אלוקים כפי שאנו מבינים אותו

בצעד השלישי של תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות אנו אומרים: "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". די ברור שהמשפט "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו" נכתב מלכתחילה על מנת לאפשר לאנשים מכל הדתות בעולם לעבוד לפי שיטת הצעדים, מבלי שאף אחד ירגיש בעיה להתחבר לכח הגדול בו הוא מאמין באמצעות הדרכות התכנית. ביל וו. - אחד ממייסדי התכנית - מספר כיצד התמרד בעצמו כנגד הצהרה של חבר שהחלים באמצעות הפיתרון הרוחני, כאשר הלה רק הזכיר כי "יש לי דת", ובסופו של דבר הוא קיבל את העקרונות רק לאחר שהוצע לו: "למה לא תבחר את האלוקים לפי ההגדרות שלך". אז כאשר החברים הראשונים ניסחו את הצעדים, הם לא רצו שאף אחד יימנע מהצעדים רק בגלל שהאמונה שלו שונה משלהם, וכך התקבל הנוסח "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו".

אבל מה זה אומר לי כיהודי מאמין? אולי היה מן הראוי שבקבוצות בהן כל המשתתפים הם יהודים מאמינים נשמיט את החלק האחרון ונאמר רק "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים", כיון שבמילא כולם מתכוונים לאותו אלוקים. אז זהו, שלא. "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו", הוא מסר מאוד חשוב עבורי בתהליך ההחלמה, כי האמונה באלוקים באופן שבו האמנתי בכל חיי - לא תעבוד עבורי.

הסיבה לכך שאני צריך אלוקים "כפי שאני מבין אותו", היא פשוטה בתכלית: כאן נדרש ממני משהו אחר לגמרי ממה שנדרש ממני בכל החיים שלי בקשר ביני לבין אלוקים. הרי כל החיים הכרתי את אלוקים רק בפן של לקיים תורה ומצוות ולשמור על אורח חיים מסויים, אבל התעלמתי מכל הפנימיות של זה. לא שלא רציתי, לא שלא ניסיתי אלא שלא הצלחתי. אמרתי "על חיינו המסורים בידך", אבל לא באמת הבנתי מה אני אומר, ובודאי שלא ניסיתי למסור לאלוקים באמת את החיים שלי. שחררתי את העפיפון אבל המשכתי להחזיק בחוט, ולא הבנתי למה העפיפון תקוע.

אבל כאשר הגעתי לתכנית נדרשתי לשחרר את החוט ולתת לעפיפון לעוף לפי רצונו של אלוקים, בלי שתהיה לי עליו שום שליטה. נדרשתי "למסור את רצוני וחיי להשגחת אלוקים", וזאת משימה שאי אפשר לעשות סתם כך. הרי אין סיכוי שאתן את חיי לאלוקים שהוא נקמן ומפחיד, בדיוק כפי שלא אתן את כספי לאדם שאני לא סומך עליו. אם אני רוצה למסור את חיי בידי מישהו - אני קודם כל צריך לסמוך עליו. זה כמו ללכת לרופא לניתוח לב פתוח, שברור לחלוטין שלפני הניתוח עורכים בירורים ופגישות וכן הלאה כדי לדעת שחיי המנותח מופקדים בידי מי שניתן לסמוך עליו.

הבעיה היא שאלוקים כפי שגדלתי איתו הוא לא ממש יישות שאני יכול לסמוך עליו להפקיד את חיי ורצוני בידיו. הרי מעולם לא הקדשתי זמן איכות אמיתי לחשוב מהו אלוקים. בגן שושנה שמעתי שיש אלוקים ומאז זה נותר בערך אותו דבר, עם החמרה מסויימת מידי שנה. כל פעם אלוקים נהיה תובעני יותר (או מפחיד יותר וכן הלאה אצל כל אחד לפי הדרך בה הוא גדל), וכך התקבעה במוחי יישות אלוקית שהקשר בינינו הוא חד סטרי להחריד והוא לא מבוסס על אמון.

אז כאשר באתי לתכנית, מה שבעצם אמרו לי זה: כעת הזמן להתחיל להבין מהו אלוקים עבורך. שכח מכל מה שאתה יודע ותתחיל "להבין" את אלוקים. לא, אף פעם לא באמת תבין מיהו אלוקים או מהו אלוקים, אבל תהיה לך דמות שפויה של אלוקים שהוא אוהב, רוצה בטובתך ומלווה אותך עשרים וארבע שעות ביממה. לאלוקים כזה אני יכול למסור את חיי ורצוני.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן