"אבדה לנו השליטה על (איכות) חיינו"

זהו חלקו השני של הצעד הראשון. לא רבים הם האנשים שהגיעו ל"שמור עיניך" בשל אבדן שליטה על חייהם. בכלל, המושג "איבוד שליטה" על החיים הוא משהו נורא מפחיד. במבט ראשוני אני מתאר לעצמי מישהו שכבר  "זכה" להיות בן בית בכל מחוזות התאווה אי שם... מישהו עם מבט מזוגג בעיניים שכל בדל תאווה זורק אותו מיד לקרשים. שמשפחתו כבר נואשה ממנו ונתקה את הקשר, או שהוא עומד שניה אחת לפני קריסה כלכלית ואישית מהדהדת.

לי אישית, היה די קשה להתחבר למונח "איבוד שליטה" ניסיתי כמיטב דמיוני המפותח לעשות אנאלוגיות והקשרים לעניין. אבל האמת שבפנים לא ממש התחברתי. לא, אני ממש לא איבדתי את השליטה על חיי. חיי בחסד עליון התנהלו די יפה. כמובן שהיה את הקושי בהתמודדות מול התאווה, אבל אשתי מעולם לא תפסה אותי בשום התנהגות קלוקלת, וכפי הנראה גם לא הייתה תופסת. גם הנפילות שלי לא היו משהו אובססיבי מטורף. לא הגעתי לטעמי "רחוק מדי" (יש דבר כזה?)  הייתה לי יחסית שליטה על העניינים, משפחה חמה, עבודה מצויינת, מעמד לא רע. זה נשמע לי הגזמה במיטבה, או באמת משהו שמיועד לכאלו שבאמת הגיעו לקצה הדרך. כאלו שסכין הגליוטינה כבר מונפת על ראשם ורק נס יפתור את בעיותיהם.

אז מה בכל זאת משך אותי הנה כמו סופת צקלון?

ובכן, הכל היה כל כך טוב אבל רק לכאורה. גם אם החיים במובנם הפשוט התנהלו להם, איכות החיים הייתה פגומה. עננה אפורה הייתה פרושה על כל החיים. יותר מדי פעמים שאלתי את עצמי את שאלת מיליון הדולר שלי. "אם הכל כל כך טוב, אז למה הכל כל כך רע"? היה לי את כל מה שיכול היה לעשות אדם נורמלי לשמח ומאושר, ואף פעם לא ממש הרגשתי כך. תמיד כמו זכר לחורבן באה התחושה ההיא והכתימה את הכל.

פסגת חלומותיו של אדם הם אותם רגעי שלווה ונינוחות נקיים משאון החיים והדאגות. אותם רגעים צרופים בהם יכול הוא להיות עם עצמו ולשמוח על כל מה שיש לו. אם ברגעים אלו הוא חש חוסר נוחות עם עצמו, היכן נותר לו עוד לבקש שלווה?

זו הייתה התחושה שטרדה את מנוחתי כיתושו של טיטוס. לא יכולתי לקבל את עצמי כפי שהנני היות והאני שלי היה נורא בעיני. גם כשהצלחתי לעיתים, ידעתי כי אינני ראוי לטפיחת שכם גם לא של עצמי. תמיד הייתה שם את אותה אנחה נסתרת המשברת חצי גופו של אדם. לא היה לי את המפתח להבין את עצמי. לפרש לנתח ולכוון את מערבולת התחושות  הבלתי מובנות שהפכו לעיסה דביקה ומכבידה.

אז למרות שלמען האמת לא אבדה לי השליטה על חיי. אבל אבדה גם אבדה לה השליטה על איכות חיי. והיא נפגמה קשות במשך שנים רבות. פגיעה באיכות החיים לפעמים כמוה כאיבוד שליטה מוחלט. שאלו את מי שמסתובב שנים "רק" עם כאבי ראש. זה לא מסוכן גם לא ממש משתק. אבל זה יכול לעיתים להפוך את החיים למשהו בלתי נסבל, חיים בצל השעבוד לתאווה, גם אם זה נראה כאילו

לא ממש נורא, הם חיים פגומים במהותם. ההדחקה וההתמודדות הלקויה עם טינות ולחצים בכל תחומי החיים משפיעה השפעה הרסנית. ההוכחה הטובה ביותר לקושי בחיים אלו היא התחושה המשחררת של מי שהצליח לשנות ולצאת מעולה המכביד.

לא צריך לאבד שליטה על החיים כדי לחיות אותם יותר טוב. זה מה שנתן לי "שמור עיניך" וזה מה שנתנה לי תכנית 12 הצעדים.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן