חזרתי מהכנס העולמי של המכורים ובני המשפחה שלהם מרחפת. שלושה ימים עפתי לגמרי. זה לא שלא כאב לי שם. אבל הרוח, אוי הרוח. היא נשבה בכנפיי והרימה אותי לגבהים שלא הכרתי. התיישבתי לכתוב לספונסרית שלי שלא הגיעה, ברגע האחרון היא ביטלה את השתתפותה מסיבות משפחתיות. כבר הרבה זמן שאין לי זמן להיכנס לכאן לכתוב, שהמטלות של הבית "יושבות עליי", והאמת שגם עכשיו.. אז פשוט אשתף אתכן במה שרשמתי לה. 'כמו שזה' (עם עריכה קלה).

ספונסרית יקרה שלי,

וואו!

אין לי מילה אחרת. הרגע התיישבתי מול המחשב 'לשפוך' לפנייך את האופוריה שאני מרגישה מהכנס. כל תיאור לא יוכל להסביר מה הלך שם. אני שמחה שיש לך רצון שאפרט לך, כי אני ממש צריכה את זה! את לא חייבת לקרוא את כל ה'מגילה', העיקר שיש לי למי לכתוב ולהביע את עצמי.

קודם כל היית חסרה לי. כל ה'חבר'ה' שלכם היו שם וזה היה כ"כ עוצמתי. רציתי אותך מאוד לידי. אבל הכל לטובה. אלוקים מחליט לנו היכן נהיה. עצם העובדה שאני הצלחתי להגיע כמעט לכל הכנס - היה נס לכשעצמו. היו יותר מ 700 איש מאס איי, אס אנון ואס אטין, עם יותר מ 900 שנות החלמה!

אבל ההתרגשות שלי מתחילה קודם. לפני הכנס. חבר מחלים מחו"ל ביקש מבעלי וממני שנארח אורחות לכנס שאין להן היכן להיות בשבת, בעלי שאל את הספונסר שלו וזה היה מדהים. היתה לנו בשבת חווית החלמה מתמשכת. הרגשתי שהיה כאן ס"ד מיוחדת. שתיהן היו לא יהודיות, והן אמרו כל הזמן שכאן מרגישים את הקדושה שעליה מדובר בתנ"ך. וא"י שייכת ליהודים. ושאנחנו השורשים של העץ עליו עומד העולם. הן התפעלו שהתייחסנו אליהן באהבה. הן לא רגילות לזה באמריקה. הן דיברו בלי סוף והתפעלו מאוד מהמשפחה שלנו ומהחום שהילדים- באסירות תודה מקבלים. נפלאות דרכי ה'. רק הוא יודע למה הן הגיעו לכאן.

הנשים הנ"ל היו חמודות ומצחיקות. שבת בצהרים עשינו קבוצה. היה מדהים. לא פשוט מה שהן עברו. איזה דברים קשים ייסורי איוב! מעניין מה גויים מתקנים... במוצ"ש עשיתי איתן הליכה ודיברנו תכנית. יום ראשון בבוקר הן עזבו. מצאתי אחרי העבודה 'מכתבי אהבה' שלהן.... בכנס היו לנו שיחות וחיבוקים. הרגשתי איחוד נשמות. הנה, גויות בבית שלי, וגם בכנס, והן אותה נשמה עם אותם פגמים וכאבים פחות או יותר, ואני מוקפת בכ"כ הרבה אהבה, מבטים חמים ומעריכים וחיבוקים מכל העולם! פולניה אחת לקחה ממני אימייל. דיברנו משהו כמו 20 דקות רצופות! שמחתי שיכולתי לדבר לקשקש איתה מילים שלמדתי מסבתה שלי.

התרגשתי מאוד גם מהמסר הישיר בסקייפ מאירן. ואחרי זה היה גם חבר אס איי שביקר שם ואמר שהם ביקשו ממנו לומר לנו שהם אוהבים אותנו, ואם הם לא היו מפחדים מהממשלה שתהרוג אותם, הם היו באים לכנס. בסוף היום השני כל הגברים רקדו ביחד! הגויים הרגישו חלק בלתי נפרד! היה מרטיט. הנשים סגרו מחיצה, וכולנו רקדנו- עם הגויות באחווה שלא תאמן! הן כ"כ כיבדו אותנו! הן הבינו שהן אמורות לרקוד איתנו ולא עם הגברים! לא היתה אישה אחת- למרות הפחד של המארגנים- שרקדה בגברים או עשתה פרובוקציות! זה היה מדהים!

