שמעתי בשם הגה"צ ר' אביגדור מילר זצ"ל שהסביר, שכל ענין יצר ההסתכלות והמשיכה לכל זה הוא רק דבר דמיוני כדוגמת בלון מנופח שבדקירת מחט אחת מתפוצץ כולו ולא נשאר ממנו זכר. כל ענין המשיכה הזו הוא דמיון של "מים גנובים ימתקו". דהנה המים הלא אין להם מתיקות כלל, ואיך קאמר 'ימתקו', אלא על כרחך שעצם האיסור יש לו כח טבעי להפוך את שאינם מתוקים למתוקים, שפתאום הוא מתפעל מהבהירות והזוהר של המים ונמשך מאד לשתותו, ומיד כשיתנו לו כוס לשתות שוב כבר לא יתפעל לא מהבהירות ולא מהזוהר ושוב לא ימתקו לו המים.