מתנה ושמה עקביות

לא ניתן להיות בתוך תהליך של החלמה ללא עקביות, זו העובדה הברורה בחיי מכורים רבים. יציבות היא מצרך די נדיר, יש אמנם כאלו שמצליחים עדיין בעזרת כח רצון אדיר לתחזק את היום יום שלהם, מתנהלים איכשהו בתוך מערכות החיים, אך גם אלו, כדאי שישאלו עצמם, כמה הם היו יכולים לעמוד בעקביות מול התאווה, גם שם סביר שהיתה עקביות.. בשימוש..

אני לא מחדש כלום, זהו החלק השני של הצעד הראשון – חיינו הפכו לבלתי ניתנים לניהול – תראו לי מנהל לא עקבי, ואראה לכם עסק כושל בדרך לפשיטת רגל. אין הרבה עובדים שיזהו הססנות של מעסיק ולא ינצלו אותה לטובתם. בטח אם הם מכורים שחיבתם הברורה לדאגה למען רווחתם וטובתם של שאר בני האנוש ידועה ומפורסמת...

יופי, הבנו, כדאי להיות עקבי. אבל יש עוד דברים שכדאי שיהיו ונעשה אותם. לדוגמא, עשרות אלפי דולרים המפוזרים בגמחי"ם השונים, לא הם לא שלי, 'כדאי' לי להחזיר אותם. אני פשוט לא מסוגל לעשות זאת. זה גדול עלי. כל מגלגל חובות המכבד עצמו יודע שכדי להפסיק לגלגל 'כדאי' לו לעשות משהו לקראת שינוי. אפילו קטן. אירגון מחדש שיקטין את היקף ההוצאות ויגדיל את ההכנסות. חשוב לא פחות להפסיק לקחת הלוואות יותר ממה שנצרך לאותו זמן. למה? כי זו הדרך הבטוחה להגדיל את סך החובות כולם. אין סיכוי שהכסף הנותר ישאר לעת מצוא. זה עניין של זמן עד שימצא ההכרח להוצאה הבאה..

טוב, האנולגיה אלינו די ברורה, הגיע הזמן לתכל'ס – הגישה לאישה, הילדים, לבוס, לעמיתים לעבודה או לנהג המונית לא תשתנה ביום שבוע או חודש,  אבל משהו בכיוון ניתן אפשר 'וכדאי' לעשות. אחרי שאתפלל לשלווה, אקבל את המצב בו אני נמצא, אמשיך להתפלל לאומץ ואף לתבונה שאבחין בפעולה הנכון לעשייה.. אתייעץ ואגש לביצוע. זו לא תוכנית 'הכל דיבורים', זו מסגרת של פעולות. קטנות. אך פעולות. משהו שיזכיר לי מדי יום (אפשר כמה פעמים ביום)  מהו רצוני האמיתי.

אכתוב מעט על מה שעזר לי ולחברי,

אני לא יוצא מהבית כבר יותר מתשע שנים, בלי תוכנית מסודרת וידועה מה אני הולך לעשות בכל רגע נתון. כן, אני כבר לא ספוטני, מה לעשות הספונטניות חיסלה אותי. הלכתי לקנות סיגריות. באמת. ומצאתי את עצמי בגיהנום. ולכן, על כל שינוי מהמסלול המקורי, מוצדק ושאינו, גדול כקטן, אני מרים את הטלפון. משתף, לא נשאר לבד. מה גורם לי להרים אותו? הכח העליון. ביקשתי. התחננתי. הבטחתי שאם הוא יעזור לי, זה ישתלם לו.. אספר על עזרתו לבניו האחרים. אפנה מהזמן שברשותי, בעבור ילדיו. נכון להיום אני משתדל לקיים את חלקי (בעקביות) והוא את חלקו.

אז למה אתה קורא לעקביות מתנה? כי הפעולה הזו מנוגדת להגיון שלי. ברגע נתון, אני משכנע שטלפון עכשיו הוא הדבר האידיוטי והמיותר ביותר לעשייה, הרי אני נקי מלאן ת'לפים אלפמאות זמן, בטח לא יקרה לי כלום, השתחררתי כבר מהאובססיה, רק אראה מה יש שם.. אך לא, קיבלתי מתנה, בחסד הכח העליון, המחשבות נשארות מחשבות, והפעולות נעשות. העקביות עדיין עימי.

אפשר להרחיב עוד, יש לי חברים, שהקושי שלהם עם הטלפון הכריח אותם לעשות פעולות פשוטות יותר על מנת לרכוש את העקביות, אתן 2 דוגמאות - אדם ששנים לא לבש ציצית בגלל שחש שהיא משמינה אותו, הפעולה הנכונה לקראת השינוי המיוחל היתה ללובשה למרות תחושת ההשמנה.. אני מכיר איש שקיבל על עצמו להקפיד לצחצח שיניים לפני השינה.. כן, ההתרסה נגד אמא שלו, גרמה לו להזניח את צחצוח שיניו, זה נשמע דבילי לחלוטין, אבל לא. כך הוא בחר להכניס את הכח העליון לחייו, והוא יכול להיכנס לחיינו דרך כל דבר, ארוע, פעולה, עלינו לאפשר זאת.

לסיום מי שמתרגל פעולה אחת קטנה עבור השינוי שלו למעשה התחיל אותו..

שנהיה עקביים.

בהחלמה.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן