חברי שמור עיניך לצד אנשי מקצוע, רבנים ואנשי חינוך, כותבים ומשתפים על הדרך הנכונה להתמודד עם האתגר הגדול ביותר של הדור שלנו: הקושי מול פיתויי האינטרנט.
אחד הסיפורים הקולעים על הכניעה, הוא הסיפור על אותו אדם שצנח בחושך לתהום. הוא נאחז בענף תוך כדי נפילה כשהוא תלוי בין שמים וארץ, ואובד עצות. אז שומע הוא את קולו של אלוקים קורא לו: "האם אתה רוצה שאציל אותך"? הוא עונה "בוודאי" אומר לו אלוקים "עזוב את הענף שאתה מחזיק בו".
כבר מזמן הבנתי שאצלי אין כמעט מצב רגיל. התרגלתי לחפש את הריגוש וכשזה לא בא כבר עדיף הייאוש. אתמול אמרתי לחבר שאצלי מד המהירות חלוד במהירות שבין 80 ל 90 קמ"ש. האופצייה הזו פשוט לא קיימת. סתם כך חיים ממש מונוטוניים? אין חייה כזו. לא פלא שהראש שלי מחפש תמיד את הדבר הבא וכשהוא מגיע אין לי ממש כוונה להרפות ממנו.
אני אגואיסט מאוד. השימוש שלי מבקש שאתעלם מאחרים. אוננות בשבילי היא פעולה של ריכוז עצמי כי כשאני משומש רק אני קיים ואל היעד אגיע לבד. אני שולט במיניות ואני לא צריך אף אחד אחר. אותו הדבר גם בהיבטים אחרים של חיי.
מילוי הציפיה המינמלית של מאיר - הצורך שלו בתחושת הבטחון שיקבלו את הווידוי שלו, יבינו אותו, ולא יענישו אותו - זה מה שהיה יכול למנוע את מותו של יוסי, את מחלתו ומותו של אביו לאחר מכן, את צערה העמוק והבלתי-ניתן לניחום של האלמנה והאם השכולה, ואת העובדה המחרידה שלשלושה אנשים בעולם כבר לא יהיה דור המשך לעולם.
אתמול אחרי הצהריים התברר לי שאני חייב סכום כסף גדול. התבאסתי. ניסיתי להזכיר לעצמי שגם בפעמים הקודמות שקרו לי דברים כאלה בסוף ה' דאג לי וסידר הכל בנסי נסים. אבל לא ממש נרגעתי. במשך שעות הייתי לא רגוע, עם רצון לברוח ולפעול על תאווה. לא כל כך ידעתי מה הסיבה שאני לא רגוע, אבל כששיתפתי חברים במה שאני מרגיש, היה ברור שזה קשור לכסף.
שמעתי משפט יפה מאישה שעברה הרבה התמודדויות קשות בחיים. היא אמרה ככה: ביקשתי מאלוקים סבלנות, והוא נתן לי תור בבנק... זה תפס אותי כי הבנתי שהרבה פעמים זה בעצם מה שקורה, שכאשר אני מבקש מאלוקים משהו, הוא יכול לתת לי את המענה בצורה של אתגר שבאמצעותו אוכל לממש את המתנה אותה ביקשתי. התור בבנק היה בדיוק מה שהיא ביקשה, למרות שזה היה נראה הפוך.
בזכות התוכנית אני מבין שכל פעם שקפצתי מהגשר הוא תפס אותי בשתי ידיים ואימץ אותי אל חיקו. בכל פעם שיריתי בעצמי הוא שלח אלי אמבולנס. אבל אסור לי לסמוך על הניסים האלה, אני מחוייב לחלק שלי. את השאר, דהיינו כל הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אני מתפלל הערב לקבל בשלווה.
לאחרונה יותר ויותר אני שם לב שאם אני מוכן לוותר על הרצונות שלי ועל התכנונים שלי, ולנסות להקשיב ולהיכנע לתכנית של אלוקים, אני יכול להבחין שגם דברים קשים הם העודף עבור מתנה גדולה שמחכה לי בהמשך.
במסגרת תהליך ההחלמה, אני רואה גם שיפור גדול במישור הכלכלי. לראשונה מאז נישואיי (חלף למעלה מעשור מאז נישאתי), התחלתי יחד עם רעייתי במהלך של מבורך לקיחת אחריות כלכלית. כמו בכל תחום בחיים, התהליך יודע עליות ומורדות, אך כמו בכל תחום בחיים מאז תהליך ההחלמה, הכיוון הכללי הוא של עלייה והתקדמות.לראשונה אני מוצא את עצמי באופן יומיומי מוותר על דברים שאני רוצה לקנות. לא על כל דבר. לא בכל פעם. אבל על הרבה דברים הרבה פעמים.
אני נורא מיוחד. כך נראה לי. בכל אופן, כך אני רוצה להרגיש. מה זה רוצה? מוכרח! פעם, כשהייתי צעיר ותמים, היו לי חלומות לשנות את העולם, לעשות דברים מיוחדים, להציל אלפי אנשים, לעשות משהו שישפיע על כולם. ככה כולם יידעו כמה אני מיוחד.