מאת: רן ברץ, עורך אתר 'מידה'

חלק שלישי ואחרון של המאמר (לחלק הראשון לחץ כאן, לחלק השני לחץ כאן)

הנזק לילדים ומתבגרים

הגענו למתבגרים, ואצלם טמון הנזק הגדול ביותר. המחקרים מראים כי ילדים מתחילים לחפש פורנוגרפיה בערך בגיל 10. אמנם קשה למצוא נתונים על ילדים ומתבגרים, ובכל זאת, יש בידינו מספר ממצאים. למשל, מחקר מלפני כשנתיים בקנדה מצא כי שליש מן הנערים בגיל 13-14 צורך יותר משעתיים של פורנו אינטרנטי בשבוע. מאמר שסוקר את הספרות המדעית הרלוונטית קובע:

ההשפעה של פורנוגרפיה אינטרנטית על מתבגרים, כולל התנהגות כפייתית, מתמכרת, ואפילו פלילית, היא מגמה גלובלית שאיננה מבודדת לאזור או תרבות כלשהם.

בעיית ההתמכרות קשה ומזיקה שבעתיים במקרה של מתבגרים. גיל ההתבגרות הוא גיל קריטי לכל התמכרות, מפני שהגוף מפיק יותר הורמונים והמוח מפיק דופאמין בקצב גבוה מאוד. המוח בגיל זה גמיש (אלסטי) מאוד, ונוח מאוד לחיווט. הדבר בעייתי במיוחד בהקשר הפורנוגרפי, גם בשל העניין הגדול של בני הנעורים במין, אבל בעיקר משום שפורנוגרפיה לא מפעילה את מנגנוני הדחיה (אוורסיה) הרגילים של המוח, כפי שקורה אם אוכלים יותר מדי או צורכים יותר מדי אלכוהול או סמים. משום שמדובר בפיתוי מסוג חדש, לא התפתחו מנגנונים פיזיולוגיים מתאימים להתמודדות עימו.

נערים וצעירים הסובלים מבעיות הקשורות בצריכת פורנוגרפיה, נדרשים לזמן החלמה ממושך יותר, בסיכוי הצלחה נמוך יותר מאשר מבוגרים. משום שמוחם עוצב מראש כך שהוא מקשר בעוצמה בין עוררות מינית לפורנוגרפיה, לרוב הרבה לפני שקיימו יחסי מין, קשה להם יותר להיגמל ולעבור לפעילות אחרת.

מחקרים מראים כי החשיפה לפורנוגרפיה מעלה את הסיכוי להטרדות מיניות של בני אותו גיל, שעלולות להגיע עד מין בכפייה ואונס אלים. בכלל, יש עליה באלימות מינית של נוער, והתנהגות שבעבר נחשבה אלימה ולא-נורמטיבית היא היום מקובלת. הגיל שבו הנוער מקיים יחסי מין ירד מאוד, ונערים ונערות צעירים מקיימים יותר ויותר מין לא טבעי, מתוך מחשבה ש”זה מה שעושים” (אני מוותר על הדוגמאות הקשות). ישנה גם עליה בפדופיליה לא-מדווחת, משום שמתבגרות רבות (וגם מתבגרים) חושבים שנורמלי לקיים יחסי-מין עם מבוגרים.

גם במסגרת קשר נעורים זוגי ישנה עליה בדיווחים מצד נערות על שימוש בפורנוגרפיה כאמצעי לחץ של בן זוגן למין לא-שגרתי, כולל דרישה הולכת וגוברת להשתתפות ביצירת חומרים פורנוגרפיים. בכלל, חשיפה לפורנוגרפיה קשורה לסיכוי למצוא מין לא שגרתי בקרב נערים ונערות, ירידה בדימוי העצמי, הערכה שגויה בנוגע לפעילות מינית באוכלוסייה הכללית, עליה במין מזדמן, בעיות של תפקוד מיני, ודכאון.

כמו בהשפעה על מבוגרים, אין מחקרים המפלחים באופן ברור את כלל האוכלוסייה, ומדובר בנושא שקשה לחקרו. אבל המדדים ברורים: כמעט בכל נושא שנבדק בהקשר מיניות הנוער, ישנה החמרה והידרדרות.

חינוך מיני

אבל המדדים הם רק חלק מן הסיפור. השאלה הגדולה היא איזו תודעה מינית מפתח היום הנוער, או, במילים אחרות, אילו הבחנות הם עורכים בהקשר המיני; מה נחשב מבחינתם לנורמלי, ומה לא? איך נראית בעיניהם מערכת יחסים? מה מותר, מה אסור, מה פוגע, מה מהנה?

