| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
ת-ה-ל-י-ך יש לי פגמי אופי רבים, כמו לכל אדם, אך בגלל שאני מכור הם קיבלו נפח, עוצמה רבה וגדולה יותר מאשר אצל כל נורמטיבי.. לימדו אותי שחשוב 'למפות' אותם, לדעת מתוך מה אני פועל ברגע נתון. ולא רק אלו הם, לנסות ולשקול את המכריעים שבהם. הסיבה פשוטה, ברגע שאדע מהו המניע. אוכל לנקוט בפעולה יותר מתאימה. קחו דוגמא פשוטה, אני מוטרד מהחלטה שאני אמור לקבל בעבודה. יש לכם מושג כמה ומה מבין פגמי האופי שלי פעילים אצלי מאותו רגע? שימו לב – קודם כל פחד, מכישלון, מאחריות, מה שמוביל אותי לא פעם לחוסר כנות, כי אני מפחד לומר הכל, שליטה כי אני מנסה לשלוט בתגובות של המעסיק העמיתים לעבודה.. ואז אני מוצא את עצמי עסוק בחישוב כל האפשרויות האפשריות. מה שמצביע על חסר באמונה, מושלמות, פרפקציוניזם. ואז אני הופך לקצר רוח. חסר בסבלנות שמטריף לי את הדעת ומכניס אותי להילוך גבוה. כל אלו הם הפרומו למה שבאמת מניע אותי. לאינסטינקט הראשוני שלי – מה הרווח שלי, מה אני מקבל פה - צורת החיים הזו השתרשה בי מילדות. בשפה של התוכנית – חיפוש תועלת עצמית. אשפר לכתוב על זה המון. ובל"נ ארחיב בהזמנות, כרגע ברצוני להתמקד בפגם כואב במיוחד שהציק לי רבות במהלך ההחלמה. בחוסר סבלנות. איני מכוון לחוסר סיפוק, זה מה שנמצא לגמרי בידיים של ההוא למעלה, כל שיש בידי הוא לבקש להתפלל להתחנן שאחוש סיפוק. אני כותב על חוסר סבלנות, על קוצים שלא נותנים לשבת.. שגורמים לי להלקות את עצמי, לזלזל בעבודה האמיתית שאני עושה. להתבונן בעין ביקורתית בהשתדלות נכונה, ולא פעם להחליף דעה, לשנות סיגנון סתם ולמעשה לטעות הרבה יותר. 'שלום בית' עם הסובבים אותי, מתחיל בביתי פנימה. אם לא אכבד את עצמי לא אכבד את זולתי. למה היה לי חשוב לכתוב על זה עכשיו? כי ראיתי ניצנים של זה בפורום, למרות התקדמות יפה יש כאן חברים שמחטיפים לעצמם חופשי. שמורידים לעצם כאפות על לא עוול בכפם, שוכחים (כמוני) שזה תהליך, שלוקח זמן לתרגל אותו. מה היינו אומרים על חקלאי ששותל זרעי חיטה בשדהו, והולך וחופר אותם החוצה כל יום לראות כמה מהר הם גדלים... מרגע 'שנשתלתי' בתוכנית, הפסקתי את האובססיה הראשית והתחלתי לצעוד בדרך לחיבור עם כח עליון, פיתחתי אובססיה אחרת, כמה אני מצליח ומוצלח בהתקדמות שלי. כל אובססיה הרסנית, גם זו. התוכנית שלנו חותרת לאיזונים, והדבר הכי מאוזן שיכלו לומר לי כשהייתי אובססיבי להצלחתי בתוכנית הוא שזה ת-ה-ל-י-ך. ויש מה לעשות כאן, זו לא גזירה ממרום, בכל פעם שאני מתחיל לייסר את עצמי על כך שפעלתי מתוך פגם, כשאני חסר סבלנות כלפי המקום בו אני נמצא, כלפי ביתי פנימה כדאי לי להביט במקום ממנו באתי, לזכור שמדובר כאן על תהליך של התפתחות. שום דבר לא קורה ביום. והדבר הנכון לי, הוא לאפשר לעצמי את מלוא הזמן להתפתח, בגדילה קטנה יומיומית... שנגדל, נתפתח. בהחלמה. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
|
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
