| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
התעוררות לחיים - הירדמות במצוות? מרגע שהפסקתי להשתמש בתאווה חלה אצלי ירידה בהקפדה על קיום המצוות, זו עובדה. גם אצל רבים מחברי, אני לא חושב שזו תוצאה של 'התוכנית', זה פשוט התרחש בעת שהצטרפתי אליה. אין לי דרך להוכיח את זה אבל נראה לי הגיוני באותה המידה לחשוב שאם הייתי מתפכח מתאווה על ספת הפסיכולוג זה גם היה קורה ובאותה המידה. בפוסט הזה אחלוק את החוויה האישית שלי, ראוי לציין שהיא לא מחייבת אף אחד, אשמח עבור כל מי שחווה לא את הדברים או שחווה אותם באופן אחר, מטרת הפוסט הזה היא להרגיע ולומר שעם הזמן העסק מתאזן. ראשית כדאי להבהיר - חיי עם תאווה שונים במהות מחיי ללא תאווה, אני פשוט מרגיש כל דבר ובמלוא העוצמה שלו. חוסר היכולת שלי להתמודד כראוי באה לידי ביטוי, לדוגמא בנטיה שלי לכעס, עם תאווה הייתי הרבה יותר נינוח, לא התפרצתי והתפרקתי מכל פיפס, בלי תאווה? שלא תדעו מצרות... כך גם עם שמירת המצוות, היו לי עליות ומורדות כמו לכל יהודי, עובדת היותי מכור ניפקה תנודות דרמטיות וקיצוניות יותר. אצלי ההחלשות לא היתה קשורה לתוכנית. גם לא לאלוקים. זו פשוט היתה תחושה של בניה מחדש. של הכל כולל הכל. בחינה יסודית של מי ומה שאני עושה או לא עושה. תירגול נוקב של בדיקת המניעים בכל פעולה. לא עוד עשיית מצוות בשביל "לכפר על העברות", (שלפחות יהיה משהו למשוך מתוכנית החיסכון) נגמרו הימים של המעשים הטובים כמצוות אנשים מלומדה. כי כך 'נהגו בבית הורי'.. לא עוד חסד מתוך ריצוי, כי זה מה 'שישמח' את אבא שלי או יצער אותו. חסל סדר תפילות בעצימת עיניים מתחסדת בכאילו או מתוך פחד ושליחת טלפיים ראו כי כשר אני. עשיתי פססססס גדול כשל חליצת פקק מבקבוק משקה מוגז שניערוהו כדבעי, לא הייתי מודע לעוצמת התסיסה הגדולה עד שהיא פרצה לחוץ, מרגע שהפסיקה האובססיה (על ידי מי?) הפיזית כל הרגשות צפו, כל הכאב התסכול הניכור הריחוק והכעס שהודחק על ידי השימוש הכל עלה לבירור, אסירותודה ענקית על מי שהיה שם ויכל להכיל, לא שפט ביקר או סתם את השטף הנורא. פשוט הקשיב. ואז שאל אם אני מבין שכך זה בלתי אפשרי ושאם אני באמת מעוניין בשינוי עלי לעשות על מנת להתקרב. הבנתי. הייתי נכון, ראשית, אמר, רצוי להפריד בין כח גדול לכח עליון, בנוסף, כדאי שתגדיר מיהו הכח העליון שלך. הגדרתי. ואז הצביע על פעולות, פעלתי. גם היום. לא קל לי שם. משקעי עבר רבים וכואבים עמדו בדרכי, שריטות שהפכו לחריצים עמוקים ורחבים. אני משתדל לקיים את חלקי בהסכם היומי המתחדש שלנו, האמת, הוא עומד בו הרבה יותר ממני... טוב, בשביל זה הוא כח עליון. לא? לקריאת סיפורו של הכותב לחץ כאן |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
