרנו נסיעה בכיוון אחד בלבד, ומעולם לא ידענו שיש גם דרך אחרת, שאפשר לנסוע לכיוון השני.

אז אחרי הבעיה שהיתה לו הוא חשב על הפיתרון, שזה כמובן הנסיעה מערבה. לא היה לו שום דרך להוכיח שזה יעבוד. כל מה שהיה לו זה אמונה. הוא האמין שהוא יצליח, למרות שכל האנשים בזמנו האמינו שאם הוא יעשה כך - הוא לא יחזור. זהו הצעד השני שלו, בו אנחנו מאמינים שיש דרך אחרת. אין לנו עדיין נסיון בעבודת הצעדים, אנחנו לא יכולים להסביר למה או איך זה עובד, אבל אנחנו מאמינים שאם נעשה אותם - נשרוד.

ואז הוא החליט שהוא הולך על זה. הוא החליט לקחת אוניה ולנסוע לכיוון ההפוך, וזאת בעקבות האמונה שלו, בנסיון לפתור את הבעיה. זהו הצעד השלישי שלנו, אנחנו מחליטים לעשות את התכנית, מחליטים למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו.

אבל גם אחרי ההחלטה, הוא עדיין נותר במקומו. להחליט זה לא מספיק, כמו בבדיחה הידועה (שלושה צפרדעים ישבו על הענף. שתיים החליטו לקפוץ, כמה נשארו על הענף? שלושה כמובן, כיון שההחלטה לא הזיזה אותם עדיין). אז אחרי ההחלטה הוא התחיל בסדרת פעולות מעשיות. הוא שכר אוניה, לקח צוות ובסוף יצא לדרך. הפעולות הן אלו שעשו שינוי. אם הוא רק היה נשאר בבעיה או אפילו בפיתרון, או אפילו בהחלטה - הוא לא היה מגלה את אמריקה. אבל הפעולות שלו גרמו לשינוי.

זה מה שאנחנו צריכים במסע שלנו לגלות את אמריקה. לא לדעת שיש לנו בעיה, ואפילו לא להעמיק בפיתרון. למרבה הצער, אפילו ההחלטה הנחושה ביותר לעשות את התכנית - לא תקדם אותנו במילימטר לכיוון הנכון. רק הפעולוות של ההחלמה, הצעדים הצעדים (בדגש על ארבע עד שתיים עשרה), הם אלו שיעשו את השינוי שאנו מצפים לו.

ידיעת האיסור של הראיה בכוחה למנוע הרבה מכשולים. כי חסרון הידיעה בזה היא אחת מהסיבות הידועות שהחטא הזה נפוץ כל כך כיון שאינו מתקבל אצל בני אדם כחטא, כמש"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' תשובה ה"ד) שאחד מן הדברים המעכבים את התשובה הוא הסתכלות בעריות "מפני שמעלה בדעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית עינים עוון גדול הוא שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" עכ"ל.