אחת האסטרטגיות המרכזיות ב"לטוס אל החופש" היא הסחת הדעת. אבל חוץ ממנה יש עוד כמה אפשרויות. הנה עוד כמה אסטרטגיות בריחה שאתה יכול לנסות:
אסטרטגיית ביי-ביי
האסטרטגיה הבסיסית ביותר להתמודדות עם דחפים היא לתפוס מרחק, גדול ככל האפשר, בינך לבין המצב המפתה. "ביי-ביי" יכול להיות לקום ולעבור למקום שאיננו פרטי, כמו חדר אחר בבית, או לצאת החוצה למקום פומבי. כמו שעשה יוסף הצדיק כשעמד מול הפיתוי של אשת פוטיפר. אם הדחף שלך קשור לאינטרנט, אתה יכול לכבות את המחשב ולהרחיק את הטלפון שלך מטווח הראייה.
כשאתה עומד מול מצב מפתה שאתה לא יכול להתרחק ממנו, זכור שתמיד יש רגע שבו אתה עדיין יכול לתפוס את עצמך. להיות מודע לחלון ההזדמנות הזה ולנצל אותו כדי להימלט, זה דבר חיוני ביותר כשאתה מתמודד עם טריגרים שאתה לא יכול להתרחק מהם.
אסטרטגיית ביי-ביי עובדת הכי טוב כשאתה משתמש אחריה באסטרטגיה נוספת.
למה זה עובד: אסטרטגיית ביי-ביי מרוויחה לך זמן. ברגע שאתה מתרחק מהמצב הבעייתי, כבר לא יהיה לך קל או מעשי להיכנע לדחף. הרבה פעמים דחפים נולדים מתוך דברים מסוימים שאתה רואה בסביבה שלך. כשאתה מתרחק מהטריגרים והמפעילים האלה, אתה מרגיש איך הדחף נחלש ומתפוגג באופן טבעי יותר, כמו שאומרים "רחוק מהעין, רחוק מהלב".
אסטרטגיית היפרדות
מה תעשה אם איזה אידיוט ינסה להתגרות בך ולפתוח איתך בשיחה בזמן שאתה עסוק בתפילה? אם תתווכח איתו, רק תשחק לידיים שלו. עדיף לך בהרבה לשחק אותה חירש. באותה הדרך בדיוק אתה צריך להתייחס גם למחשבות לא רצויות. במקום לריב איתן, פשוט תתייחס אליהן כאורחים לא רצויים שצריך להתעלם מקיומם. תזכור: המחשבות שלך הן לא אתה. - ספר התניא
הפרדת המחשבות מהעצמי, שמכונה גם דיפוזיה קוגניטיבית, עוזרת לך להתרחק מהמחשבות הלא מועילות כדי שתהיה להן פחות שליטה עליך.
זה טבעי להתערבב או להתמזג עם המחשבות, ההערכות, השיפוטים והזיכרונות שלנו ואז להתנהג לפי הפרשנויות הסובייקטיביות האלה. הדיפוזיה היא התהליך שבאמצעותו אתה יוצר הפרדה מהמחשבות האלה. כשתלמד להפריד את עצמך מהמחשבות האלה שלא מועילות לך, ההשפעה שלהן על הרגשות שלך ועל ההתנהגות שלך תלך ותיחלש.
ברגע שתתחיל לראות את המחשבות שלך כדבר נפרד ממך, תפסיק לקבל אותן כפשוטן ותוכל לראות אותן כפי שהן באמת – רצף של מילים שרץ לך במוח. המטרה של ההיפרדות היא לא לסלק מחשבות לא רצויות אלא לראות אותן כפי שהן: מחשבות בלבד.
יש הרבה דרכים להשיג היפרדות כזאת. השיטה המועדפת עלינו היא נוסחה בת שלושה צעדים שאנחנו מכנים "נחיתה בטוחה".
צעד 1 הוא לשים לב. פשוט להקדיש 10 עד 30 שניות כדי לשים לב לדחף ולכל מחשבה, רגש או תחושה שנלווית אליו, ואז לתאר כל אחד מהם באופן ניטרלי באמצעות שימוש במונחים כמו "אני שם לב לדחף", "יש לי מחשבה", "עולה בי תחושה".
אתה יכול אפילו לתת שמות לזיכרונות או לתמונות מנטליות שצצות אז.
למשל:
צעד 2 הוא לקרקע את עצמך. תמשיך לשים לב למחשבות, לרגשות ולתחושות שהבחנת בקיומן, ועכשיו תתחיל לקרקע את עצמך.
אתה יכול לעשות את זה באמצעות תנועה איטית ועדינה בכפות ידיך ובכפות רגליך, שתעזור לך לקבל שוב תחושה שאתה שולט בגוף שלך.
יש הרבה דרכים לעשות את זה. למשל:
צעד 3 הוא להרחיב מודעות. תמשיך להיות מודע למחשבות ולרגשות שלך ותמשיך לעשות תנועות מקרקעות איטיות ועדינות.
עכשיו קח לך 10 עד 20 שניות כדי להרגיש אילו דברים אחרים קורים ברגע זה חוץ מהמחשבות והרגשות שלך.
אתה יכול לעשות את זה בכך:
תחזור על הנוסחה הזאת שוב ושוב עד שתרגיש שאתה שוב בשליטה. זכור המטרה כאן היא לא להסיח את הדעת או להיפטר מהדחף אלא לקרקע את עצמך מספיק כדי שתהיה מסוגל להתייצב מולו בלי להרגיש שהוא משתלט עליך או מאיים.
ברגע שתצליח להיפרד מהמחשבות, תחזור למה שעשית לפני כן ותקדיש לזה את כל תשומת הלב שלך (ברור שאם מה שעשית לפני כן לא מתיישב עם היעדים והערכים שלך, אז תעבור למשהו פרודוקטיבי יותר.)
למה זה עובד: היפרדות מאפשרת לך להחצין את הדחף ולזהות אותו כמשהו נפרד ממך. כשאתה מפריד את עצמך ממחשבות לא מועילות על כניעה לדחף, הן מאבדות מכוחן ומשליטתן עליך. היפרדות היא דרך מתקדמת יותר להתעלם מהמחשבות השליליות. היא עוזרת לנו להבין שהדחפים (והמחשבות והרגשות) הם לא משהו שאנחנו חייבים לציית לו ולפעול לפיו. אלא הם משהו שאנחנו קובעים ומחליטים כמה תשומת לב והתייחסות לתת להם.