בשלב מסוים בהחלמה שלנו, אנו מבינים פתאום שהדרך בה אנו רואים את עצמנו היא לא בהכרח הדרך בה אחרים רואים אותנו. כנראה שאנו לא טובים, אך גם לא רעים, לא יפים אך גם לא מכוערים כפי שאנו חושבים את עצמנו - אבל אנו קרובים מדי לעצמנו מכדי לדעת את זה בבירור. זה המקום בו החברים שלנו בתוכנית באים לעזרתנו. איכפת להם ולכן הם משתפים אותנו במה שהם רואים כשהם מסתכלים לעברנו. הם אומרים לנו את הדברים הטובים על עצמנו, שאולי אינם ידועים לנו - והם אומרים לנו גם את הדברים הקשים, שאולי איננו יכולים לראות.