אנו רגילים להניח שהבחנות ורגשות המובנים לנו מאליהן מובנים גם לאחרים. כשילדינו קטנים מאוד, אנו טורחים להקנות להם, דרך חינוך, הבחנות נורמטיביות והתנהגויות בסיסיות, כמו לא לשקר, לא לגנוב, ולא להיות אלימים. אלא שכאשר ילדינו מגיעים לשלב ההתפתחות המינית, אנו בדרך כלל כבר לא בגדר מחנכים בעיניהם, ובמידה רבה גם בעיני עצמנו.

נוספת למחסום זה המבוכה הטבעית של מבוגרים לדבר על מין עם ילדיהם המתבגרים. ומצד המתבגרים הבעיה עוד יותר קשה, משום שהם יודעים שיש מבוכה בדיבור על מין, ולכן הם מניחים שמה שאומרים להם אינו אמת, ובטח לא כל האמת (והם כמובן צודקים). כך שברור למתבגרים שהבית לא אמין בענייני מין. נותר להם לחפש מידע – מעניין ומסקרן כל כך – מחוץ לבית, דרך הסביבה החברתית, והיום, כמובן, באינטרנט.

בסביבה החברתית שאני גדלתי בה בשנות ה-80, חוברות פלייבוי, ש”הולאמו” עבור החבר’ה מאחד האבות שלא חשד שהמסתור שלו התגלה, נצרכו כפורנוגרפיה בתחילת הנעורים. כשגדלנו עוד, “סרטים כחולים” (ככה קראנו להם), שהיו משום מה גרמניים, נחשבו לשיא הפורנו.

פיליפ רות אמר: “בני אדם חושבים על היסטוריה במונחים ארוכי-טווח, אבל היסטוריה, למעשה, היא דבר פתאומי מאוד”. במחשבה לאחור, הפורנוגרפיה שצרכו בסתר בני-גילי נחשבת היום לרכה מאוד. זה היה, כמו רוב הפורנוגרפיה, תצוגה של מין זול, מהיר, חסר-רגש, אבל הוא לא היה משפיל, חריג או סוטה. ועוד, היה מאוד ברור שמדובר במשחק, בסרט, לא בייצוג של החיים. מן הסתם מבוגרים יכלו להשיג באותו זמן, אם כי במאמץ, פורנוגרפיה קשה וריאליסטית יותר, אבל היה נדיר לראות משהו כזה.

היום, נרצה או לא, הנערים מקבלים את החינוך המיני שלהם מן האינטרנט. הם בטוחים ששם, בלחיצת כפתור, נמצא מה שהמבוגרים נמנעים מלספר להם. חוברות הפלייבוי הוחלפו באתרים בסגנון זה המתואר למעלה. למבוגרים רבים יש רתיעה טבעית מאתרים וקטגוריות מיניות שכאלה. אבל כשנערים מגלים אותם היום, הם באים “טאבולה ראסה”, לוח חלק. באתרים הללו הם נחשפים בפעם הראשונה למין ממשי. מה הם לומדים שם? איזה חינוך מיני מספק האינטרנט?

הם לומדים שבעולם המיני אין שום הבחנות. עירום סתם כלל אינו מרגש. בספירה המינית החדשה סרטונים של מין רגיל והדדי בין גבר לאישה הם אפשרות אחת, די נדירה, מבין עשרות או מאות אפשרויות שונות ומשונות, שאותן הם לומדים לצרוך ובעזרתן הם מגיעים לסיפוק מיני באופן שגרתי. הכל בדף הבית של האתר הפורנוגרפי שווה וחדש, הכל צריך להיבדק בסקרנות מינית של מתבגר.

לנער או הנערה בני ה-13 לרוב אין מושג, ואף אחד לא הסביר להם, שרבים מהדברים הללו סוטים, חריגים, גרוטסקיים, לפעמים על גבול הפלילי, שחלילה לא ירצה לעשות דברים כאלה לאף אחד ואחת, שבחיים האמתיים הדברים האלה לא מהנים לבני-הזוג, שהם רעים ונצלניים, שהם לא ראויים גם למי שעושה אותם, שאין כאן הנאה נורמטיבית אלא התעללות וסטייה.

