שנה בשמור עינך

שנה. עשרות חברים. יותר מ 1500 הודעות. והמון הכרת הטוב. למי שהקים את הדבר הנפלא הזה. למי שהפיח בו רוח חיים ולמי שהביא אותי הנה. לכח העליון ששלח אלי נביא. זעם או לא אני לא יכול לחשוב על משהו הזוי אחר שהיה תופס אותי כך. אבא שלי אומר שלא סתם התורה מספרת לנו על יום הולדתו של פרעה. זה הזמן לחנינה. לחשבון נפש.

קוריוז. ככה זה התחיל. למי שלא מכיר, כך הגעתי - היה כאן מי שהתחיל לריב עם אחרים ובעיקר עם עצמו בשני ניקים נפרדים, באיזשהו שלב הוא פנה לספונסר שלו וסיפר לו על מעלליו, ההוא לא ידע מה לעשות ופנה אל הספונסר שלו. 'במקרה' אני. לא ידעתי מה לומר לו כי עד אז לא היה לי שמץ של מושג מהו פורום, ובטח לא מה זה 'שמור עינך', נכנסתי. כדי להבין טוב יותר ('במקרה') נרשמתי. כתבתי הודעה ראשונה.

זה הזמן לחזור אליה. (איזה פחד, יותר מ 750 פעמים היא נקראה...)

היה לי מצברוח טוב, שמחתי במתנה שקיבלתי. לכתוב אהבתי תמיד, היה משהו מיוחד לפתוח את הלב מול מי שלא ראיתי (בשונה לגמרי מהקבוצות שהייתי מורגל בהן) כך יצא לי שיר. לכח העליון האוהב שלי. לא פיסקתי, דחפתי סימני קריאה בכל הזדמנות כדי להדגיש את מה שחשתי שחובה להדגיש. והתחברתי מיד. קיבלו אותי שם בזרועות רותחות (תודה למדריך שהסביר לי איך כותבים בפורום - לא מזמן חבר יקר אמר לי שהכתיבה של אז היא כשל מתבגרת...)

לספונסר שלי לא היה מושג מה זה הפורום הזה - הוא שמע באופן כללי על שמור עינך, הוא הציע לי 'לבדוק' את זה חודש.. חודש שהפך לשנה, עמוסה. בפוסטים (כתבתי לפני כן, לא באותה כמות)  התכתבויות בפרטי, קבוצות טלפוניות, ובהכרות עם חברים נפלאים. לסבר את האוזן (העין) במילים פשוטות, יותר מחמישים אחוז מזמן עיסוקי כיום בהחלמה מופנה כיום לשמור עינך. זכיתי לעלות על מסלול ההחלמה כמה תחנות קודם, וללא שמור עינך. מה שלא מנע ממני להתחבר לפורום ולחברים שבו (לא מובן מאליו) באתי כדי לתת, נשארתי כי אני מקבל.

אכתוב על מה שלמדתי כאן. על התועלת שלי. אתפלל שהיא תהיה כזו.

הדבר הראשון והמשמעותי שיש לי בו וממנו תועלת יומית. הוא תזכורת קבועה. כל מי שנכנס לכאן מדי יום לא יכול לשכוח שהוא מכור. למה? כי מדי יום יש כאן חברים חדשים שזועקים לעזרה. שמתייחסים לעצמם כרשעים ארורים. למרות שאנסה להסביר להם שאינם ועם כל הצער שיש לי עליהם ובגללם אני חייב להודות להם על העזרה לזכור זאת. להבין איזו ברכה יש למי שהשתחרר מדפוסי החשיבה ההרסניים הללו.

כמי שהחל את דרכו בקבוצה חיה והכיר את ההחלמה רק מהמגע החי למדתי שיש עוצמה אדירה גם במגע דרך מקלדת, יש כאלו שיגיעו להכרה דרך מילה כתובה בלבד, קריאה של בין השורות יכולה לעודד את המכור לפנות החוצה מבעד לפחד המשתק, פגשתי כאלו. היכולת לברור את הכתיבה ולחזור אליה שוב לאחר זמן נותנת לה מימד מיוחד. היא זו שמאפשרת לגעת בזולת יותר מאשר שיתוף של דקה וחצי בקבוצה חיה.

היכולת שלי להבליג, להמתין, להתייעץ לפני, השתפרה כאן מאוד. לא כתבתי משפט ישיר אישי או נוקב מבלי להתייעץ עם אדם שאני סומך על שיקול דעתו או לקבל את רשות הממוען. זו זהירות שלא יכולתי לרכוש במקום אחר, הכתיבה בפורום גם חידדה לי את  הצורך להעמיד העקרונות לפני האישיות, השתדלתי לזכור שאיני יודע מי ניצב מאחורי המקלדת, התמקדתי בדברים ולא במי שכתבם.

כשבאתי הנה המטרה המוצהרת שלי היתה 'להעביר את הכביש' את מי שחושש. ראיתי בSA  את המקום היחיד לשכמותי. למכורים לתאווה. כבר זמן שאיני חושב כך, ככל שחלף הזמן והעמקתי את הקשר עם החברים, כשלמדתי יותר על האנשים, הבנתי שנבנה כאן משהו עצום, אפשרות נדירה ומדהימה לעשות למען מי שמסתפקים - לא יכולים - לא צריכים - להגיע ישירות לקבוצה חיה.

כיום אני יכול לומר לכתוב בפה מלא - שבלי קשר 'למוצא' שלי (SA) אני חבר שמור עינך.

תודה לך אבאל'ה על הפורום הנפלא.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן