| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
השחרור של הצעד החמישי "רבים מאיתנו הרגישו חסור התאמה, חוסר ערך, בדידות ופחד. תחושתנו הפנימית מעולם לא תאמה את מה שראינו בחיצוניות של אחרים". במשפט הזה נפתח הספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות למין), ולא לחינם דוקא הנקודה הזאת היא הנקודה הפותחת. המחברים בחרו שלא להתחיל בתיאור ההתדרדרות המינית או לחילופין דרך ההחלמה אלא דווקא באותה תחושה של חוסר התאמה. תמיד הרגשתי את חוסר השייכות הזה אבל הייתי משוכנע שאני היחיד שמרגיש כך, ורק כאשר קראתי את הדברים הבנתי שזאת מהותה של המחלה, מחלת ההתמכרות. ברוב הזמן חשבתי שתחושת חוסר השייכות וההתאמה היא תוצאה של ההתמכרות, ולא הבנתי שההיפך הוא הנכון - ההתמכרות היא תוצאה של התחושה הזאת. הייתי משוכנע שאני מרגיש מנותק כל כך בגלל המעשים שאני עושה, אותם מעשים שגורמים לי להרגיש שקרן, שפל, צבוע ומה לא. איך אוכל להרגיש התאמה עם מה שאני רואה בחיצוניות אצל האחרים? הרי אצל האחרים אני רואה שהם שלמים עם עצמם, ואילו אצלי אני כל הזמן צריך ללבוש את המסכה. הרי "אני" בבית הכנסת הוא לא אותו "אני" שנמצא מול המחשב במחוזות התאווה. איך אפשר בכלל לקשר בין שני ה"אני" האלו?! ואז קראתי את המשפטים האלו ולאט לאט הבנתי שזה בדיוק הפוך, ולמרות שלא ניתן לומר מי קדם למי, הביצה או התרנגולת, נראה שכאן התשובה די ברורה: הרגשתי תחושת חוסר שייכות וניתוק, מה שגרם לי לברוח אל התאווה כמקלט מוגן מפני כל התקפה אפשרית. והאמת - זה עבד, עבד מצוין מאוד. כל פעם שהרגשתי את אותה תחושת ניתוק, ברחתי אל התאווה שקיבלה אותי בזרועות פתוחות והעניקה לי חסינות מפני כל תחושה והרגשה אחרת. הבעיה היחידה היתה שהמחיר של המקלט הזה היה גבוה מידי, ובסוף הוא כבר סיפק יותר בעיות מאשר פתרונות. לכן, עצם ההגעה לקבוצות היתה עבורי שחרור גדול כי לראשונה הרגשתי זאב בין זאבים במקום זאב בין כבשים כפי שהרגשתי עד אז. פתאום ראיתי אנשים שגם הם סובלים מאותה תחושת חוסר שייכות וניתוק, ולפחות עם כך - יכולתי בקלות להזדהות. סוף סוף תחושתי הפנימית תאמה למה שראיתי בחיצוניות אצל אחרים. אבל זה לא היה פיתרון טוב מספיק והייתי זקוק ליותר מכך. לכך זכיתי בצעד החמישי. לפני מספר ימים ערכתי את הצעד החמישי ("התוודינו בפני עצמנו, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של פגמינו"), ולפני שהתחלתי בחשיפת פגמי האופי שלי בפני הספונסר, קראנו ביחד את התיאור של הצעד החמישי בספר 12&12. כאשר קראתי את זה הרגשתי שהדברים נכתבו עליי ממש: "למה נוכל לצפות מן הצעד החמישי? ראשית, שניפטר מתחושת הבדידות האיומה שליוותה אותנו מאז ומתמיד. כל סקסוהוליסט, כמעט ללא יוצא מן הכלל, סובל מבדידות. גם לפני שהתחלנו להפריז בתאווה, חשנו כמעט כולנו ריחוק וניתוק מאחרים. או שהיינו ביישנים ולא העזנו להתקרב לאחרים, או שהיינו טיפוסים רועשים והשתוקקנו לתשומת לב ולחברה מבלי לזכות בהן (או לפחות כך היה נדמה לנו). תמיד היה מעין מחסום מסתורי, שלא יכולנו להבינו וגם לא לפרוץ אותו." כאשר סיימתי את הצעד החמישי הייתי עייף ומותש אבל הרגשתי שחרור גדול. היום, מספר ימים לאחר מכן אני מתחיל להרגיש כיצד אני נפטר מתחושת הבדידות האיומה (נושא לפוסט נפרד כמובן). תודה לאלוקים על התכנית הפשוטה הזאת שמצילה אותי מידי עצמי, כל יום רק להיום, במשך 524 ימים. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
