"וכאשר שגינו הודינו בכך מיד"

הצעד העשירי מתוך 12 הצעדים להחלמה, מציע שנמשיך בחשבון הנפש שלנו כל החיים ו"כאשר שגינו - הודינו בכך מיד". זה נשמע מאוד קל על הנייר אבל במבחן המציאות זה אומר שכל תשעת הצעדים הקודמים אמורים להפוך לדרך חיים מלאה ובמקום להיות איזה משהו חד פעמי הם הופכים להיות קבועים. הצעד הזה (ביחד עם שני הצעדים שאחריו) הופכים את הצעדים מדרך חד סיטרית למסלול סיבובי בו אנחנו כל הזמן חוזרים שוב לצעדים הנדרשים לפי המצב.

הזדמן לי להשתמש בצעד העשירי לאחרונה במקום שבקלות היה יכול לגרום לי חוסר שקט, ובמקום זה גרם לי לשקט ושלווה ותחושת סיפוק של עשיית הדבר הנכון בזמן הנכון. עבורי זאת היתה הוכחה שכל זמן שאשמור על הכללים הפשוטים של התכנית הזאת, אמשיך ליהנות מהחוויה הרוחנית שהיא מבטיחה - מה שכמובן יביא לכך שאשאר נקי.

ביום חמישי האחרון, הייתי יום ארוך ומתיש במשרד ומסיבות שונות גם לא אכלתי כלום חוץ מארוחת בוקר. כשהגעתי הביתה מאוחר בערב הייתי רעב כהוגן. אשתי אמרה שהיא הכינה ארוחת ערב אבל זה יהיה מוכן רק עוד רבע שעה ואני גוועתי ברעב. ראיתי על השולחן חצי טוסט ובלי לחשוב פעמיים התחלתי לאכול ממנו.

כשהביס האחרון עודנו בין שיניי, ניגש אליי הבן הגדול שלי בן השבע ושאל: אבא, נטלת ידיים? אפילו בלי לשים לב שלפתי שקר והפטרתי משהו על כך שנטלתי כבר לפני כן. הילד לא העלה על דעתו כמובן שאבא שלו ישקר לו בפרצוף ככה והוא סבר וקיבל.

התיישבתי על הספה ומיד קלטתי: שיקרתי לו במצח נחושה. אשתי שצפתה במתרחש ראתה אותי מסתכל עליה עם סימן שאלה בעיניים והיא הבינה טוב מאוד מה אני שואל. אמרתי לה שאני הולך להגיד לו ששיקרתי והיא נזעקה: אי אפשר, זה לא חינוכי. הסברתי לה שזה בדיוק הפוך, ומה שלא חינוכי זה לשקר לילד בלי למצמץ ואחר כך להמשיך לכסות את השקר עם הכחשה לכך שעשיתי משהו רע בכלל, אבל מה שחשוב יותר מכך הוא שאני לא יכול להמשיך לחיות עם חוסר כנות ושקרים.

קראתי לילד ואמרתי לו דברים כהוויתם: הייתי כל היום במשרד, הייתי רעב מאוד, לא נטלתי ידיים. סיימתי בכך שהתנצלתי ואמרתי לו שכעת אקום ליטול ידיים על פרוסה נוספת. הוא מצידו קיבל את הדברים בתמימות ילדותית והלך לעיסוקיו, אבל אני זכיתי בשחרור מעצמי.

בקלות אפשר לשאול מה הקשר בין זה לבין התאווה ולמה חוסר בכנות שייך לפורום של מכורים למין. ברור לי שרוב הקוראים יעדיפו לקרוא עוד פוסט נוטף כאב על השלבים השונים של החמרת מחלת ההתמכרות או לחילופין על עמידה בגבורה הירואית בהתמודדות עם גל תאווה קשה, אבל אני כאן לספר מה עובד עבורי - והדברים האלו הם בדיוק מה שעובד עבורי. שום פילטר או שמירת העיניים או ש"י טבילות במקווה קר בליל ירח מלא לא יעזרו לי כמו שעזרה לי התכנית הפשוטה הזאת של 12 הצעדים שתפקידה לתת לי כלים לחיות חיים רוחניים.

כן, הכנות הזאת וההודאה בטעות הם המעשים הכי רוחניים שאני מכיר, והם שומרים אותי בחיים, רק להיום במשך 523 ימים.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן