ה' תמוז התשע"ז

נס על הנס

אני לא אוהב נחשים, יותר מיזה, הם מפחידים אותי. אף פעם לא הבנתי את הילדים שהסכימו שישימו עליהם את הדבר החלקלק הרטוב והקר הזה.. תמיד הרגשתי שלפחות את הציווי של "איבה אשית" אני מקיים כמו שצריך.. למעט נחש הנחושת, אותו מאוד רציתי לראות. כילד שלמד נביא, הצטערתי לשמוע על הסוף שלו בימי חזקיהו המלך. בהחלמה חזרתי אליו.. אל הנחש.. ואל מה שאני כמכור יכול ללמוד ממנו.

השאלות – אם העניין הוא רק להרים את העיניים, מדוע עשה משה נחש, ולא משהו אחר (דמות לוחות-כרובים-ספר תורה), ועוד מנחושת? למה לא מחומר אחר... לדוגמא, היה מפצל מקלות כיעקב ברהטים.. ובנוסף, מה ראה חזקיה המלך בנחש שגרם לו לנהוג בו כפי שנהג בו.

הרמב"ן מבאר שמשה עשה נחש מנחושת בשביל להגדיל את הנס - כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק, ותרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו (מכילתא ויסע א'), ב"ויורהו ה' עץ (שמות ט"ו כ"ה), וכן במלח אלישע במים (מלכים ב', ב' כ"א).

וידוע מדרכי הרפואות שכל נשוכי בעלי הארס, יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם. עד כי נשוכי כלב השוטה, וכן שאר הבהמות השוטות אם יביטו במים יֵרָאֶה להם שם בבואת הכלב או המזיק וימותו וכו'. וזה אמת הוא בפלאי כוחות הנפש, וכשיהיה כל זה כך, ראוי היה לישראל נשוכי הנחשים השרופים שלא יראו נחש ולא יזכרו ולא יעלו על לב כלל, וצווה הקב"ה למשה לעשות להם דמות שרף, הוא הממית אותם... והכלל כי ציוה ה' שיתרפאו במזיק הממית בטבע, ועשו דמותו ושמו וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחושת שהוא כעין המזיק לגמרי, היה חי, להודיעם כי "השם הוא ממית ומחיה", עכ"ל הרמב"ן.

כוונתו של משה היא להגדיל את כוחו של ה' בעולם. למרות שבדרך הטבע, הדבר האחרון שהנשוכים צריכים לראות זה עוד דמות של נחש ועוד כל כך דומה למה שמלכתחילה הזיק אותם.. מול העיניים שלהם. וזה גם מה שמבארת המשנה בר"ה – "וכי נחש ממית". נחש הנחושת לא עוזר כשהוא עומד בפני עצמו, ההפך, הוא מזיק. כמו במלחמתו של משה בעמלק, הידיים ידי יעקב, אינן לוחמות, הן רק מכווינות את הלב, מצביעות למעלה.. וכשלוקחים את הנחש ומייחסים לו את מה שאין בו, אין ברירה אלא לכתוש אותו. לקרוא לו נחושתן.. מה שהיה נכון בזמנו של משה, נס בתוך נס, הפך למכשלה הגדולה ביותר בזמנו של חזקיהו. במצב כזה, לנחש הנחושת אין זכות קיום..

--------

כמכור, כמי "שהוכש" לא פעם על ידי כל מיני נחשים... הקב"ה לא רוצה שאתנזר מהדחף שהוא טבע בי. הוא רוצה להסיר את הנזק במזיק.. לא להילחם בנחשים.. לראות אותם, לזכור מי מנהל את העולם, להרים את העיניים ולשעבד את הלב. זהו. "הארס" יהרוג? לא. הנחש לא ממית, הוא גם לא מחיה. הוא תזכורת. למי שאמר והיה עולם.

לומר לי שגם בזמן שקיבלתי 'ביס', ואני נשוך.. 'כשהנחש' נכנס לתוך הראש ומשכנע אותי שאני לא מסוגל.. שאני לא יכול. לא ללמוד, לא לעבוד, לא להשאר נקי.. לא לוותר בבית.. אני בכלל לא מכור.. החלמה זה רק לאנשים בעלי אופי כזה או אחר.. לי זה לא יצליח.. אני לא מסוגל.. פחח, הצחקתם אותי. להתנצל.. לבקש סליחה.. ועוד כל מיני "נחשים" שונים ומשונים כידה הטובה של המחלה.. יש לי פיתרון: להביט בנס שעל הנס..

אם הצלחתי להרים ת'עיניים שלי, להסתכל כלפי מעלה , לזכור שיש מי שמנהל את העניינים שלי, להתרפק על אבאל'ה שבשמים, אני יכול להחלים "מההכ(ח)שה", אני יכול לחיות אחרת.

שאזכה להרים היום את העיניים. להביט בנס שעל הנס...