התחתנו לפני תשע שנים. היו לי דאגות כבר מההתחלה- להוריו לא היו חיי נישואין טובים. אבל חוץ מזה, בעלי היה אדם אוהב ומתחשב. לא האמנתי שיבוא עלי כזה גל. אחרי שהסכמנו שנעבור לעיר הולדתי, בעלי ניכנס לדיכאון עמוק. לא הבנתי את עומק הכאב והסבל והוא גם לא יכול היה להודות בפני.

הוא נפל לטרף של צפייה במגזינים לא צנועים והוא שוטט בפינות של חנויות בעיר. לא ידעתי על ממדי התופעה עד כמה שנים מאוחר יותר. במשך שמונה חודשים הוא עשה זאת על בסיס קבוע, ובמשך 4 שנים הוא השתמש לסירוגין. לא יכולתי להבין למה אחרי שהוא התחייב להפסיק, הוא היה נופל שוב לטרף של התשוקות שלו ששה חודשים אחרי כן, ואז הוא היה חוזר ומתחייב לא לעשות זאת שוב, וכמה חודשים מאוחר יותר הייה שוב נופל. כל הזמן הזה הוא הלך לראות מטפל, אבל הוא הסתיר ממנו את הבעיה הזו. במשך שנים התפללתי שהשם יעזור לבעלי, וכשהעזרה הגיעה, הרגשתי שאור אלוקים מאיר עלינו.

באותו זמן הוא עבד בבית כנסת שלנו, ואבא שלי תמך בנו. אחרי שעברנו הפלה מאוחרת בעלי הודה בפני שהוא מסתכל באתרים לא צנועים בפלאפון. ביום שהתינוק שבתוכי נפטר הוא סיפר לרב שהוא צריך מישהו מומחה והרב נתן לו מספר של מטפל. הוא הרגיש אשמה על מה שהוא עשה והוא הרגיש שהוא גרם להפלה. אחרי כמה שבועות שהוא הלך למטפל, בעלי חש שהוא אדם חדש ושהוא באמת יכול לשתף את הבעיות שלו לפרטים למטפל החדש שלו. באותו זמן הוא מצא עבודה התנדבותית במשרה מלאה, והוא הרגיש שהוא מחולל שינויים בעיר שלנו. המטפל שלו מצא את האתר GuardyourEyes.org. אני הרגשתי שאלוקים לתפילות שלי, ושלח לנו את העזרה הנחוצה. שכנעתי את בעלי להצטרף לתכנית 12 הצעדים. כל כך שמחתי שמצאתי עזרה ותמיכה, ולא יכולתי להאמין שיש כול כך הרבה אנשים אחרים שעוברים את אותה דרך מייסרת.

באותו זמן למדתי שההתנהגויות של בעלי מתייגות אותו "כמכור" לתאווה שלו וזה היה קשה לעכל זאת. במשך זמן רב הכחשתי את העובדה שהוא מכור. פשוט לא יכולתי להאמין לזה. אנשים מעריכים אותנו, ובאים לבעלי להדרכה, ותראו כמה נמוך בעלי נפל. כעסתי עליו מאוד. לא רק שהוא לא היה אחראי, עצלן, לא מביא משכורת הביתה, אבל הוא גם מכור? לא יכולתי לסבול את זה. שכנעתי את עצמי שלא מגיע לו ממני אהבה.

ככול שלמדתי יותר, הבנתי שזו לא הייתה אשמתו וזו באמת מחלה, והוא חייב למצוא קבוצת תמיכה שיעזרו לו. אבל עדיין כעסתי. הייתי זקוקה לדבר עם מישהו שעבר את המסלול הזה! התקשרתי לקו החם שך GYE. הם הפנו אותי לאשתו של אחד המכורים לקבל תמיכה. דיברתי עם "אסתר"  והיא הייתה נווה מדבר מדהים לתמיכה ועזרה. לא יכולתי להאמין שיש באמת אישה שעברה את אותו מסלול כמוני- ועדיין אוהבת את בעלה למרות ההתמכרות. הנה המכתב שכתבתי לאסתר אחרי שדיברנו:

"כעת אחרי שדיברתי אתך, ואחרי שראיתי כמה את אוהבת את בעלך למרות "המחלה שלו", הבנתי שגם אני אוהבת!! בגלל שאני צריכה להבין שההתמכרות שלו היא לא בגללי- זו הבעיה שלו, שהוא חייב לעבוד עליה, ואני אהיה שם לתמוך בו. תודה רבה לך שהיית שם בשבילי להדריך אותי! המילים שלך באמת נגעו בליבי. נאמר ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". את ראית בתוכי את הסיבה האמתית לכעס ולשנאה, לאן כל הדברים האלו היו מופנים וכיצד תירצתי תירוצים מאחורי הכעס, וניצלתי את ההתמכרות שלו לתאווה כנשק להוסיף כעס על גבי כעס. אחרי שדיברתי אתך, הרגשתי שמשקולת כבדה ירדה לי מהלב, כמו חדר חשוך שבו אני צועקת ופתאום אור בא וזורח בתוך החדר. גיליתי שאם זו הבעיה שלי אז יש לי את הכוח לעבוד על זה. לפני זה הרגשתי שזו הייתה הבעיה שלו, והרגשתי חסרת אונים לעשות משהו. הבנתי שאני צריכה להפסיק להתמקד על מה לא בסדר אתו, ולהתחיל להתמקד על הצדדים החיוביים שלו. אני צריכה להיות שמחה שהוא מרגיש מסופק ממה שהוא עושה ולהיות אסירת תודה שיש לו פרנסה. אני צריכה להעריך אותו על מי שהוא, ולהעריך את השוני שבו ולאהוב אתו ולעודד אותו לטפס יותר גבוה. הידיעה עושה את זה הרבה יותר קל לעבוד על השוני שביננו ולהיות יותר קרובה בנפש, גוף, ובנשמה."

דיברתי עם הרבנית שלי והיא אמרה לי שאני צריכה לראות מה אני יכולה ללמוד מהניסיון הזה. אני צריכה לראות את המתנות שאני מקבלת מתוך זה, ולגדול מהניסיון. השם כל הזמן יהיה איתי כשאני יעשה את החלק שלי. יתכן שחלק מהתיקון האישי שלי הוא לגדול לתוך מקום של אינטימיות בריאה וקדושה, לראות את הכוח שבה מול ההתרסקות האפשרית שיכולה לעמוד בצידה (חס ושלום), ולראות את האנרגיה החיובית שטמונה בתוך כל התהליך. הדבר השני שלמדתי הוא שאני יכולה לעזור לאחרים. זה מה שאני מנסה להשיג דרך הכתיבה במאמר זה. אני מעוניינת לשמוע פידבקים מהקוראים. דרך אגב, אני לא אומרת שזה תמיד קל, אני לעיתים גולשת לכעס, ואז כשאני מתחילה תהליך של נפילה לתוך הבור, אני מזכירה לעצמי מה המשימה, ואז אני עולה מתוך הבור, לתוך האור ומתמקדת כיצד לעבוד על עצמי באותו הרגע. הרבה יותר קל לשקוע לתוך הבור, אבל זה כל כך משחרר להיות חופשיה. זו עבודה תמידית, אבל מתגמלת.