הבגרות המינית של הנער או הנערה שנחשפו לחומרים הללו, באופן הצגתם הלא מובחן וללא הכוונה, נפגעת; תפיסותיהם לגבי מיניות וזוגיות מתעוותת לחלוטין; נשתלים בהם יצרים, רעיונות ופנטזיות שיתסכלו אותם במהלך חייהם; סיפי הגירוי שלהם מאבדים כל פרופורציה; מטושטשת אצלם ההבחנה בין הנורמטיבי ללא נורמטיבי; הם מפתחים הרגלים של התרגלות והתמכרות לזבל הפורנוגרפי הקשה והתת-אנושי הזה; ותפקודם – הן הזוגי והן המיני – נפגע. כאמור לעיל, רבים מהם מתקשים לתפקד באופן חברתי, אם לא מאבדים כליל את היכולת לקיים מערכות יחסים בריאות לאורך זמן.

מדובר בבעיה של ממש. הספרות מלאה בדוגמאות קשות ונוראיות של ההתנהגות המינית המידרדרת של הנוער, אבל ממילא, לא צריך הרבה דוגמאות או סטטיסטיקות כדי להבין מה מתחולל מול עינינו, ובאיזו סביבה מתפתח היום הדור הבא.

חישבו על כל חדר בבית שיש בו מחשב עם גישה פתוחה לאינטרנט באופן הזה: מדובר בחדר שהוא מקדש מין ביזארי. הוא מלא בטלוויזיות המקרינות אקטים מיניים בוטים מכל הסוגים והמינים, אלימות מינית קשה, השפלה קבועה ומזעזעת של נשים, שימוש באביזרים מפלצתיים [ . . ] כל הסטיות המוזרות ביותר. הכל עם סאונד, באיכות גבוהה.

כעת דמיינו שאין לחדר הזה דלת, וכל אחד יכול להיכנס אליו. יתר-על-כן, לכל מי שנכנס קופץ מדי פעם שלט שאומר: בחדר הזה כבר ביקרת? אתה יודע איזה כיף בו? בוא, בוא תראה!

עם יד על הלב: מי היה שולח את הנער המתבגר שלו לבית שיש בו חדר כזה? מי היה מגדל ילד/ה או נער/ה בסביבה כזו? מי היה מקים כזה חדר בביתו שלו?

אז מה אפשר לעשות?

לסיכום, הממצאים מעידים על כך שמתחולל לנגד עינינו שינוי גדול לרעה בפני החברה המערבית. הבחנות אנושיות בסיסיות הנוגעות לחיי-משפחה, יחסי-מין ותפיסה של בני ובנות המין השני כבני-אדם אוטונומיים ובעלי אישיות שלמה, הולכות ומיטשטשות בקרב צעירים שמוחם תוכנת לזהות מין עם מה שהם חשופים לו בפורנוגרפיה האינטרנטית. מקדשי המין הנוראיים הללו הפכו לאבן שואבת למתבגרים ובוגרים, ומקור לעיוות, אם לא ניתוק, מהחיים ומיחסים בינאישיים. הם מסכנים את הדבר הבסיסי שכולנו מבקשים: חיים מאושרים.

כדי לדון בפתרון, ראשית צריך להשליך את טיעוני “הכל או כלום”. הכלל המנחה בעניין הפורנוגרפיה צריך להיות שפחות זה טוב ובצמצום ברכה. ההבדלים הכמותיים מכריעים כאן הרבה. שנית, מפני שמדובר בעניין חברתי ותרבותי, הממשלה לא יכולה לעשות הרבה. לא רצוי שהממשלה תציב איסורים שונים או תפצח בקמפיינים של חינוך מיני, מפני שהדבר יבטיח שהפורנוגרפיה רק תופץ יותר ותזיק יותר. אולי ישנם תיקונים אפשריים בחוק, כמו למשל בחובות הדיווח וגילוי נאות של ספקי אינטרנט כלפי הלקוח, אבל אלו בשוליים. השלטון מוגבל ביכולתו להתערב כאן.

האחריות, אם כן, היא עלינו. לבוגרים התשובה הברורה מאליה היא שליטה-עצמית. אדם בוגר ישרת את עצמו ואת משפחתו אם יצליח לצרוך פחות פורנוגרפיה. הממצאים מראים כי בתוך זמן לא-ארוך המוח מגיב לשינוי, והחיים יקבלו את הבכורה על-פני הפנטזיה. מי שמצליח בכך מדווח במקרים רבים על עלייה באיכות חייו, במיוחד אם הוא בקשר זוגי.