בסוף הכנס כולנו- אס איי ואס אנון החזקנו ידיים ואמרנו ב2 השפות תפילת השלווה. הרגשתי ימות המשיח! מה זה אם לא "ומלאה הארץ דעה את ה'..."! גויים ויהודים מכל הסוגים מאוחדים בתכנית שאלוקים ברחמיו הוריד לדור הזה, האומלל, כדי שנקבל תקווה ונתקרב אליו!

היתה גם קבוצה שפתחו כמשהו פורץ דרך- אסאטין. הגיעו כמה נערים ונערות ילדים של מכורים, בסוף הכנס וגם פעם אחת באמצעו הם דיברו וזה היה מאוד מרגש. הם תארו מה הם הרגישו: בדידות, אשמה, סודות, כאב, תיסכול וכו' וכאן הם קיבלו החלמה ותקווה. אין עין שנשארה יבשה! בעלי שוחח על זה עם הספונסר שלו- מה לעשות עם הילדים שלנו, כי היה ויכוח רציני בין הרבה אנשים חרדים משלנו האם לחשוף עד כדי כך את הילדים למחלה.

בעלי תיאר לו את הפתיחות שלנו עם הילדים, והגענו למסקנה, שחוץ מלאמר להם 'מכור למין' סיפרנו כל מה שהיה צריך לספר ולפתוח, והם דיברו ומדברים איתנו על רגשות כל הזמן. והגענו להחלטה משותפת עם הספונסר של בעלי שבמצב שלנו ממש אין צורך לחשוף אותם עד כדי כך! מעניין מה את עושה. נראה לי שפעם אמרת לי משהו דומה בערך...

היום בבוקר בעלי היה אמור לתת מסר בפאנל ותיקים של אס איי, ואני- בפאנל ותיקות של אס אנון. בדרך היתה לנו כמין התגלות אלוקית. אלוקים הראה לנו מראה מטאפורי כדי שנאמר אותו כנראה. נסענו בדרך הררית ולפתע ראינו ענן ערפל ארוך בין 2 הרים בצד אחד, ושמש חזקה על 2 הרים מהצד השני. הגענו למסקנה, שבמקום שיש שמש אין ערפל, הוא מתפוגג. יש ערפל רק במקומות חשוכים! וואו כולי צמרמורות! בעצם האור שאלוקים שלח לנו בתכנית פוגג את כל הערפל שהיינו שרויים בו!

הגענו. ישבתי באולם שבו בעלי נתן את המסר לצד החברים ה'גדולים' עם 30 שנות החלמה. כשבעלי התחיל לחלוק הוא אמר שהוא מרגיש קטן ליד 2 האנשים האלה שיכולים להיות אבא שלו הן בגיל והן בהחלמה... 'קניתי' את זה אח"כ, והרגשתי את זה בחוש- כשהושיבו אותי לדבר ליד החברות הוותיקות עם ה 30 שנה שלהן... קטונתי... אח"כ התפעלתי שיש לי מה להוסיף בכל הפעמים שנשאלו השאלות למעט פעם אחת שהן ממש אמרו מה שהרגשתי. בשאלה אחת הן הגיבו כמעט אותו דבר ואני- שונה לגמרי! מסקנתי היא, שזה לא משנה שאני 'רק' 13 שנים בהחלמה, אלוקים מדבר מגרונו של כל אחד שרוצה את קרבתו, ונותן לכל אחד את השפע בניסיונות שהוא מנסה אותו. יצא לי לחלוק באותו פאנל על הדרך הניסית שבה הכרתי אותך. כ"כ התרגשתי!

היתה קב' זוגות מדהימה באולם אחד שבו השתתפתי ביום השני. זוג "היפים" כיפים ומגניבים, שאני מכירה ואוהבת ובעלי הספונסר של הבעל, תארו מה הם היו לפני ההחלמה, ומה הם היום. האשה לא ידעה לנהוג ולפתוח קובץ במחשב, בקושי היתה לה השכלה, והיום יש לה תואר ויותר מעבודה אחת. היא לא צורחת על הילדים ומרביצה להם יותר. היא לא מעיפה צלחות... צחוקים... אבל באותה סיטואציה זה בטוח לא היה מצחיק! הבעל רגוע יותר, שמח יותר, נעים לו לשבת עם אשתו... זה נתן לי היום כח ל