אפשר להתעלם מהרגל רע?

אפשר להתעלם מהרגל רע?

כאשר אנחנו מגלים הרגל רע, אנחנו כמובן רוצים להיפטר ממנו. אנשים מעשנים מתוך הרגל, או צופים בפורנו מתוך הרגל. זה כבר לא פעולה מכוונת אלא הרגל שאי אפשר לשבור אותו, כיון שהוא הפך להיות אוטומטי והוא חסין מפני שינויים שמקורם בחלקי המוח האחראים להתנהגות המבוקרת שלנו. אנשים יודעים היטב שסיגריות מזיקות לבריאות ורוצים מאוד להפסיק אבל פשוט לא מצליחים. גם אנחנו רוצים להפסיק את הצפייה בפורנו והאוננות, אבל גילינו שזה לא כל כך קל. אחרי שההרגל נוצר, הוא די חסין מפני השפעות וניסיונות להפסיק אותו.

אבל אולי אם נתעלם מההרגל מספיק פעמים אז הוא פשוט ייעלם? אולי אם נגייס המון כוח רצון ונילחם נגד ההרגל מספיק זמן, הוא יפסיק להיות הרגל ואנחנו נשתחרר ממנו? למרבה הצער, תוצאות מחקרים מוכיחות כי הרגלים הם דפוסי התנהגות שנשארים טבועים במעגלים מוחיים והם לא נעלמים גם אם לא משתמשים בהם המון זמן. אדם שלמד לרכוב על אופניים בילדותו, לא שוכח איך לרכוב עליהם גם אם לא השתמש באופניו במשך עשרות שנים. לכל היותר הוא יצטרך מספר דקות של רענון, אבל הוא לא יצטרך ללמוד מחדש את מה שלמד בילדותו. המעגלים המוחיים שלא היו פעילים במשך עשרות שנים מתעוררים במהירות לפעילות כאשר ניתנת להם ההזדמנות לכך.

נחזור לחולדה שלמדה לרוץ במבוך ולחפש אוכל, כאשר היא שומעת צליל. כפי שלימדו אותה לרוץ כדי לחפש אוכל, כך ניתן להכחיד את מה שלמדה, על ידי כך שמפסיקים להניח מזון בקצה המבוך. החולדה שומעת את הצליל, רצה במבוך אבל לא מוצאת אוכל, ואחרי שהדבר חוזר על עצמו שוב ושוב - היא "מבינה" שהצליל כבר לא מודיע על אוכל ומפסיק לרוץ כשהיא שומעת אותו. אבל מחקרים הוכיחו שהכחדה של פעילות אוטומטית שונה מאשר שכחה, מכיון שהחולדה לא שוכחת את הצימוד שבין הצליל לבין האוכל, אלא באופן זמני לא פועלת בהתאם לכך. ההוכחה לכך מתקבלת כאשר אחרי תקופה ארוכה בה החולדה כבר לא הייתה באותו מבוך ולא שמעה את הצליל, מכניסים אותה לפתע למבוך, משמיעים את הצליל ונותנים לה את המזון. מאותו רגע היא מתחילה לרוץ למשמע הצליל בדיוק כפי שהיה בעבר, והיא לא צריכה לשמוע אותו פעמים רבות כדי "ללמוד" מחדש שהצליל משמעותו אוכל בקבצה המבוך.

אם אנחנו מנסים רק להתעלם מההרגל הרע שלנו, אנחנו לא באמת מצליחים לעקור אותו מהשורש אלא רק להפסיק לפעול בהתאם אליו, וגם זה מצריך השקעה רבה. הבעיה בכך היא שההרגל עדיין טבוע במעגלים המוחיים שלנו האחראים על פעולות אוטומטיות, וישנה סבירות גבוהה שברגע מסוים הם יחזרו לפעילות ויגררו אותנו בחזרה להרגל הרע שממנו ניסינו לברוח. במילים אחרות, הרגל רע לא נעלם, הוא נשאר בתוכנו גם אם לא השתמשנו בו. אפשר להתעלם ממנו, אבל עדיף להחליף אותו.

איך מחליפים הרגלים רעים? התשובה לכך היא שמתוך שלושת המרכיבים של לולאת ההרגל, אנחנו מעוניינים להחליף רק את המרכיב האמצעי, ואילו את שני המרכיבים האחרים אנחנו ממשיכים לשמור. כך אנחנו ממשיכים להשתמש באותם מעגלים מוחיים שכבר פעילים אצלנו באופן אוטומטי, ולמעשה מנצלים את ההרגל הרע ליצירת הרגל חדש שיחליף אותו.

נניח שאדם מעשן בכל פעם שהוא רואה סיגריה. הסימן הוא הסיגריה, הפעולה היא העישון והגמול הוא תחושת רוגע. להתעלם מההרגל פירושו לראות את הסימן, לדעת שהעישון יעניק רוגע, ובכל זאת להתעלם מכך. זה כמובן קשה מאוד ויש חשש הגיוני שהוא לא יצליח תמיד, וכאשר הוא יחזור פעם אחת להפעיל את המעגל - הפעילות האוטומטית תחזור לפעולה קבועה. במקום זה הוא יכול להחליף רק את הפעילות עצמה. הסיגריה עדיין ממשיכה להיות הסימן, והגמול הוא עדיין רוגע, אבל במקום סיגריה הוא יכול לקחת לעצמו כוס קפה. ככה הוא משתמש בשני חלקים של לולאת ההרגל, אבל יוצר באמצעותם הרגל חדש. אדם אחר שרוצה לעשות דיאטה שם לב שכל פעם שהוא משועמם הוא אוכל כדי לא להרגיש את התחושה הזאת. לכן הוא יחליף את האוכל בפעולה אחרת - חיובית, ובכל פעם שהוא משועמם הוא יתקשר לאחד החברים שלו לשיחה קצרה. ככה הוא משתמש באותו הרגל ישן אבל בצורה בריאה.