בנוגע לנוער, צריך להודות כי סוסים רבים כבר ברחו מן האורווה. אין דרך למנוע מנוער מלהיחשף לאתרי אינטרנט פורנוגרפיים, ולכן צריך לצאת מהנחה שתהיה אליהם חשיפה. אבל לא כל החשיפות זהות, ואפשר וצריך למזער נזקים, ויש טעם רב מאוד בלהקשות על צריכת הפורנוגרפיה, בעיקר בסביבה הביתית. כל בית בישראל שיש בו ילדים ונערים, כדאי שיעבור לאינטרנט מסונן. אמנם נכון, גם כך המתבגרים יצליחו לצרוך פורנוגרפיה. אבל, כאמור, הכמות והאיכות קובעת כאן הרבה. בבית הם יוכלו לצרוך פחות, ומה שיצרכו יהיה פחות קשה. בפורנו הקשה הם מן הסתם ייתקלו, אבל זה יקרה מחוץ לחדרם, במקום בו אפקט ההתמכרות קטן הרבה יותר. בנוסף, הם ידעו שמה שהם עושים ורואים לא נורמטיבי.

חברה אחראית

העת גם דורשת מאיתנו לשנות לחלוטין את היחס ההורי לחינוך מיני. ילד שגדל בסביבת מלחמה, מלמדים אותו מגיל צעיר על נפלים, מוקשים, תחמושת, רובים, חיילים, שוחות, מקלטים, וכו’. מבחינה מינית, כל ילד גדל היום ב”אזור מלחמה”; כל התכנים המיניים בעולם זמינים לו בלחיצת כפתור, והוא מתחיל לחפש אותם בסביבות גיל 10.

אז מה בדיוק צריך ויעיל להסביר לילדים ונערים? עלינו לפתח אסטרטגיה להתייחסות בוגרת ורצינית למין, שתהיה בגובה העיניים של מתבגרים ותהיה כמה שיותר אמינה (כלומר, תכיר בכך שהם נחשפים לתכנים הללו). פעם החברה והתרבות סייעו לנו להטמיע מסרים של מתינות מינית, נאמנות, הדדיות, יחסי אישות כהשלמה פיסית לקשר רוחני ונפשי. לא עוד. בעת זו עלינו לבנות מנגנונים חדשים.

דעתי האישית היא שהטוב ביותר יהיה להעביר לילדים מסר לא-פרוגרסיבי בעליל: לא כל צורות ההתקשרות בין בני-אדם זהות בערכן. משפחה גרעינית היא הטוב העליון, קשר זוגי הוא אידיאלי, מין שלא מגיע יחד עם רגשות, אהבה ונאמנות הוא זול ואין בו ערך רב.

עלינו להסביר שנשים וגברים מיוצגים בפורנו באופן שקרי, אכזרי ומנוול. שמדובר בפיתוי מסוכן, וגם אם אין ציפייה שיעמדו בו לגמרי, יש ציפיה שיהיו חזקים נפשית ויקפידו ליצור קשרים אמתיים עם אנשים בשר ודם. שמוטב למעט ככל הניתן בפורנוגרפיה, בוודאי קשה. שבניגוד למה שקורה ברשת, שם כל פנטזיה מתממשת בשניות, החיים מאכזבים וקשים לפעמים, אבל מי שלומד לחיות אותם במלואם, ומי שמוצא קשר זוגי ארוך-טווח, מרוויח. וכמובן: שהם חייבים להיות קשובים מאוד לסימנים של התמכרות.

הם יקשיבו. הם נוער, כלומר, הם גם יתחמקו, יתחכמו, ישקרו, וכמובן ימשיכו לצרוך פורנוגרפיה. אבל הם גם יקשיבו. ובטווח בינוני, לפחות חלק מהם, גם יבינו ויישמו. ברור שאם לא נעמיד את החלופה התרבותית והמתונה, שום דבר לא יעצור את הסחף. גם אם התנאים השתנו, המטרה העיקרית של חינוך לא השתנתה: להקנות סגולה טובה לדור הבא. מדען המדינה המפורסם ג’יימס ק. ווילסון כתב פעם:

להיות בעל אופי טוב כולל לפחות שני דברים: אמפתיה ושליטה-עצמית. אמפתיה מתייחסת למוכנות לקחת ברצינות את הזכויות, הצרכים והרגשות של אחרים. שליטה-עצמית מתייחסת למוכנות לקחת ברצינות את התוצאות הרחוקות יותר של פעולות עכשוויות, ולהיות, בקיצור, מוכוון לעתיד יותר מאשר מוכוון להווה.

זה האתגר החינוכי של כל הורה, והוא גדול עוד יותר בענייני פורנוגרפיה. במילים אחרות, המסר השמרני הופך ליותר ויותר חשוב לנוכח הניהיליזם והדקדנס אליהם מובילה אותנו התרבות הפורנוגרפית שהתרוממה על כנפי ה”פרוגרס”. לכן, אולי, רצוי גם להעביר את המסר הזה לאנשים בוגרים בחברה המערבית המתירנית, שמבחינות רבות מתנהגים היום כאחרוני המתבגרים.