'לדל שאין ידו משגת' או 'למי שלא מצליח'

עומדים להם שני מצורעים קרחים כדלעת בפתח העזרה, אחרי שבועות של הסגר ריחוק ובדידות, גם של האחד מזולתו, סוף סוף חוזרים הם לציביליזציה. הם התקשו לזהות את עצמם לאחר התגלחת היסודית, עכשיו גם הפדחת של שניהם מבריקה משמן, זה עתה היא נמרחה מלוא כף היד מהנוזל הדביק הזה, הוכחה ניצחת שאף שערה לא נשכחה, הגם שבמבט מהיר יכולת להבחין שלא נח לשניהם עם המעמד, יכולת לעמוד על ההבדלים ביניהם.

האחד נראה בוטח בעצמו, צמד הכבשים שהחזיק בידו האחת לא העיזו לזוז ממקומם, כמו ידעו עם מי יש להם עסק... ראתה אותם הכבשה הנוספת שבידו האחרת ונשמרה אף הוא מלהתנועע... לידו עמד נכלם, 'החבר הנוסף', מבוייש נאבק הוא בכנפי התורים שחבטו בפרצופו מעידים ברעשם על מעמדו, אינו רק מצורע שמיטהר, בנוסף לכל, 'דל' הוא. ידו לא השיגה מעבר לבני היונה הללו. יש לו אמנם כבש, אחד. גם הוא ניסה להימלט ללא הצלחה ממקורן של העופות שניסו למצוא מזונן בצמרו...

המלבי"ם מכריח את הכפילות - גם דל וגם שאין ידו משגת - וכותב שמדל לבדו ומחוסר ההשגה לבדה לא ניתן להסיק סיבת אי יכולת קניית קרבן של 'עשיר' – כי חיסרון בהשגה יתכן גם אצל מי שלא מצליח לקנות מסיבות שונות... ודל יכול להיות גם מי שיש לו אך הוא 'מדולדל' ביחס לערכו הקודם, או אפילו לאחרים... הוא מביא גם את הגמ' (ערכין יז') שדורשת מהמילים 'אשר תשיג ידו', מצבים שונים - עשיר שנהיה עני, עני שנתעשר וכו'...

ולעצמי חשבתי שיתכן לומר אותו הדבר לעניינינו - על כל אדם לבחון את מצבו ומעמדו ברגע נתון לפי ערכו הנוכחי, ורק אז להתאים את סוג הקרבן שעליו להקריב... כי רצונו הוא שיתן כל אחד כפי יכולתו...

לשם המחשה נדמיין שני מכורים בהחלמה (מצורעים?!) המגיעים לבי"ד של מעלה... נעמדים נרעשים אל מול כיסא הכבוד, לא רק לכאן הם הגיעו יחד, גם לפיתרון הם הגיעו בערך באותו הזמן, הראשון 'עשיר', במשך עשרות השנים שחלפו רכש כניעה וקנה הרגל לא רק בויתורים ובפעולות הפוכות, אלא גם בימי נקיון רציפים, מעת שעלה על 'רכבת ההחלמה' זכה ולא ירד ממנה... רעהו, מרגיש עצמו 'עני', לא בפעולות או בויתורים, ברצף. מבוייש ונכלם בעיקר בגלל שבעשרות השנים שחלפו היו לו גם כמה עשרות נפילות..

אמנם אי אפשר להשוות את חייו ונפילותיו כמו בעידן טרום הפיתרון, אך עדיין, לצערו הגדול אחת לכמה זמן הוא שוב חזר לשם, 'דאג' שהרצף יפסק.... עצוב ומדוכדך הוא יפסע אל תוך אולם הדיונים ושם כנראה שנכונה לו הפתעה רבתי, שם לא יתנו את אותו המשקל 'לעשירות' 'ולעניות', בעולם האמת יתבוננו מעבר למתנת הרצף, יבחנו את הפעולות שלו. לפני הנפילות ובמיוחד אחריהן, יבחנו את תפקודו לפי תפקידו האמיתי, לא לפי מה שהוא היה רוצה שיהיה התפקיד שלו..

יבחנוהו לפי נכונותו לא לפי הצלחתו, שם, בעולם האמת כשהווה עבר ועתיד חוברים ליחידת אחת שמעל לזמן יהיה ברור שמבחן התוצאה הקובע הוא השתדלות לעשות, לא החובה להצליח. והיכן שהאמת שלטת, כשלמלבושי העשיר והעני אותו הערך, סביר שהעשיר לא יהא כל כך בטוח בעצמו ובהצלחותיו והעני לא כל כך מדוכדך מכישלונו... שאלה אחת ישַאלו שניהם – העשית מה שיכולת?

- - - - -

אין לי מושג איך מרגישה נפילה בתוך התהליך. אבל ממקום של מי שקיבל במתנה ניקיון רצוף (רק להיום) כמי שזכה 'לעושר' ארשה לעצמי לכתוב כמה מילים אישיות עבור מי שחש עצמו כדל, למי שידו אינה משגת...

אחי היקר, בכל פעם שאתה חש את הבושה – איפה אני והיכן אחרים... איך זה שמי שהגיעו אחרי עקפו אותי מימין ונמצאים במרחק עצום ממני, חוגגים ציוני דרך בזה אחר זה.. 'משתפים' בחוויות הרוחניות שלהם בעיניים בורקות... או כשהיאוש תופס פיקוד – ניסיתי, לא הצלחתי. זה לא בשבילי... אולי אני שייך לאלו שאינם יכולים להיות כנים עם עצמם ולכן לעולם לא יצליחו. התוכנית פשוט לא עוזרת לי ... מי אמר שהיא מיועדת לכולם... ממש לפני שהחושך עוטף אותך, דווקא ברגעים שאתה חש שמאמציך לא נשאו פרי, ואין לך כח לצ'אנס (או סיבוב) נוסף, תנסה לחשוב על ההשראה שאתה מהווה עבור אלו שכן הצליחו.. כן, כל אלו שמסתובבים עם פוזה של 'עשירים' שיש להם הכל.. (אני יודע על מה אני מדבר...)

אתה שלמרות כל התסכול והבושה, מיד אחרי נפילה בא לקבוצה, פשוט כואב את העובדה שזה לא מצליח לך ומוסיף לבוא, מלמד חברים רבים פרק בקבלה עצמית, דרכך אפשר ללמוד אמונה אמתית מהי. אכתוב לך על עצמי בכנות, שלא פעם גם לי עברו מחשבות מהסוג הזה בראש, הספונסר אמר לי אז שהן נובעות מהחולי הרוחני שלי, מחוסר קבלה, "זו נקודת מבט של מי שנעול על כך שעליו להיות 'מצורע עשיר' בכל מחיר..." מההרגשה מוטעית שלהיות 'מצורע עני' זה 'פחות שווה'...

ובנינו בלי שאף אחד יקשיב, אלחש לך - בסיפור שלנו בכלל לא ברור מי העשיר ומי הוא העני...