להחליף התמכרות בהתמכרות

בימים האחרונים אני מרגיש שבאופן מסויים אני חוזר לאותם דפוסים של ההתמכרות, גם אם לא מדובר על דפוסים של תאווה בכלל. הפעם מדובר על צפיה בסרטים. הבעיה שלי היא לא הסרטים עצמם וגם לא הצפיה בהם אלא הדפוסים הישנים של אובססיה וכפייתיות. אני אסיר תודה לאלוקים שהוא נותן לי להבחין בכך בשלב מקודם כל כך, לפני שהגעתי לשלב של כאב וסבל.

אז כן, אני מודה שאני חסר אונים כעת מול הרצון לצפות בסרטים (זה יכול היה להיות באותה מידה קריאה בספרים או אכילה או כל דבר אחר). איך אני רואה שאני חסר אונים? כי אחרי הסרט אני אומר לעצמי שזהו, נמאס לי ואין לי כח יותר לראות סרטים, אבל למחרת אני מוצא את עצמי שוב צופה בסרט ואז מצטער על כך. זה הגיע לשיא כאשר הוספתי אתר מפורסם של סרטים לצפיה ישירה לרשימת האתרים החסומים במחשב שלי... הרי אני לא משלה את עצמי אפילו לשניה שזה יעזור משהו, אז מה הקטע? סתם פרץ רצון מגוחך כזה.

המעניין הוא שבמשך השנה וחצי מאז הגעתי להחלמה צפיתי מפעם לפעם בסרטים וזה היה בסדר גמור, מה שמראה שאין לי בעיה עם עצם הצפיה בסרט, כל זמן שזה נעשה בצורה נכונה. הבעיה מתחילה ונגמרת כאשר זה נעשה אובסיסיבי וכפייתי.

זה לא שאני משווה לחלוטין את ההתמכרות שלי אל התאווה לכך שצפיתי בעשרה סרטים בשבוע וחצי האחרון - ממש ממש לא, אלא שיש כאן דמיון, מה שצריך להדליק אצלי נורה אדומה. עיקר הענין הוא שיש לי אופי של מכור, מה שאומר שאני יכול להחליף התמכרות בהתמכרות ולכן זה מסוכן לי. אדם רגיל שאינו מכור, לא היה צריך להיבהל מהמצב שלי, אבל אני כן חושש.

התופעה הזאת של החלפת התמכרות בהתמכרות היא ידועה ומוכרת מאוד. אדם נגמל מהתכמרות לסמים, אבל אז מרשה לעצמו קצת אלכוהול. הוא משכנע את עצמו שזה בסדר גמור ו"מגיע לו" גם קצת שחרור אחרי שהוא נקי כל כך הרבה זמן, אבל לפני שהוא שם לב - הוא מכור לאלכוהול. מה שהתרחש זה שהוא לא באמת החליף את דרך החיים שלו לדרך חיים רוחנית אלא רק נכנע מול הסמים, אבל הצורך הפנימי בריגוש וסיפוק נותר ללא מענה - אז הוא מצא את האלכוהול, שם הוא מוצא מענה מזוייף להר הגעש הפנימי שלו.

אני מכור. זה מה שיש לי ב DNA. סוג ההתמכרות שלי חשוב פחות מהעובדה שאני בעל אישיות של מכור. מבנה האישיות שלי פגום ומרכז המחלה היא בראש שלי. המוח מספר לי שעדיף לצפות בסרטים מאשר לצפות בפורנו. לכשלעצמו המשפט הזה נכון, אבל אצלי הוא רק כיסוי לבריחה מהדלת האחורית. אני מאוד מפחד לצאת מהדלת הקדמית כי כאב לי שם נורא, אז המוח מוצא לי נתיב מילוט.

איך אני יודע את כל זה? כי התחושות שלי אחרי שצפיתי בסרט שלא רציתי לראות הן אותן תחושות שהיו לי אחרי שצפיתי בפורנו שלא רציתי לראות.

הספונסר שלי לימד אותי שכל אובססיה היא אובססיה. נקודה. אין דבר כזה שאני אובססיבי מול סרטים ועדיין "מפוכח". יכול להיות שאני יבש או אולי אפילו נקי מול התאווה, אבל הראש שלי כבר חזר לתהליכי מחשבה של מכור. אם אמשיך כך, זאת רק שאלה של זמן עד שירתחשו אחד משני התרחישים: א. אחזור אל התאווה. ב. יכאב לי מההתמכרות החדשה בדיוק כפי שכאב לי מההתמכרות הקודמת.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן