היום יום ראשון לנקיות שלי

בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, אני נקי 501 ימים - ועוד יום.

501 ימים נקיים אלוקים נתן לי של נקיות מהתאווה על שלל צורותיה, החל מאוננות ופנטזיות ומשם צפונה, ועוד יום אחד של נקיות מהצורך שלי בשליטה רגשית באשתי.

למרות שכתבתי כאן המון פוסטים אישיים מאוד, קשה לי לכתוב את הדברים הבאים. אני יודע שאם אני רוצה החלמה אני צריך להוביל עם החולשות שלי, לכתוב בכנות ובפגיעות, אבל זה לא אומר שהדברים קלים. קראתי חברים שכותבים בפורום על הקושי שלהם בחשיפת פגמי האופי שלהם כאשר הם יודעים מי קורא את הדברים ובפרט אנשים שהם מכירים והזדהיתי מאוד עם כך. זה לא סתם "סוד הכניעה" שמספר סיפורי סבתא על זוועות המחלה וההתמכרות לתאווה, אלא האני האמיתי שכותב על החיים האמיתיים שלי, כאשר ישנם כאן אנשים מאוד אמיתיים שמכירים אותי ונחשפים לדברים שבעולם הרגיל לא הייתי מספר אפילו לעצמי.

טוב, חלאס עם הבכיינות, זה הזמן לכתוב.

שנה אחרי שהגעתי להחלמה, התחלתי להבחין בעוד אובססיות שיש לי, או במילים של הספר הלבן "סמים רוחניים". הבולט מכולם היה הצורך שלי בשליטה רגשית באשתי. לא מדובר במשהו שהיה נראה בעייתי במשך כל השנים, כי דוקא הצורך הזה הפך אותי לכאורה לבעל טוב יותר, עוזר לאשתי, עומד לצידה ודואג לה, אבל בפועל זה היה חולה וזה חנק את הגדילה שלה. במקום שהיא תתמודד עם הקשיים שלה, הייתי שם תמיד עבורה, משתלט על המצב, מכבה שריפות אבל בעצם שולט.

עברתי הרבה עליות וירידות בנושא הזה במהלך החודשים האחרונים והרגשתי כמו ברכבת הרים מטורפת. רגע אני למעלה ורגע אני למטה. הספונסר שלי שב ואמר לי שאי אפשר להיות נקי מאובססיה אחת כאשר אני ממשיך לדבוק באובססיה אחרת, אבל אני מצידי לא הצלחתי להיכנע. הרגשתי בדיוק כמו שהרגשתי מול התאווה. אני רב עם אשתי (על שטויות כמובן), אחר כך מתחרט, מתנצל ומבטיח שזה לא יקרה שוב, אבל זה רק ענין של זמן עד שאני חוזר לאותו מקום בדיוק. ככל שהדברים חזרו על עצמם, התחלתי להרגיש רע יותר עוד בזמן המריבה, כשאני יודע שאחר כך אצטרך להתנצל אבל לא הצלחתי לעצור. מיד בסיום המריבה הרגשתי את אותן תחושות ידועות ומוכרות של אשמה, בושה, חרטה ובעיקר ריקנות.

ביום ראשון האחרון, אחרי שבת מעולה וחצי יום מוצלח מאוד, שוב התפוצצתי על איזה שטות שאני אפילו לא מצליח לזכור מה היא היתה, והספונסר שוב הציע לי להיכנע. להבין שאני חסר אונים מול הצורך שלי בשליטה וביחס מאשתי, אבל אני לא הייתי מסוגל. רק אחרי שבחנתי שוב ושוב את מצבי, הבנתי שאני בדיוק כמו החברים שמגיעים לפורום, זועקים הצילו אבל לא מוכנים להיכנע, והם ממשיכים לסבול מההתמכרות לתאווה. אלא שבמקרה שלי - התאווה הוחלפה באובססיה אחרת. בלית ברירה הודיתי שאני חסר אונים מול עצמי, ובדיוק כפי שהיה בנוגע לתאווה - התחלתי את התהליך שלי בנוגע לאובססיה הנוספת.

אתמול, יום שני, היה היום הראשון לנקיות שלי. התחלתי ספירה נוספת עם הגדרות נקיות בנוגע לכך. בלילה היתה לי מעידה אבל בחסד אלוקים זה לא היה נפילה. ברגע שהרגשתי את הצורך לשלוט בה (כמובן במסווה של עזרה להחליט ולעשות), הודיתי בפני האני הפנימי שלי שאני חסר אונים, זזתי משם במהירות ופניתי לאלוקים בבקשה שיעזור לי היכן שאני לא יכול לעזור לעצמי. זה עבד בדיוק כפי שזה עבד מול התאווה.

בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, אני כעת בעיצומו של יומי השני בספירת הנקיות הזאת, ואני מבקש מאלוקים רק דבר אחד: שישמור אותי נקי מעצמי עד סוף היום. בעצם אני כבר מבקש שני דברים: שישמור אותי נקי מתאווה ומצורך בשליטה.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן